16.12.21
צוות בטיפולנט
רבים מאתנו מתמודדים מפעם לפעם עם מחשבות טורדניות: חלקן מחשבות טורדניות הנוגעות לפעולות יומיומיות ("נעלתי את האוטו...?") וחלקן מחשבות טורדניות הנוגעות לסוגיות והתלבטויות משמעותיות בחיינו, מהן אנו מתקשים להרפות ("האם הוא באמת האדם הנכון עבורי?"; "אולי בכל זאת אחפש עבודה חדשה?"). מחשבות טורדניות מסוגים אלו נוטות לדעוך כאשר דבר מה מסיח את דעתנו מהן או כאשר אנו מגיעים לפתרון מספק. לעומת זאת, התמודדות עם מחשבות טורדניות המהוות חלק מ-OCD - הפרעה טורדנית כפייתית - מהווה אתגר משמעותי יותר.
במצבים של OCD, האדם חווה את המחשבה הטורדנית כבעלת אופי חודרני - היא מופיעה ללא שליטה וקשה מאוד להיפטר ממנה. בניסיון להרגיע את החרדה שהיא מעוררת, יכולות להתפתח התנהגויות כפייתיות (קומפולסיות). כך למשל, אדם יכול לפתח את האמונה כי עליו לספור את הצעדים שהוא עושה ברחוב בכל פעם שהוא הולך, כי אחרת יקרה אסון גדול לו או ליקיריו. אם התבלבל בספירה - יחזור אל נקודת ההתחלה ויתחיל שוב מאפס. OCD יכולה לגרום לסבל ומצוקה רבה, שכן המחשבות הטורדניות מעוררות רמה גבוהה של חרדה, וההתנהגויות הכפייתיות עלולות להוביל לפגיעה משמעותית בתפקוד. לאור זאת, הפנייה לטיפול חשובה ומומלצת במיוחד.
-
מהו
OCD וכיצד ניתן
לטפל בו?
-
-
מהן שיטות הטיפול האפשריות ב-OCD?
טיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית-התנהגותית
טיפול בגישה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) הוא הערוץ המוביל לטיפול ב-OCD, והוא זכה לביסוס ותיקוף מחקרי נרחב. הרציונל מאחורי גישה זו נקרא "חשיפה ומניעת תגובה", והוא מבוסס על הבנת הקשר בין המחשבה הטורדנית (האובססיה) לבין ההתנהגות הכפייתית (הקומפולסיה). מקובל לראות בהתנהגות הכפייתית ניסיון של האדם להרגיע את החרדה שהמחשבה הטורדנית מעוררת בו: "המחשבה שאולי נדבקתי בזיהום חמור כשלחצתי על כפתור המעלית בקניון מעוררת בי חרדה גבוהה, ובניסיון להרגיע אותה, אלך לשטוף ידיים מספר רב של פעמים ברגע שאוכל".
בטיפול ב-OCD האדם לומד להיחשף אל החרדה שהמחשבה הטורדנית מעוררת בו (כלומר לתת לעצמו לחוות את החרדה שנלווית אל המחשבה), תוך מניעה של ההתנהגות הכפייתית או הטקס שלרוב נלווה אליה. הטיפול מותאם אל סוגי OCD שונים - בין אם כזה שסובב סביב צורך חזק בסדר וארגון או כזה שמתמקד בפחד מזיהום או חיידקים. כך, עם הזמן, האדם לומר "על בשרו" שלא קורה שום אסון בעקבות המחשבה האובססיבית, והצורך בהתנהגות הכפייתית הולך ופוחת. הטיפול כולל לרוב גם ניהול מעקב אחר המחשבות הטורדניות כדי להגביר את המודעות אל רגע הופעתן, כמו גם למידת טכניקות להרגעה עצמית.
טיפול תרופתי
מכיוון שהפרעה טורדנית כפייתית שיכולה להיות עיקשת במיוחד, רבים מהמאובחנים בה בוחרים להיעזר גם בטיפול תרופתי - וזאת לצד הטיפול הפסיכולוגי. הטיפול המוביל הוא בתרופות אשר פועלות על נוירוטרנסמיטור בשם סרוטונין, והן נחלקות לתרופות ממשפחת ה-SSRI או ממשפחת הטריציקלים. בחירת התרופה המתאימה והמינון הנדרש מתבצעת תוך התייעצות עם פסיכיאטר.
טיפול פסיכולוגי בגישות נוספות
כאשר ההפרעה אינה נמצאת במוקד המצוקה של האדם ואינה מקשה על התפקוד היומיומי - ניתן בהחלט להתייחס אליה גם במסגרת טיפולים בגישות נוספות, ובראשם טיפול פסיכולוגי דינאמי. טיפול מסוג זה יכול לספק הבנה מעמיקה יותר של מקור ההפרעה והגורמים הרגשיים שהובילו להופעתה, כמו גם לאפשר מרחב להתבוננות בהשלכות של ההפרעה על תחומי חיים אחרים (קשיים בזוגיות, פגיעה בערך העצמי וכו').
מתי כדאי לפנות לטיפול?
הפרעה טורדנית כפייתית יכולה להיות מעיקה ומייסרת כאשר היא אינה מטופלת, וביתר שאת כאשר היא אינה מאובחנת (מתן אבחנה של הפרעה נפשית יכול להסביר סימפטומים שקודם לכן נראו חסרי פשר וכך להרגיע את האדם המאובחן ואת סביבתו). במקרה של OCD, פעמים רבות יותר קל לזהות את ההתנהגויות הכפייתיות מאשר את המחשבות האובססיביות שקדמו להן - וזה יכול להיות קצה חוט מוצלח לשם פנייה לאבחון וטיפול.
טיפול ב-OCD מומלץ בעיקר כאשר ההתנהגויות או המחשבות גורמות לפגיעה בתפקוד היומיומי ("מרוב שאני חייבת לשמור על הכל סביבי נקי - אני לא מצליחה לשבת לעבוד") או למצוקה רגשית גבוהה ("אני מתקשה לזכור האם נעלתי את דלת הכניסה כשיצאתי ועכשיו מרוב חרדה קשה לי להתרכז"). חשוב לציין שגם הסביבה הקרובה של האדם יכולה למצוא את עצמה סובלת מהסימפטומים שלו, ובכך להוות גורם מעודד לפנייה לטיפול.
