חרדת זרים או חרדת נטישה – מה קורה לתינוק שלי?

צוות בטיפולנט

סבתות רבות עלולות להיפגע כאשר הן מגלות שנכדן בן החצי שנה, ששמח לבואן כמה ימים קודם לכן, מתחיל לבכות ונרתע כאשר הן מרימות אותו. הסיבה לשינוי זה היא בדרך כלל הופעתה של חרדת זרים – שלב התפתחותי נורמטיבי בו מבחין התינוק בין המטפלים העיקריים שלו, אותם הוא רואה באופן יום יומי, לבין "זרים", אשר עשויים בפועל להיות בני משפחה או גננות, ומגיב אליהם בבכי או רתיעה.

מדוע התינוק שלי השתנה לפתע?

תינוקות הינם יצורים חברתיים, ומגיל צעיר הם מגיבים לאנשים סביבם. מלידה תינוקות מביעים עניין בפנים אנושיות, ובסביבות גיל חודשיים מבטם מתחיל להתמקד במרכז הפנים, סביב אזור העיניים, האף והפה של האדם מולם. יתרה מכך, תינוקות מזהים במהרה את דמויות הטיפול העיקריות שלהם (לרוב, הורים), ומפתחים עימם קשר בין אישי מובחן הכולל חיוכים, הירגעות, הזנה ועוד. למעשה, בתקופה זו מתחזקת ההתקשרות הרגשית של התינוק לדמויות המרכזיות בסביבתו, ונוצרת תחושה של אמון בסיסי, אשר מהותית למהלך ההתפתחות הנפשית בהמשך חייו.

על אף שתינוקות נקשרים ומזהים את הוריהם כבר מגיל 3 חודשים, עד גילאי 6-8 חודשים הם נוטים להיות חברותיים ורגועים גם עם זרים. החל מגילאים אלו ועד סביבות גיל שנה, תינוקות מתחילים להבחין באופן ברור בין דמויות מוכרות לבין זרים. בפועל, לנוכח זרים תינוקות עלולים לבטא תגובות של חרדה, כמו בכי, רתיעה או התכנסות. יתרה מכך, ככל שאותו "זר" מתקרב לתינוק הוא עתיד להתרחק ממנו ולהתקרב אל אמו, לדמות מוכרת כלשהי או אפילו לדמות עצמו במראה.

על אף השינוי היחסית פתאומי בהתנהגותם של תינוקות, חרדת זרים אינה מעידה על אופי התינוק, או על נטייתו החברותית בהמשך החיים. למעשה, הסיבות להתפתחותה מהוות חלק מהתפתחות נורמטיבית וחשובה עבור התינוק בהמשך החיים. תחילה, כיוון שיכולת התנועה של התינוק הולכת וגדלה, הוא נחשף ל"סכנות" חדשות, והרתיעה מפני זרים למעשה שומרת עליו. כמו כן, התפתחותו הקוגניטיבית וההבשלה הפיזיולוגית המתרחשות בגילאים אלו מובילות לכך שתינוקות מבינים את חשיבות הוריהם להישרדותם, ולכן נצמדים אליהם ככל יכולתם.

• על הפרעות חרדה בקרב ילדים
  

  
• מהי חרדת נטישה?

  
• איך להתמודד עם חרדות של ילדים?

  

מה בין חרדת זרים לחרדת נטישה?

חרדת נטישה, או הפרעת חרדת פרידה, היא הפרעת חרדה המאפיינת בעיקר ילדים, ומלווה בקושי עז להיפרד, המוביל למצוקה קשה ולפגיעה בתפקוד. מנגד, חרדת זרים מתייחסת לשלב התפתחותי נורמטיבי המתרחש לרוב במחצית השנייה של השנה הראשונה לחייו של התינוק. בנוסף, על מנת להתמודד עם חרדת נטישה, פעמים רבות יש לפנות לטיפול הולם אשר יסייע במתן כלים מותאמים להורים. חרדת זרים, כאמור, נעלמת מעצמה, והיא אינה נדרשת להתערבות טיפולית ממוקדת.

תינוקות שונים זה מזה ולעיתים תינוקות כלל לא יפגינו חרדת זרים. חשוב לזכור שאין הדבר מעיד על עיכוב התפתחותי או קוגניטיבי. מנגד, כאשר חרדת הזרים קיצונית במיוחד, כלומר תגובת התינוק קיצונית או שאין שום שיפור בתגובותיו למראה זרים לאורך זמן רב, היא עלולה להתפתח להפרעת חרדת פרידה. כלומר, מרבית הילדים המראים הפרעת חרדת פרידה, הפגינו חרדת זרים קיצונית בינקות. על כן, במקרים אלו יש מקום לפנות לטיפול רגשי הולם, מהדרכת הורים ועד טיפול דיאדי לבחינת הקשר והאינטראקציה בין ההורה לילד.

מה הורים יכולים לעשות בסיטואציות כאלו?

תחילה, יש להבין שמדובר בשלב התפתחותי, אשר חולף מעצמו ומהווה אבן דרך בהתפתחות של תינוקך. לכן, אין להאיץ בתינוק ולנסות "לחנך" אותו לאמון בזרים. עם זאת, לעיתים חרדת הזרים מתנגשת עם צורך ריאלי ומוחשי של ההורים להתרחק, למשל בכדי לחזור לעבודה. במצבים אלו, החששות הטבעיים של ההורים "האם זה יישאר ככה לנצח?" "מה זה אומר על האופי שלו?", כמו גם חששות מפני החזרה לשגרה, כ"איך אוכל לחזור לעבוד?" או "איך יוכל כך להסתגל למסגרת?" מובילים לתחושות חרדה גם מצידם של ההורים. על כן, חשוב לדעת כי ניתן להרגיל תינוקות לאנשים על ידי חשיפה ממושכת והדרגתית לדמויות נוספות אשר מובילה לתחושת רגיעה וביטחון של התינוק.

מחקרים בתחום מצאו כי ככל שהתנהגות ההורים סביב גיל שנה, ובאופן ספציפי סביב אינטראקציות עם זרים, היו יותר "חודרניות" (מתווכות, מתערבות וכדומה), כך נמשכה חרדת הזרים יותר זמן. מנגד, כאשר הורים עודדו את ילדיהם להתרחק ולייצר אינטראקציות, כך גם פחתה חרדת הזרים בעוצמתה ובמשכה. יש לזכור, כי אין הדבר מתייחס להיעלמות פתאומית של ההורה בכדי למנוע את הקושי הנלווה לפרידה, שכן מצב זה עלול רק יותר לבלבל את התינוק. לחלופין, יש להתייחס לפרידה באופן בטוח וקצר, אשר מעביר לתינוק את המסר כי אתם בטוחים במעשיכם. כך, בהתאמה לביטחון ההורה, יוכל גם התינוק לצבור יותר ויותר ביטחון בדמויות נוספות.

מקורות

Lavallee, K., Herren, C., Blatter-Meunier, J., Adornetto, C., In-Albon, T., & Schneider, S. (2011). Early predictors of separation anxiety disorder: early stranger anxiety, parental pathology and prenatal factors. Psychopathology, 44(6), 354-361

Wang, L., Hung, S., & Au, T. K. F. (2022). What mothers can do about their toddlers’ stranger anxiety. Social Development, 31(1), 93-108

.‏https://www.psychologytoday.com/intl/conditions/separation-anxiety