כיצד תגנו על ילדכם מהאלימות באינטרנט?

26.06.11

אייל שדה

בשנת 2011 נקטעה הקריירה הפוליטית המבטיחה של חבר הקונגרס האמריקאי אנתוני ווינר, ששמו עלה לכותרות באחרונה לאחר ששלח לשש גולשות באינטרנט תמונות פורנוגרפיות של עצמו. כל הקשת הפוליטית בארה"ב נרעשה, עד למצב שאף הנשיא ברק אובמה עצמו הפציר בווינר להתפטר לאלתר. גם התקשורת האמריקאית נרעשה על התופעה ה"חדשה" - הקרויה Sexting - ובעשרות כתבות טלוויזיה ועיתונות ניסו השבוע להסביר לציבור בארה"ב מה גורם לגברים נורמטיביים ואף בעלי שררה לשקר לנשים שלהם (אשתו של ווינר היא סגנית ראש הסגל של שרת החוץ הילרי קלינטון), ויותר מכך - להראות את ה"ווינר" שלהם לנשים זרות ברשתות החברתיות.

ואולם, התופעה אינה חדשה כפי שניתן לחשוב. ה-Sexting - שליחה של מסרים בעלי תכנים מיניים באינטרנט - היא ביטוי אחד לתופעה רחבה ומאיימת, המשפיעה על החיים שלכם ושל ילדיכם מזה כעשור: האלימות הגואה באינטרנט. מכון המחקר לבריונות דיגיטלית (Cyberbullying Research Center), המאגד סיפורים, נתונים ומחקר בנושא, פועל כבר מ-2002.

בעבר התרחשו מקרים קשים ומזעזעים מהמקרה של ווינר, שאגב אי אפשר להאשים אותו בעבירה על החוק בארה"ב - מכיוון שככל הידוע עד כה, הוא התכתב עם נשים בוגרות.

תארו לעצמכם, למשל, שאתם פותחים את עמוד הפייסבוק שלכם ורואים תמונות של כלב שחוט, ומתחתן הכיתוב: "אתה דפוק! אנחנו שונאים אותך! הלוואי שתמות!". אחרי שהפנים שלכם מאדימים מבושה ומהלם, אתם רואים שאת הסטטוס הזה שלחו לכם לא אחרים מהחברים הכי טובים שלכם. עכשיו אתם צריכים להתלבש ולהתארגן ללכת לבית הספר.

זה בדיוק מה שקרה לנער בארה"ב לפני שנתיים. נחשו לבד אם הוא הלך באותו יום לכיתה.

המקרה הכי מפחיד של בריונות דיגיטלית שאירע עד כה בישראל היה התאבדותו של נער בן 16 בתחילת 2011, לאחר שחבריו הקניטו אותו בפייסבוק. "כלב, הייתי הורג אותך, אבל בגלל שאומרים תנו לחיות לחיות, אז לא נהרוג אותך", כתב לו בן כיתתו. לאחר שהנער תלה עצמו במקלחת, היכו חבריו על חטא: "אני מקווה מאוד שזה לא בגללי. לא הייתה לי כוונה לפגוע בו", אמר אחד מהם.

בריונות דיגיטלית מתייחסת לשימוש בטלפונים סלולריים, הודעות טקסט, דואר אלקטרוני, סמסים, צ'אטים, בלוגים ואתרי רשתות חברתיות, כדי להציק או לפגוע בילד או לחשוף אותו לתכנים פוגעניים. דוגמאות לבריונות דיגיטלית הן שליחת הודעות טקסט מאיימות או מעליבות בטלפון; פרסום מידע כוזב או תמונות אישיות או פוגעניות ברשתות חברתיות כמו פייסבוק או טוויטר; שליחה באמצעות דוא"ל של ילד אחר הודעות שיוצרות דימוי שלילי של הילד ממנו נשלחה כביכול ההודעה; יצירת דף אינטרנט המוקדש לילד ושם אותו ללעג או, כאמור, Sexting - שליחת מסרים בעלי תכנים מיניים בוטים ותמונות של עצמם בעירום או בעירום חלקי.

על פי סקר שנערך על ידי ארגון הצדקה NCH לילדים בבריטניה, כבר ב-2005 אחד מכל חמישה ילדים חווה סווג של בריונות באמצעות הטלפון או המחשב. בריונות מסוג זה נמצאת בשנים האחרונות במגמת עלייה, וכיום מתחילה להוות בעיה רצינית בבתי ספר, ככל בריונות אחרת.

דיכאון פייסבוק - מושג חדש יחסית שפרץ לתודעה בחודשים האחרונים - הוא שלוחה של אותה בריונות: תחושה של בידוד חברתי, השארות מחוץ מחוץ לאירועים הווירטואליים והחברתיים או היעדפות מהם באמצעות חרם או הקנטות. לחלופין, ילדים יכולים להשוות ללא הפסק את מספר החברים ואת הסטטוס שלהם לאלה של חבריהם, ולחוות את עצמם ככישלון או כלא פופולריים - לעתים גם ללא סיבה רציונלית, הרי בעולם הווירטואלי אפשר להעמיד פנים ולבנות עולמות דמיוניים ביתר קלות.

לראיה, סקרים שנערכו לאחרונה בארצות הברית קובעים כי 22% מבני הנוער מתחברים לרשת חברתית זו או אחרת יותר מעשר פעמים ביום. לפי נתוני פייסבוק, הגולש הישראלי הממוצע מבלה שעה ביום ברשת, לעומת 20 דקות בלבד לפני שנתיים וחצי. 55% מבני הנוער בארה"ב כבר מכורים.

כדי להבין את החומרה שמייחסים אנשי מקצוע לתופעה, כדאי להזכיר את המאמר המרכזי שהקדיש כתב העת הרפואי היוקרתי Pediatrics לנושא. במאמר, טוענים הכותבים כי "חשוב שהורים ורופאי ילדים יהיו מודעים ויבינו את האופי של אתרי המדיה החברתית, בהתחשב בעובדה שלא כולם מהווים סביבות בריאות לילדים ובני נוער".

כתב העת הגדיר כמה נושאים היכולים להוות סיכון לנוער בעת הגלישה באינטרנט, ומחייבים את תשומת לבם של ההורים: שמירה על פרטיות, התנהגות לא מותאמת לגיל, סיכונים של אינטראקציה עם בני גיל מבוגרים יותר, בידוד חברתי, ניצול על רקע מיני, סכנות מפרסום מטעה, חודרני או נצלני ובריונות דיגיטלית.

במאמר מוגדר גם דיכאון הפייסבוק באופן הבא "כאשר בני נוער מבלים את רוב זמנם במדיה חברתית, באתרים כגון פייסבוק, ולאחר מכן מתחילים סימפטומים קלאסיים של דיכאון". חוקרים קושרים דיכאון זה לתחושה של חוסר מקובלות חברתית.

מה יכולים ההורים לעשות?

הכירו את העולם של האינטרנט. תהיו מיודדים אתו. תפסיקו לפחד ממנו או לחשוב שזה עולם השייך לצעירים. להיפך: האינטרנט מציע עולם מדהים ומלא של מידע שימושי. וכמו כל דבר: צריך ללמוד לסנן ולאזן. יותר מדי זה לא טוב - גם באינטרנט. כמו הרחוב - כדי להיזהר ממשהו ראשית צריך להכיר אותו.

אל תחששו להתערב: ילדים מחפשים גבולות. הם זקוקים להם. הם גם זקוקים ליד מכוונת ולעזרה. מה שנכון לכם נכון גם להם. היו המדריכים שלהם: למדו אותם לשים גבולות, לסנן ולאזן. שימו גבולות והסבירו את הרציונל העומד מאחוריהם. דברו עם ילדכם על השימוש באינטרנט ועל הסיכונים שבו.

הגדירו ולמדו כללי ההתנהגות ברורים ברשת: היכן מותר לגלוש והיכן אסור. כמה שעות ומתי. היו רפלקסיביים לגבי אופיו של הילד או הנער, גילו המשתנה עם הזמן, העדפותיו וכן, גם מה חבריו עושים.

היו חברים של הילדים שלכם במדיה חברתית: במקרים רבים שפורסמו בעיתונות הישראלית והעולמית מצאתי את המשפט הבא בוורסיות שונות: "הכי הטרידה אותי העובדה שהבת שלנו בכלל לא שיתפה אותנו במצוקה שלה. אני עליתי במקרה על כל הסיפור כי אני חבר שלה בפייסבוק". אין צורך להכביר על כך במלים.

עודדו שיחה ושיתוף של רעיונות עם חברים ובני משפחה: בדידות, חוסר מקובלות חברתית ובושה הם הד.נ.א של דיכאון. הפתרון היעיל ביותר להם הם שיתוף והידברות.

למדו מהילדים שלכם: למין האנושי יש יכולת מופלאה להתפתח. הדור החדש, כך אני באמת חושב ומאמין, הוא חכם ואמיץ ומוכשר מאתנו. תנו להם את המקום הבטוח לחקור - ותראו איך הם יבואו לשתף, לשאול וסתם להראות לכם דברים. כדאי לכם: זו יכולה להיות הנאה צרופה.

תיהנו: תמיד יש מקרים מצערים, דברים מפחידים, אירועים קשים. במקרה שאתם נתקלים באירוע חריג (ואתם בטח תדעו שהוא חריג - תסמכו על האינטואיציה שלכם) - אל תהססו ופנו לאנשי מקצוע או ליועצת בית הספר או למחנכת. אחרת, פשוט תנו לעצמכם ולילדים ליהנות ממה שהאינטרנט יכול להציע: מידע, בידור, ודרך להיות בקשר עם משפחה וחברים.

כך אנו אמורים לפעול: המבוגרים שומרים על הילדים, אבל נותנים להם להעז לקפוץ. אחרת העולם היה מאוד משעמם ואפור.