05.02.18
צוות בטיפולנט
דיכאון נחשב להפרעה הנפשית השכיחה ביותר בעולם המערבי, הפוקדת 3%-17% מהאוכלוסייה (כתלות באזור המגורים ברחבי העולם), והפך למונח שגור מאוד בשפה היומיומית של כולנו. עם זאת, חשוב להכיר את ההבדלים בין סוגי הדיכאון השונים. היכרות עם תסמיני הדיכאון עשויה לאפשר לנו לזהות ולהציע סיוע לסובבים אותנו, וכן לזהות מצבים בהם עלינו לפנות בעצמנו לעזרה מקצועית.
דיכאון קליני
דיכאון קליני (הקרוי בשפה המקצועית גם "דיכאון מז'ורי") הינו הפרעה אקוטית במצב הרוח, המלווה בסימפטומים רגשיים, גופניים והתנהגותיים, ופוגעת באופן משמעותי בתפקוד של האדם. בשונה מדכדוך או עצבות זמניים, אדם הסובל מדיכאון קליני חווה לאורך זמן (שבועיים רצופים לפחות) מצב רוח ירוד, ריקנות, חוסר תקווה, או היעדר עניין והנאה בפעילויות שונות. כמו-כן, הפגיעה במצב הרוח מלווה בירידה או עלייה משמעותית ולא מכוונת במשקל, תיאבון מופחת או מוגבר, נדודי שינה או שינה מרובה, תנועתיות מוגברת או איטיות מוטורית, עייפות וחוסר אנרגיה, תחושת חוסר ערך או אשמה מוגזמת, קושי בקשב ובריכוז, וכן מחשבות חוזרות ונשנות על מוות או אובדנות.
חשוב לציין כי אבחנה של דיכאון קליני תינתן רק כאשר הסימפטומים מביאים למצוקה משמעותית או לפגיעה בתפקוד החברתי, התעסוקתי או הלימודי של האדם. כמו כן, יש לשלול מצב רפואי שעשוי להסביר במידה שווה את הסימפטומים הדיכאוניים, או לחילופין, קיומה של הפרעה נפשית אחרת. גם מצב של אובדן משמעותי (שכול, משבר כלילי, מחלה קשה או נכות) עשוי להביא לסימפטומים דומים לדיכאון קליני, ולכן מצבים אלה דורשים הערכה פסיכיאטרית מעמיקה יותר.
הטיפול בדיכאון קליני משלב, לרוב, תרופות נוגדות-דיכאון וכן טיפול שיחתי מסוגים שונים (פסיכותרפיה, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, ועוד).
דיכאון קל
על אף כי רובנו חווים סימפטומים "דיכאוניים" כתלות באירועים שונים בחיינו, כגון עצב, עייפות והסתגרות, מצב של דיכאון קל מובחן באופן מהותי ממצבי רוח ירודים חולפים ונקודתיים. אנשים רבים דווחים על תחושות דיכאוניות מתמשכות, על אף כי אינם עומדים במלוא הקריטריונים לאבחנה של דיכאון קליני. במקרים מסוג זה, פסיכיאטר עשוי לשקול שתי אבחנות אלטרנטיביות, אשר מתארות במהותן רמה קלה יותר של דיכאון.
* הפרעת דיכאון בלתי מוגדרת: אבחנה זו תינתן כאשר האדם מדווח על תחושות דיכאוניות משמעותיות, המלוות בפגיעה בתפקודו החברתי והתעסוקתי, וכן בהבעת עניין בפעילויות שונות, אשר על אף קיומן אינן עונות במלואן על הקריטריונים לאבחנה של דיכאון קליני.
* דיסתימיה: אבחנה זו תינתן כאשר האדם מדווח על מצב רוח מדוכא במשך רוב הזמן, למשך תקופה ארוכה (שנתיים לפחות) – אך בשוב שלב במהלכה לא החמיר דיכאונו עד לרמה של אפיזודה דיכאונית מג'ורית. זאת ועוד, מצב הרוח הירוד מלווה בפחות שניים מהסימפטומים הבאים: ירידה בתיאבון או תיאבון מופרז, נדודי שינה או שינה מרובה, ירידה באנרגיה או תחושה של תשישות, ערך עצמי ירוד, פגיעה ביכולת הריכוז ובקבלת ההחלטות, וכן תחושה של חוסר אונים.
על אף כי מדובר במצב חמור פחות מזה של דיכאון קליני, אין להקל ראש בחשיבותם של האבחון והטיפול בדיכאון קל. מעבר למצוקה ולפגיעה בתפקוד התקין של האדם, תחושות של דיכאון המתקיימות לאורך זמן נוטות ליצור מעין "מעגל קסמים" שלילי, בו תחושות של ייאוש וחוסר ערך פוגעות ביכולת ליזום פעילויות הגורמות לסיפוק, אשר בתורן מכוננות מציאות המחזקת את הדיכאון, וחוזר חלילה.
הטיפול בדיכאון קל כולל טיפול שיחתי ותרופות נוגדות-דיכאון, זאת בהתאם לחומרת הסימפטומים ולפגיעה בתפקוד וברווחה של האדם.
דיכאון אחרי לידה
דיכאון לאחר לידה הינו תת-סוג של דיכאון קליני, המתרחש לאחר הכניסה להריון או בתוך 4 שבועות מהלידה. כלומר, דיכאון לאחר לידה כולל את כל הסימפטומים של דיכאון מז'ורי אשר תוארו מעלה, אך הופעתו מוגבלת למסגרת הזמן שסביב ההיריון והלידה. עם זאת, הדיכאון עשוי להימשך חודשים ספורים ואף שנה. דיכאון מסוג זה פוקד כ-10% מהנשים, ולעיתים מתרחש גם בקרב אבות טריים.
מלבד הסימפטומים הדיכאוניים המוכרים, עשויות נשים הסובלות מדיכאון לאחר לידה לחוש קושי משמעותי באינטראקציה עם התינוק. למשל, הן עשויות לפחד להישאר לבד עם תינוקן, להתקשות לדאוג לו ברמה היומיומית, להפגין בו עניין מועט, לחוש רגשות שליליים כלפיו ואף לחשוב על פגיעה בו. לחילופין, חלק מהאימהות הטריות החוות דיכאון מציגות דאגנות מופרזת ביחס לתינוקן, או מתקשות לדאוג לעצמן בתקופה שלאחר הלידה. חשוב לדעת כי סימפטומים אלה הינם חלק מהחשיבה השלילית המאפיינת את הדיכאון, ולרוב אינם מאפיינים את המשך הקשר בין האם לתינוק. עם זאת, כבכל מצב של דיכאון קליני, יש לפנות בהקדם לקבלת טיפול (בייחוד כאשר הדיכאון מלווה במחשבות על מוות ו/או אובדנות). הטיפול בדיכאון אחרי לידה כולל טיפול שיחתי מסוגים שונים, ולעיתים משולב גם בתרופות נוגדות-דיכאון, זאת במידה והאישה אינה מניקה.
דיכאון פסיכוטי
דיכאון פסיכוטי גם הוא תת-סוג דיכאון קליני, המתרחש כאשר דיכאון חמור מלווה בסימפטומים פסיכוטיים המהווים פגיעה בבוחן המציאות. סימפטומים אלה עשויים לכלול הלוצינציות (למשל, שמיעת קולות), דלוזיות (מחשבות שווא, כגון מחשבות פרנואידיות או מחשבות גדלות) וכן חרדות עוצמתיות. בנוסף, אדם הסובל מדיכאון פסיכוטי עשוי להיראות עצבני מאוד, ולחוות התקפי זעם ללא כל סיבה נראית לעין.
ככל ההפרעות בהן נפגע בוחן המציאות, דיכאון פסיכוטי הוא מצב אשר לרוב מצריך אשפוז ומעקב פסיכיאטרי צמוד, בייחוד במקרים בהם ישנה סכנה אובדנית, הזנחה עצמית חריפה וכן פגיעה תפקודית משמעותית. עם זאת, ובניגוד לשאר ההפרעות הפסיכוטיות, אנשים הסובלים מדיכאון פסיכוטי יחוו, בדרך כלל, סימפטומים פסיכוטיים אשר תואמים לתכנים הדיכאוניים, כמו למשל קטטוניה (האטה מוטורית וירידה בתגובתיות לסביבה) או אובדן היכולת לדבר. כך גם לגבי ההלוצינציות והדלוזיות, אשר לרוב תואמות לתכנים של ייאוש ועצב. למשל, שמיעת קולות שאומרים לאדם שהוא חסר ערך לחלוטין. לא פעם, אנשים הסובלים מדיכאון פסיכוטי עשויים להתבייש בקיומן של מחשבות מסוג זה, וינסו להסתיר אותן מסביבתם – דבר אשר יקשה מאוד על האבחנה.
דיכאון פסיכוטי פוקד כ-15%-19% מהסובלים מדיכאון קליני, וכן 1% מהמקרים של דיכאון לאחר לידה (מצב הנחשב נדיר מאוד). אבחנה מדויקת במצב זה הינה קריטית, שכן הטיפול המתאים הינו שונה מזה של דיכאון קליני ללא מאפיינים פסיכוטיים. כמו-כן, אפיזודה דיכאונית פסיכוטית עשויה להיות עמידה יותר לטיפול, וכן יש לעקוב אחר התפתחותה לאורך זמן, שכן התרחשותה מעלה את הסיכוי כי תתפתח בעתיד הפרעה בי-פולארית. בדרך כלל, הטיפול בדיכאון פסיכוטי יינתן במסגרת בית החולים, וישלב תרופות נוגדות-דיכאון וכן תרופות אנטי-פסיכוטיות, כמו גם טיפול שיחתי.