קתרזיס הינו מונח שנטבע על ידי פרויד, המתייחס לפורקן רגשי בהקשר פסיכואנליטי. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על השיטה הקתרטית וכיצד קתרזיס בא לידי ביטוי בפסיכולוגיה בת זמננו.
?מהו קתרזיס
קתרזיס מתייחס לטיהור, פורקן. בהקשר הפסיכואנליטי, הכוונה היא לפורקן של רגשות הגורמים לקשיים רגשיים ונפשיים. תהליך של קתרזיס הנחווה בטיפול עשוי להוביל לשיפור הסימפטומים והמצוקה הנפשית. זאת, כתוצאה מכך שהתקרזיס מאפשר עיבוד של החוויות המוקדמות אשר הובילו לקשיים.
אחת התפיסות המרכזיות אשר הנחו את עבודתו של זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, הייתה כי הדחקה של אירועים טראומטיים מובילה לסימפטומים נוירוטיים. פרויד התייחס לא רק לאירועים טראומטיים דרמטיים (מלחמה, תקיפה מינית, תאונה) כאירועים המועדים להדחקה, אלא למגוון רגשות, דחפים ומשאלות נורמטיביים אשר מעוררים בושה ואשמה ועל כן מודחקים. כאשר הרגש מדוכא או מודחק, הוא אינו נחווה ומעובד, ולמעשה נמנעת אבריאקציה, הפורקן אשר משחרר את הזיכרון הטראומטי מהרגש הנלווה לו. כך, הרגשות ממשיכים לפעפע באיזור הלא מודע של הנפש וסימפטומים נפשיים מופיעים.
בראשית עבודתו, פרויד הניח כי ניתן להביא את המטופל לקתרזיס בטיפול באמצעות היפנוזה אשר תאפשר היזכרות וחוויה מחודשת של התוכן הנפשי המודחק. בהמשך, הבין פרויד כי חסרונה של ההיפנוזה הוא בשכחת המטופל את החומר שהועלה למודעות, ולכן פנה לשיטת האסוציאציות החופשיות אשר אפשרה למטופל לשחזר ולחוות מחדש את הזיכרון הטראומטי וכך לבצע אבריאקציה שבסופה קתרזיס.
השיטה הקתרטית
השיטה הקתרטית היא המתודה הטיפולית אשר אפיינה את הפסיכואנליזה בראשית דרכה. השיטה הקתרטית זוהתה על ידי פרויד ועמיתו ברוייר, בין היתר בעקבות תיאורי המקרה אשר הובאו בספרם "מחקרים בהיסטריה", וספציפית תיאור המקרה של אנה או, מטופלת של ברויאר. שיטה זו היוותה תחליף לשיטת ההיפנוזה אשר שימשה מטפלים בתקופה זו.
בהתאם לשמה, השיטה הקתרטית מבוססת על רעיון הקתרזיס, לפיו פורקן הרגשות העומדים בבסיס הסימפטומים הרגשיים עשוי להביא לשחרור מהסימפטומים. במסגרת השיטה הקתרטית המטופל מוזמן להעלות בטיפול זיכרונות טראומטיים הקשורים בסימפטומים באופן חי ומפורט אשר מחייה אותם מחדש. החייאתם המחודשת של הסימפטומים מאפשרת אבריאקציה, המובילה לקתרזיס.
השיטה הקתרטית מבוססת על ההנחה לפיה אירועים טראומטיים הם אירועים אותם אנשים, ובפרט ילדים, מתקשים מאוד לעבד מבחינה רגשית וקוגניטיבית. עקב הקושי בעיבוד, הרגשות הנלווים לאירוע הטראומטי "נתקעים" בגוף ובאים לידי ביטוי בסופו של דבר כסימפטומים פיזיים ורגשיים. רק כאשר רגשות אלו יעלו על פני השטח, במסגרת השיטה הקתרטית, רגשות אלו יהפכו נגישים יותר, ישתחררו ולא יצטרכו לבטא את עצמם יותר באמצעות סימפטומים.
למשל, ילד הסובל מאלימות פיזית עשוי להתקשות לעבד בזמן אמת את רגשות הפחד, הכעס וחוסר האונים, ואף עשוי להדחיק אותם לאחר האירוע האלים כדי שלא להמשיך ולחוות עצמו כחסר אונים ופגיע. אלא שההכחשה או ההדחקה של רגשות אלו אינה מביאה להיעלמותם המוחלטת והם עלולים לבוא לידי ביטוי בכאבי בטן, חוסר שקט גופני או חרדה אשר מבטאים באופן סמוי את תחושות המתח, הפחד והכעס אשר נצברו בגוף במהלך ההתרחשויות הטראומטיות.
כאמור, בראשית דרכו פרויד הניח כי ניתן להגיע אל אבריאקציה בעיקר באמצעות היפנוזה, אשר מייצרת גישה אל זיכרונות טראומטיים שהודחקו. עם זאת, ניסיונו הקליני גרם לו להבין כי השיטה הקתרטית אינה נזקקת בהכרח להיפנוזה, מאחר ומטופלים הגיעו לזיכרונות טראומטיים מודחקים באופן עצמאי, במסגרת הקשר הטיפולי הנוצר עם המטפל.
קתרזיס בפסיכולוגיה בת זמננו
קתרזיס והשיטה הקתרטית מהווים אבני יסוד של הטכניקה הטיפולית הפסיכואנליטית. תחילה, נחשב הקתרזיס לאלמנט המרפא המרכזי בטיפול. גם היום, ההנחה היא כי כל טיפול נפשי כולל אבריאקציה וקתרזיס הנובעים מהעלאה וחוויה מחודשת של זכרונות ורגשות עבר. יחד עם זאת, עם השנים התפתחו מודלים נוספים אשר מדגישים מרכיבים אחרים בפסיכותרפיה אשר מביאים לריפוי, כדוגמת ברית טיפולית, אמפתיה, חוויה רגשית מתקנת, החזקה והכלה, אשר מתקיימים לצד החתירה לקתרזיס.
באופן ספציפי, לאורך השנים פותחו תיאוריות שונות המציעות כי השיטה הקתרטית יעילה לא רק בזכות האבריאקציה שהיא מאפשרת, אלא גם, ואולי בעיקר, בזכות העיבוד המחודש של החוויה בסביבה רגשית תומכת. לכן, הרעיון העומד מאחורי השיטה הקתרטית, לפיו להעלאת זיכרונות טראומטיים למודע במסגרת טיפולית יש ערך מרפא, נותר רלוונטי גם במסגרת פסיכותרפיות עכשוויות.
מקורות
לפלאנש, ז' ופונטאליס, ז'. (2011). אוצר המילים של הפסיכואנליזה. תולעת ספרים.
