אקלקטיות טכנית הינה אחת מארבע העמדות המרכזיות של הפסיכותרפיה האינטגרטיבית - זרם של הפסיכותרפיה המשלב רעיונות תיאורטים וטיפוליים משניים או יותר סוגי פסיכותרפיה לשם שיפור הטיפול במטופל.
עמדת האקלקטיות הטכנית היא עמדה המרכזת שיטות טיפוליות אקלקטיות, המבקשות לענות על צרכיו ובעיותיו של המטופל, באופן שמשלב כלים מגישות וזרמים שונים, ללא תיאוריה או עמדה טיפולית תיאורטית מסוימת העומדת מאחורי בחירת הטכניקות בטיפול.
עמדת האקלקטיות הטכנית נוצרה על מנת "לשפר את יכולתנו לבחור את הטיפול הטוב ביותר עבור האדם המטופל ועבור הבעיה עמה הוא מתמודד... עמדה זו מונחה על ידי המידע שהצטבר בנוגע לפרקטיקות שעבדו בצורה הטובה ביותר עם מטופלים אחרים בעבר" (נורקרוס, 2005, עמ' 8).
המודל המרובה הטיפולי (Multimodal therapy) של לזרוס (1989) הינו דוגמא לאקלקטיות טכנית.
עמדת האקלקטיביזם החלה להיות רווחת בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20. עם זאת, היעדר המסגרת התיאורטית המארגנת את בחירת הטכניקות הטיפוליות מקשה מאוד על התפתחותה של עמדה זו כמשנה סדורה ואף הובילה לביקורת רבה על עמדה זו.
ביבליוגרפיה
Norcross J. C., M. R. Goldfried. (2005). Handbook of Psychotherapy Integration (2nd ed.). New York: Oxford.
Lazarus, A. A. (1989). The practice of multimodal therapy: Systematic, comprehensive, and effective psychotherapy. Johns Hopkins University Press.
