ידוע כי ילדים עשויים לחוות מידי פעם התפרצויות זעם, אולם כאשר התפרצויות הזעם הינן תכופות ומצב הרוח בין התפרצויות אלה אינו רגוע ניתן לשקול אבחנה של הפרעת ויסות מצב רוח.
הפרעת ויסות מצב הרוח הינה הפרעה חדשה יחסית אשר נוספה למהדורה החמישית של ה-DSM (המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות). מדובר בהפרעה שמופיעה כבר בגיל הילדות (מגיל 6) ומאופיינת בהתפרצויות זעם קשות, כאשר בין התפרצויות אלה מצב הרוח נותר רגזני.
ההחלטה להוסיף אבחנה זו למדריך ה-DSM נבעה מתוך רצון להפחית אבחון יתר של הפרעה דו-קוטבית בילדים, כמו גם את הטיפול התרופתי אשר נגזר מאבחנה זו. מכיוון שמדובר בהפרעה חדשה, אין לה עדיין טיפול ייעודי וספציפי והיא מלווה בתחלואה נלווית רבה באופן יחסי. התחלואה הנלווית נוטה להיות בעיקר הפרעה דו-קוטבית, ADHD ו-OCD והטיפול כיום כולל טיפול תרופתי, התערבות קוגניטיבית-התנהגותית והדרכות הורים.
תסמינים קליניים
ההפרעה מוגדרת בעיקרה כעוררות ועצבנות חמורה וכרונית אשר מאופיינת בהתפרצויות זעם משמעותיות אשר הינן מוגזמות ביחס לטריגר שבגינן התרחשו. התפרצויות זעם אלה אינן תואמות את השלב ההתפתחותי בו נמצא הילד והן מתרחשות יותר משלוש פעמים בשבוע. את האבחנה של הפרעה זו ניתן לתת מגיל שש (לפני כן התפרצויות זעם נחשבות תקינות ותואמות גיל) ועד גיל 18.
בניגוד לילדים הסובלים מהפרעה דו-קוטבית, בהפרעת ויסות מצב רוח הילדים אינם מגיעים לכדי דיכאון או מאניה מובהקים.
עיקרי האבחנה על פי ה-DSM-5
1. התפרצויות מצב רוח חוזרות וחמורות הנראות באופן וורבלי ו/או התנהגותי (אגרסיה פיסית כלפי אנשים או רכוש) שהן מוגזמות או יוצאות מפרופורציות, בעוצמה או במשך ביחס לסיטואציה או לפרובוקציה.
2. התפרצויות מצב הרוח אינן עקביות עם שלבים התפתחותיים.
3. התפרצות מצב הרוח מופיעה בממוצע שלוש פעמים בשבוע או יותר.
4. מצב הרוח בין התפרצויות המזג הוא עצבני בהתמדה או כועס רוב היום, כמעט כל יום, ונצפה על ידי אחרים.
5. קריטריונים 1-4 נכחו 12 חודשים או יותר. במשך זמן זה לאדם לא היתה תקופה של רציפה של 3 חודשים או יותר בלי כל הסימפטומים מקריטריונים 1-4.
6. קריטריונים 1 ו-4 נוכחים בלפחות שתיים מתוך שלוש הסביבות (בבית, בביה"ס, בחברה) ונמצאו חמורים בלפחות אחד מהם.
7. הדיאגנוזה לא צריכה להיעשות לראשונה לפני גיל 6 או אחרי גיל 18.
8. היסטורית או על ידי אבחנה, גיל תחילת הקריטריונים 1-5 הוא לפני גיל 10.
9. מעולם לא היתה תקופה ברורה שנמשכה יותר מיום אחד במהלכה הקריטריונים הסימפטומליים, מלבד משך, של מאניה או היפומאניה נפגשו.
הערה: התפתחות הולמת של מצב רוח מרומם, כמו שמופיע בהקשר של אירוע חיובי מאוד או בציפייה לו, לא צריך להיחשב כסימפטום של מאניה או היפומאניה.
10. ההתנהגות אינה מופיעה בלעדית במהלך אפיזודה של הפרעת דיכאון מז'ורי ואינה מוסברת טוב יותר על ידי הפרעה נפשית אחרת (אוטיזם, הפרעת חרדה פוסט טראומטית, דיסתימיה, הפרעת חרדת פרידה).
11. לא ניתן לייחס את הסימפטומים להשפעות פסיכולוגיות של חומרים או למצב רפואי או נוירולוגי אחר.
מקורות
גיזונטרמן., א, כהן., י, ויצמן., א. (2018) הפרעת מתפרצת בוויסות מצב הרוח- אבחנה חדשה ומאתגרת ה- DSM-5. הרפואה, כרך 157 חוברת 8.
DSM-V (2013) American Psychiatric Association: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC: American Psychiatric Press.
