תרפיית גשטאלט היא שיטת טיפול פסיכולוגי אשר נשענת על תפיסות הומניסטיות, אקזיסטנציאליסטיות וקוגניטיביות. תפיסת העולם המרכזית של תרפיית גשטאלט היא תפיסה הרואה את האדם כישות הוליסטית, שלמה, שחלקיה והיבטיה השונים- גוף, נפש, קוגניציה ורגש- מצויים באינטגרציה המאפשרת תפקוד. כמו כן, תרפיית גשטאלט יוצאת מתפיסת עולם חיובית הרואה באדם יצור מסתגל וגמיש, אשר מסוגל לצמוח ולנוע לעבר סיפוק צרכיו והגשמה עצמית.
בניגוד להנחה הרווחת לפיה קיימת היררכיית צרכים אוניברסלית הרלוונטית לכל אדם באשר הוא, תרפיית גשטאלט מניחה כי לכל אדם היררכיית צרכים אישית אשר משתנה בהתאם לשלב ההתפתחותי בו האדם מצוי ולנסיבות חייו ברגע נתון (למשל, צעיר בן עשרים המחפש קשר זוגי עשוי להיות מונע בעיקר על ידי הצורך באהבה ועניין ועשרים שנים לאחר מכן, כגבר גרוש, הוא עשוי להיות מונע בחיפוש הזוגי שלו בעיקר על ידי הצורך בביטחון ושייכות). כדי שהאדם יוכל לפעול לסיפוק צרכיו האמיתיים עליו, על פי תרפיית הגשטאלט, להיות בעל מודעות עצמית ויכולת להכיר ולהיות ער לתהליכים המתרחשים בגופו ובנפשו, ולהבין את התנהגותו ואת רגשותיו. בהתאם לתפיסה זו, תרפיית גשטאלט התפתחה כגישה טיפולית המדגישה את הרחבת יכולתו של המטופל להיות במגע עם חוויתו הרגשית ועם דפוסי החשיבה המאפיינים אותו. מאחר והמודעות העצמית ניזונה תמיד מעולמו הפנימי של הפרט, על המחשבות, הרגשות התחושות המתעוררים בו- הטיפול מדגיש את היכולת להיות במגע עם החוויה בהווה ולהכיר אותה באופן עמוק.
המטפל המציע תרפיית גשטאלט יוצא מהנחה כי כדי לאפשר למטופל להרחיב את מודעותו העצמית ואת הכרותו עם החוויה הרגשית, עליו לייצר סביבה טיפולית מקבלת ובלתי שיפוטית, אשר תאפשר למטופל לחקור את אופן בו הוא חווה, תופס ומפרש את הגירויים והחוויות אליהם הוא נחשף. טיפול נפשי לצד העמדה המקבלת והבלתי שיפוטית, המטפל נוקט בעמדה אקטיבית המעודדת את המטופל לחקור את חוויתו, להכיר יותר ויותר חלקים בנפשו, לערוך אינטגרציה בין חלקי אישיות שונים ולהרחיב את התנסויותיו. כדי לסייע בתליך זה, המטפל נותר קשוב ביותר למטופל ומקפיד שלא להציע פירושים לחוויותיו, אלא לסייע למטופל לתאר ולהכיר אותן יותר ויותר (כלומר, בעוד שהמטפל הקלאסי יציע הסבר והתבוננות בגורמים אשר גורמים לתחושותיו של המטופל, המטפל המציע תרפיית גשטאלט יתמקד בתיאור החוויה, ב"מה" ולא ב"למה"). בסיכומו של דבר, ההתבוננות הממוקדת, הקשב והתיאור המפורט של החוויה מסייעים למטופל לפתח מודעות עצמית לחוויתו הפנימית ומודעות זו מאפשרת לו לחתור באופן אמיתי ופתוח יותר לעבר מטרותיו האישיות ומימוש הצרכים החיוניים להמשך צמיחתו הנפשית.
במסגרת תרפיית גשטאלט המטפלים משתמשים לא פעם בטכניקות ספציפיות המכוונות לפיתוח מודעות עצמית.
מתודת "הכסא הריק": מתודת הכסא הריק היא מתודה בה נעשה שימוש רב במסגרת תרפיית גשטאלט. המטופל מתבקש לדמיין כי אדם משמעותי לו (הורה, בן זוג, ילד) יושב מולו, ומתבקש לומר לו באופן ישיר את כל אשר על ליבו. מתודה זו מכוונת לסייע למטופל להכיר את רגשותיו כלפי אותו אדם ולבטא אותם באופן חי ועשיר. בחלק מהמקרים המטופל מתבקש "להושיב על הכסא" לא אדם אחר אלא חלק מעצמו- תכונה, מאפיין, הוא עצמו בעבר (למשל כילד) או הוא עצמו בעתיד, כפי שהיה רוצה לראות את עצמו.
התמקדות בתחושות גופניות: במסגרת תרפיית גשטאלט המטפל עשוי לכוון את המטופל לשים לב לתחושות הגופניות המתעוררות בו כאשר הוא מצוי במצב רגשי מסוים, נזכר באירוע מסוים או מתאר סיטואציה. זאת, במטרה לחדד את המודעות להיבט הגופני של החוויה ובכך להרחיב את המודעות אליה ואל מכלול התחושות.
דיבור בזמן הווה: במרבית המקרים, כאשר מטופל מתאר חוויה, פנטזיה או חלום הוא מתאר אותם בזמן עבר. במסגרת תרפיית גשטאלט המטפל עשוי להזמין את המטופל לתיאור בלשון הווה, כדי לחזק את החיבור לחוויה וכך להקל על התהליך של הגברת המודעות אליה ואל היבטיה השונים.
