באופן טבעי, אנו נוטים לחשוב על דפוסי התנהגות ותכונות אישיותיות במונחים פסיכולוגיים: אנחנו חושבים על חוסר השקעה לימודית של ילד נבון במונחים של חוסר מוטיבציה, רואים אגרסיביות ואימפולסיביות כתכונות אופי בהן האדם צריך ללמוד לשלוט וכן הלאה. על אף שהסברים פסיכולוגיים אלו עשויים להיות נכונים ומדויקים, בחלק מהמקרים הם עשויים להחמיץ רכיב משמעותי ביותר המשפיע על האופי וההתנהגות, והוא הרכיב הנוירולוגי. מהו אבחון נוירופסיכולוגי, וכיצד הוא מתבצע?
.jpg)
.jpg)
אבחון נוירופסיכולוגי הוא אבחון המכוון לזיהוי גורמים או ליקויים נוירולוגיים המשפיעים על התנהגותו ותכונותיו של האדם. אבחון נוירופסיכולוגי נערך על ידי פסיכולוגים שיקומיים או נוירופסיכולוגים ומכוון לבחון את הקשר בין תפקודו הנוירולוגי-קוגניטיבי של האדם לבין רמת התפקוד שלו בתחום הקוגניטיבי, הרגשי וההתנהגותי.
לקויים נוירולוגיים העשויים להשפיע על ההתנהגות יכולים לנבוע מגורמים מולדים (למשל כמו במקרה של לקויי למידה או הפרעות קשב וריכוז), מטראומות מוחיות (למשל, שבץ, גידול, או פגיעת ראש בעקבות תאונה) ומהידרדרות מוחית הקשורה בתהליכי הזדקנות ומחלות דמנטיות. בהתאם, הפנייה אל אבחון נוירופסיכולוגי נעשית בדרך כלל עקב תפקודים לימודיים לקויים או עקב שינויים משמעותיים בהתנהגותו של האדם בעקבות פגיעת ראש או בעיה רפואית (למשל, התנהגויות אימפולסיביות או אגרסיביות שלא התקיימו לפני פגיעת הראש). חלק מתפקידו של אבחון נוירופסיכולוגי הוא גם לסייע בהבחנה בין גורמים נוירולוגיים לבין גורמים רגשיים המשפיעים על התנהגותו של האדם. כך, למשל, אבחון נוירופסיכולוגי יכול לזהות האם הפרעות התנהגות של ילד קשורות בפגיעה קוגניטיבית (מולדת או נרכשת) באזורי המוח האחראיים על שליטה עצמית וויסות התנהגות, או מקשיים רגשיים ללא בסיס נוירולוגי.
אבחון נוירופסיכולוגי משמש בדרך כלל למספר מטרות מרכזיות:
* אבחון לקויי למידה
* אבחון הפרעות קשב וריכוז
* מתן חוות דעת משפטית/עבור חברות הביטוח על השלכותיה של פגיעת ראש
* קביעת אחוזי נכות לאחר פגיעת ראש
אבחון נוירופסיכולוגי הוא אבחון מקיף ביותר אשר כולל ראיון אישי, סקירה מקיפה של ההיסטוריה הרפואית של הנבדק, תצפית בהתנהגותו של הנבדק ואיסוף מידע מבני משפחה והשוואה של תפקודו העכשווי של הנבדק ביחס לתפקודו בעבר. כמו כן, בליבו של האבחון עומדת סוללה מקיפה של תתי מבחנים אשר מכוונת לבחינה שיטתית של תפקודו הקוגניטיבי של הנבדק. בין היתר, אבחון נוירולוגי כולל מבחן אינטליגנציה, מבחנים הבוחנים את יכולות הקשב וריכוז, מבחנים להערכת יכולות הזיכרון והלמידה העכשוויות של הנבדק, מבחני יכולת מוטורית ומבחנים מילוליים וביצועיים המכוונים לבחינת יכולות התפיסה והחשיבה של הנבדק.
לאחר סיום תהליך האבחון, המאבחן עורך אינטגרציה של המידע שנאסף באופן שמאפשר לו להסיק האם קיימת פגיעה נוירולוגית המשפיעה על היבטים רגשיים, התנהגותיים, לימודיים או תפקודיים. על בסיס מסקנת האבחון, המאבחן יכול למסור לנבדק ולבני משפחתו מידע על אבחנתו של הנבדק, על הגורמים לקשייו, על רמת התפקוד אליה ניתן לשאוף ועל התכנית השיקומית-טיפולית המתאימה ביותר לצרכיו. אלמנטים אלו חשובים ביותר מאחר והם מסייעים לבני משפחתו של הנבדק להבין את מקור קשייו ולהימנע מסיווג שגוי (למשל, הבנה שהילד אינו עצלן או "דווקאי" אלא מתקשה באמת לקלוט את הומר הלימודי). כמו כן, בניית תכנית טיפולית המותאמת באופן ספציפי לקשייו הנוירו-פסיכולוגיים של הנבדק מגדילה בצורה משמעותית את הסיכוי להתמודדות טובה עם הקשיים ולמיצוי הפוטנציאל התפקודי שלו.
על בסיס ממצאי האבחון ניתן להגדיר את רמת הציפיות התפקודיות בתחומים שונים (לימודי, חברתי) מהנבדק ולהמליץ על דרכי טיפול מתאימות.
