פורום טיפול נפשי

שלום
השנה עבדתי את אמא שלי , סובלת מדכאון,חוסר אנרגיה ואכילה רגשית פעם רעבה כל הזמן פעם חוסר חשק לאכול בגלל עצבנות ועצבות .
איזה גורם יכול לעזור בנוגע לאכילה רגשית איך מתמודדים עם זה.

היי💖רציתי בבקשה לשאול האם ניתן לחתוך כדור של ויפאקס xr 75?
הפסיכיאטרית אמרה שאתחיל בחצי כדור ממנו אבל אין קו בכדור ויודעת שאסור לחצות או לכתוש כדור שהוא בשחרור מושהה.
ושאלה נוספת האם כשאהיה במינון 50 מג של סרנדה (הכדור הנוכחי מורידה בהדרגה)להתחיל לקחת גם את הויפאקס? ( הכדור החדש החלופי שקיבלתי)
תודה רבה ובריאות לכולם 🙌

את צודקת בהתחלה פחדתי והופתעתי אחרי זה לטובה אני מודה לך על העזרה בפורום יום נפלא

אני מטופלת בת 50 במגזר הציבורי בטיפול קצר מועד של 12 פגישות. עד היום הייתי ב8 מפגשים. עלי לציין שזאת הפעם ראשונה שאני בטיפול מה שדרש ממני אומץ רב. מטרת הטיפול הושגה כבר לאחר הפגישה החמישית, אם כי חוויתי במהלך הטיפול עליות וירידות בדימוי העצמי נפגעתי די הרבה ולא שוחחתי על כך עם המטפלת מתוך מבוכה. כמה פעמים חשבתי אולי עלי להפסיק את הטיפול כי הרגשתי שזה לא עושה לי טוב. בפגישה האחרונה שאלתי אותה אם כדאי להציב מטרה חדשה לטיפול והיא טענה שבמקרה שלי שאני מאשימה את עצמי כל הזמן אז לא כדאי. ואמרה לי שאני יותר מדי מפחדת מלפגוע באנשים.בסוף הטיפול אמרה לי שאני תוקפנית ולא הסבירה למה. הייתי בהלם מהסתירות בדבריה ולא הגבתי. מאד נעלבתי ולאחר המפגש שקלתי אם להפסיק את הטיפול. הרגשתי שהטיפול לוקח אותי למקומות נמוכים. התלבטתי אם במפגש הבא אודיע לה על כך ואגמור בצורה יפה כי יש לי גם הרבה על מה להודות לה. הודעתי לה למחרת שבשבוע הבא לא אוכל להגיע כי בלי קשר לא יכלתי וביקשתי לקבוע פגישה לעוד שבועיים. לא היה מענה. לאחר שבוע שלחתי לה שוב הודעה ועד היום עוד לא ענתה לי.
עלי לציין שעד היום לא היתה תופעה כזאת.
שאלתי, האם מטפלת יכולה להפסיק טיפול בלי להודיע לי על כך באופן רשמי?
פחות כואב לי להפסיק את הטיפול אלא יותר כואב לי להפסיק טיפול בצורה כזאת שמשאירה פגיעה ועלבון וטעם מר. אני מרגישה שאצטרך לקחת טיפול על כל מה שקרה בטיפול הזה.
סוכם בינינו על תשלום לאחר כל 4 פגישות. כרגע חייבת לה על 3 פגישות. מה את מציעה לעשות?

כל פעם שאני מתווכחת או רבה או נקלעת לעימות קצר עם אבא שלי אני מרגישה שאני לא רואה טוב , ממש הרגשה שאני הולכת להיות עיוורת, בתוספת של חוסר אוויר ודפיקות לב, אני בת 32.
מהיום שאני זוכרת את עצמי, אבא שלי הפך אותי ואת אחותי לשק חבטות , שק שמוציאים עליו את כל הגועל . בתור ילדה, אבא שלי היה בחובות והרבה לחצים נפשיים ואנחנו היינו הקורבנות, עד שהייתי נערה , קללות שאני מתביישת לכתוב כאן, היו לי התמודדויות לא פשוטות איתו , כולל העלבות , בקיצור אלימות מילולית, חשבתי שהיום שהוא פנסיונר הוא יהיה יותר נחמד ורגוע אבל לא, יכול להתפרץ על דברים שטותיים, ויש עוד הרבה לומר אבל לבינתיים מספיק, לי נראה שמשהו אצלו לא אפוי כל כך. הוא כן דואג לנו כמשפחה ואנחנו חיים בשפע וטוב לנו , תמיד דואג שיהיה לנו כסף , אוכל , חופשות , ביטחון כלכלי אבל כל פעם שיש לי סצנה כזאת איתו אני מתמלאת בזעם ושנאה.

היי, אתמול היתה לי נפילת אנרגיה נפשית, בכי ועייפות, ישנתי כל היום. זה התחיל מרגש לא ברור בבוקר, בעקבות מפגש עם המשפחה, עלו בי שוב רגשות קשים של שיברון לב מהמשפלה, משהו שחוויתי לפני כ8 שנים, כשהתרחקתי מדמות ראשית במשפחה ןהרגשתי שהשאר לקחו צד. יש לי קושי פה, חשבתי שהתגברתי וממש עשיתי טיפולים בשיטות שונות, אבל שוב דברים עולים, שוב הצער העמוק הזה, עד כדיי רגשות שלא בא לי לחיןת ואני מתגעגעת לאימי זל. מרגישה שאין לי ממש משפחה כמו שרציתי וזה קשה, כאילו משהו בי כבר לא שם לגמריי.
למי לפנות? יש לציין שפעם זה היה לי לפני מחזור ובאמת שיח אברהם עזר. הפסקתי אותו כי הרגשתי שאני יכולה בלי, אבל כנראה שלא. ועדיין, אני רוצה לעשות שלום בתוכי עם הנושא הזה שעולה פעם ב ואיפשהו מרגישה שאולי הוא תמיד שם לפני השטח.. אשמח להכוונה, לאיזה מטפל עליי לפנות? תודה

שלום ליטל

ביום חמישי אני עוברת בדיקה דחופה בקופת חולים שבועיים אחרי זה יש לי פגישה עם הרופא פסיכיאטר כל זה מביא אותי ללחץ נפשי יש לי בעיה בכליה אני כבר לא הולכת שבועיים למועדון וכל זה מביא אותי לדכדוך וללחץ אשמח להתייעץ איתך מה לעשות גם בלי טיפול? אני ממש אודה לך על המענה ממש תודה

שלום רב למנהלת הפורום
פעמיים נחשפתי וראיתי אב צעיר לילד בן 3
מתנהג בדפוס התנהגות שעבורי לא מקובל
האב החזיק למספר שניות קצר את סנטר הילד
החזיק ומיקד מבט לילד כשהילד אומר לאב
אבא לא נעים לי זה כואב לי
*האם לגשת לשוחח עם הילד ?
*האם לגשת לשוחח עם האב ?
*האם לגשת לשוחח עם האם ?
*האם לגשת לשוחח עם צוות הגן ?
*האם לגשת להעביר המידע ברשות ?
*האם לגשת לדווח בתחנת משטרה ?
-
*לפי תגובת הילד המאוד חזקה ובריאה
האם ניתן להתרשם שמבין מה נעשה לו?
-
*האם זה נחשב להתעללות / לאלימות?
-
זה יושב לי חזק על המצפון ואני חושש להזיק
יותר מאשר לתרום - איך נכון לפעול ?
תודה רבה
בברכה

היי
סובל ממגוון בעיות פסיכיאטריות
עשיתי 2 סדרות טיפולים בנירופידבק
מצבי השתפר
האם טיפולים בגרייה מגנטית או md או בקטמין יכולים לשפר את מצבי עוד יותר

אני בטיפול עם פסיכולוגית כבר בערך שנתיים. ב-2 הפגישות האחרונות היא יזמה עימות איתי על סוגיה, שבכנות באמת נתקעה והיא בלב הטיפול. עם זאת, הרגשתי שהיא מאוד לא קשובה למה שאני אומר וגם עושה שגיאות ואומרת דברים לא כל כך זהירים. בפגישה האחרונה שאלתי אותה בנוגע לדבר מה שמצאתי לתמוה ומיותר ופוטנציאלית פוגעני שאמרה בזו שלפניה, והיא מיד התנצלה וחזרה בה, מה שכמובן הערכתי, אך עצם ההגעה לשם הטרידה אותי וגרמה לי להרגיש שלאחרונה הפגישות מתנהלות באופן פחות מדויק מצידה.

כחלק מהעימות בפגישה האחרונה, היא אמרה לי שאם לא אפעל אחרת במישורים מסוימים, היא לא תוכל להמשיך איתי בדרך הזו, כלומר איימה בסיום הטיפול. ראוי לציין שלא מדובר חלילה בהתנהגות מסוכנת כלפי עצמי או הסביבה, אלא דברים שהם באמת בליבת הטיפול. מהצד האחד אני מוצא הרבה הגיון בדבריה ורואה את הרצון שלה להגן עלי ולדאוג לי ויכול להבין את ההשקפה שלה, מהצד השני אני מודאג. איום שכזה מתפרש פחות כמתיחת גבול לצורך ההגנה שלה עלי (על אף שאני יודע שזו כוונתה) ויותר כאיום פשוט כמשמעו וקשה שלא להעלאות סימני שאלה באמון שנוצר ונבנה לאורך הזמן הרב שלנו יחד. בפגישות האחרונות אני לראשונה מרגיש שאני קצת ״ברשות עצמי״ בטיפול וכעת שאיום שכזה עלה לפרק, התחושה כמובן התגברה. אני מרגיש שהיא פחות מקשיבה לי מבעבר ויותר עסוקה מלעבוד מתוך נקודת המבט שלה בלבד, גם בנושאים שהיא לא מבינה בהם כל כך (למשל מחלה שאני מתמודד איתה)

האם כל זה חלק נורמלי מטיפול? שלבים רגילים?

אני כמובן אדבר איתה באופן פתוח וכן על כן זה בפגישה הבאה.

בתודה מראש.

שלום,
הוריי בגיל ה-3 ,אבי מוגבל יותר ואימי עצמאית לחלוטין .
כל ילדיה נשואים וכולנו מכבדים אותם ודואגים ולצידם.
אימי מלכת המניפולטיביות,תמיד היא נפגעת...תמיד לא משתפים אותה ואינה יודעת לעצור בשיח מקטין לא נעים וחסר אחריות לכולנו הילדים וכך גם לנכדים .
אני ואחיי כל אחד בדרכו אמר לה שבדרך הזו היא מרחיקה את כולם,ילדיי וילדיי אחיי באים לבקרם אך עושים זאת כי צריך ולא כי רוצים,היא גם דואגת להתקשר אליהם ולדרוש שיבואו ולא שוכחת תמיד להתלונן ולהאשים.
לי כבר אין אויר ממנה ,עם כל הכבוד ויש כבוד היא הופכת לבלתי ניסבלת ואין רצון להיות לצידה.
שוחחתי על כך גם עם אבי אך אין לו מה לעשות בנדון,היום הוא זקוק לה יותר מתמיד.
כמובן שהצעתי לה שנלך איתה כל הילדים לשיחות כמובן שאינה מעוניינת כי יכולה ללמד את הפסיכולוגים.
מרגישה שאני באה ללא חשק וללא רצון אך עושה זאת מתוך חוסר ברירה וכבוד אליהם.
הלכתי בעצמי לשיחות והפסיכולג אמר לי לעשות מה שטוב לי ואם אני מרגישה צורך להתרחק אז לדבוק בזה מידיי פעם.
כולם בלי יוצא מן הכלל מרגישים כך מצידה וגם הנכדים מעירים לה אך היא בשלה ,מתוסכלת מהחיים וכל הזמן מסתכלת על משפחות אחרות ..(היא מטופלת בכדורים פסיכאטריים ) טוענת שבגללנו נכנסת לדיכאונות .
לסביבה כשתראו אותה בחוץ אישה שמחה ואנרגטית ...הצגות? מה לעשות תודה.

שלום! ביתי בת ה28 חזרה לגור בביתנו לפני 4 חודשים, היא מגיעה מהעבודה בשעה 17.00 לפעמים בשעות הערב היא הולכת לחברות שלה וגם בימי שישי בבוקר היא מתאמת לעצמה דברים כמו לק ג'יל , פגישה עם חברות וכו'. אני מבינה שהיא גדולה ויש לה את החיים שלה וזה בסדר גמור, יחד עם זאת היא חיה איתנו בבית ואני מרגישה שאנחנו עושים הכל (בעלי ואני) כן חשוב לי לציין כשאנחנו מבקשים ממנה שתעזור במשהו היא עושה את זה, אך בכללי זה לא במודעות שלה בכלל.. האם זה לגיטימי לדבר איתה על כך או לבקש ממנה עזרה? אני מרגישה שהכל נופל עליי ועל בעלי, גם בימי שישי אני עומדת במטבח מכינה את הכל והיא לוקחת את הזמן שלה, מתעוררת לקראת 10-11 לפעמים אומרת לי שהיא קבעה עם חברות ותעשה אחרי שתחזור. בנוסף הרבה פעמים כשהיא רוצה להכין קינוח או עוגה היא עושה את זה לפי הזמן שלה -ב14-15 אחרי שסיימתי לנקות את המטבח ולהכין אותו לשבת. אני רוצה לשמור איתה על יחסים טובים ועל אוירה טובה איך נכון לפעול? האם אני מגזימה כאן....

שלום.

אני בן 19 ואני מתגייס ממש בקרוב. ישנו מקרה מהעבר שלי, כשהייתי בערך בגיל 13-14 שחוזר אליי מדי פעם ומסב לי רגשי אשמה ודאגה. יש לי OCD שמתבטא בין השאר באשמה, מוסר ותחושת אחריות גדולה.
במקרה המדובר בת דודה שלי (אז הייתה בת 4-5) ישבה עליי (לא אני הושבתי אותה עליי, אלא היא פשוט ישבה עליי למיטב זכרוני) ובזמן שישבה עשיתי תנועות מיניות עם האגן ועם הידיים למשל כמה דקות. לדעתי יכול להיות שאפילו ממש דקה או שתיים.
המקרה הוא חד פעמי, זה לא קרה עוד. אני חושש מאוד שהיא זוכרת את המקרה ומקשרת אותו לפגיעה מינית. אני מפחד שזה משפיע או ישפיע עליה. כיום (כאמור, היא בת 10) כשאנחנו נפגשים אנחנו ממש בסדר והיא שמחה וצוהלת.
האם יש לי סיבה לדאוג?

תודה רבה

היי, לבעלי ולי יש קצת בעיות בזוגיות שאנו לא מצליחים לפתור, בעלי לא מוכן ללכת לטיפול זוגי.
האם כדאי לי ללכת לטיפול אישי? כיצד אנו יכולים לפתור את הסכסוכים?

שלום,אני נמצא כעת במסגרת טיפול cbt בעקבות הפרעת פאניקה(התקפי חרדה חוזרים ונשנים) שסבלתי ממנה,הטיפול כן נתן את אותותיו ועזר לי מאוד,אולם התברר לי שהמטפלת היא לא עובדת סוציאלית קלינית,וזה היה לי מוזר(כי לפני הפנייה חיפשתי אודותיה ברשת והיה נראה שהיא רשומה גם באיט"ה,והייתה מצויינת בעוד כמה מקומות) ,יש לה תואר שני בעבודה סוציאלית אבל לטענתה היא לא קלינית,מעולם לא שאלתי כי הייתי בטוח שמי שיש לו תואר שני בעבודה סוציאלית הוא בהכרח קליני,אבל יש לה הכשרה בפסיכותרפיה קוגנטיבית,האם אני יכול להיות רגוע ? תודה