פורום טיפול נפשי

מחפשת מטפלת טובה מאוד לטיפול דחוף בהתמכרות לקניות
איזה מטפל עליי לחפש מבחינת תחום התמחות ואיפה ניתן אולי לחפש ספציפית

שלום רב, אני אמא ל4 ילדים מקסימים בני 27. 25. ותאומים בני 21 אני לא מצליחה לתקשר איתם בצורה נכונה, ובמיוחד עם שתי הבנות הגדולות, כל שיח מרגיש להן שאני שופטת או שהוא מתלהט ומתמסמס. לאחרונה ביתי בת ה25 אמרה לי שהיא מרגישה כאילו אני קווצרית שלה ולא אמא שלה . מצד אחד היא מצפה שאגיד לה את מה שיש לי וכשאני מנסה לומר את מה שיש לי היא מתעצבנת ולא רוצה לשמוע ומיד מגיבה שאין לה כח לחפירות או "לשיחות מסוג זה"
אני מאוד מתוסכלת וכואבת ממערכת היחסים ומכך שאני באמת לא יודעת כיצד לנהוג ואיך להתקרב אל בנותיי...חשוב לי לציין שגדלתי בבית יציב אך אמי הייתה אישה קשה מאוד ושמעולם לא שוחחה איתי , אלא השיחות היו מאוד שטחיות. ויותר משימתיות.
אני אישה מודעת מאוד שעברה תהליכי התפתחות וגם לומדת המון קורסים התפתחותיים, מערכת היחסים עם ילדיי חשובה לי.
כואב לי לשמוע את מה ששמעתי מביתי ועוד יותר כואב לי שקל לה ולאחותה לתקשר טוב יותר עם בעלי- אביהן. (מצד אחד זה גם משמח שהקשר טוב איתו)
אשמח לעיצה מה עליי לעשות וכיצד אוכל להתקרב ולתקן את התקשורת

לילה טוב
כשהייתי נערה הייתי בזוגיות רעילה ואלימה
במשך שלוש שנים
היו מקרים קשים של אלימות פיזית , נפשית , מינית
ואני לאורך הקשר הבנתי שהכל נובע מתוך כאב מאוד גדול של בן הזוג שבא מרקע משפחתי לא פשוט וסלחתי לו ונשארתי
לא סיפרתי לאף אחד
ועשיתי מאמץ לשכוח ולהתעלם
רק כמה שנים אחרי יכלתי לפתוח את הנושא ולטפל בעצמי
הלכתי לפסיכולוג ודיברנו הרבה
סך הכל אני חיה חיים נורמטיביים ומצליחה להיות מאושרת
זה גם הפך אותי להיות מעין לוחמת צדק בעיקר מול נושאים כאלו
אבל זה תמיד שם
מעסיק אותי , כל פעם מצליחה להתעסק בעוד רבד בתוך הדבר הזה

מה שכרגע מאוד מעסיק אותי זה למה באמת בחרתי להיות קורבן כלכך הרבה זמן??
מאיפה זה בא??
אני תמיד חוששת שאולי קרה משהו טראומתי עוד קודם לכן שאני מדחיקה או לא זוכרת שאולי גרם לי להיות כנועה מול גבר?

בתור ילדה ונערה הייתי מאוד דעתנית , עם הרבה ביטחון , הרבה חברים וחברות , מביעה דעה , מרדנית
לא מישהו שאמורה להיות כנועה וקרובן
גדלתי בבית אוהב ותומך
ברור שהיו גם בעיות
אבא שלי כן היה טיפוס קשוח
אמא שלי דיי חלשה מולו
אבל לימדה אותי ואת אחותי להיות נשים חזקות
בלי כוונה וגם לא בקיצון אבל אני כן יכולה להגיד שאהבה הייתי עם תנאים - להצלחה בלימודים , לעמידה ביעדים , להיות ילדים טובים
אבל בסך הכל באמת שהיינו הכל בשביל ההורים שעשו בשבילנו הכל
היו תקופות שאבא בגד באמא ולצערי היא שיתפה אותי בזה וכעסתי עליו הרבה שנים בתוכי

אשמח לשמוע האם יש דפוס עבר לקורבן אלימות?? תודה מראש

היי אני מטופל אצל פסיכאטרית בתחום בריאות הנפש דרך הקופה ולפני כמה זמן הייתי במשך מס' חודשים בודדים בטיפול אצל עו"סית קלינית מתמחה בפסיכותרפיה מה שכן היא סיימה את ההתמחות שלה במרפאת בריאות הנפש בה אני מטופל מה שאומר שאני נשאר ללא טיפול עכשיו כשחזרתי כמה זמן אחרי לפסיכאטרית ושאלתי אותה היא אומרת לי לפנות לאותה עו"סית שבפועל עזבה ואין לה כבר שום קשר למרפאה פניתי לעו"סית קלינית ומה שקרה זה שהיא אמרה שהיא תבדוקצעבורי על המשך טיפול ותחזור אליי (חשוב להגיד שאותה מטפלת הפנתה אותי להמשך טיפול) כשבפועל עבר חודש והיא לא חזרה אליי עם שום תשובה והגעתי למצב שהייתי צריך ללכת לרופא משפחה לדבר איתו וזה נגמר בזה שהוא שלח לה מכתב מה שכן הפסיכאטרית שאמורה להפנות אותי לטיפול נפשי מאידך ואני סובל מהפרעות שאיני מעוניין לפרט בפורום הזה אבל תאמינו לי שזה לא הפרעה קטנה ומה שכן אני עכשיו בין הפטיש לסדן לא יודע באיזה מסלול לפנות אשמח לעצה

סקנית לשמוע מענה מלומד לגבי אישיותה של אישה, שתסרוקתה היומיומית היא קוקו המהודק מאוד לקרקפת..
חן חן

שלום, חברה שלי בתקופה של דיכאון קליני עמוק, היא לא יוצאת מהבית, לא מתפקדת, ויש לה מחשבות אובדניות שחוזרות על עצמם.
היא הייתה בטיפול במשך ארבע שנים עם מטפלת שהיא מצאה דרך האתר הזה.
לפני חודש הטיפול שלה הופסק בפתאומיות, היא רק אמרה שהיא חושבת לעזוב והמטפלת לקחה את ההצעה בשני ידיים והעזיבה אותה בלי פגישות סיכום.
המשפחה של החברה הזאת לא בתמונה והמטפלת הייתה האדם האחראי-מקצועי היחיד, אז פניתי אליה ואמרתי לה שאני יודעת שהחברה הזאת כבר לא בטיפול אצלה אבל שלא ראיתי אותה במצב כל כך קשה ולא מתפקד אף פעם, שהיא צריכה עזרה מקצועית.
המטפלת סירבה לקחת אחריות, אמרה שהיא סיימה את הטיפול אצלה והיא תנסה למצוא לה פגישות פנויות אצל חברים.
אני חושבת שמדובר בחוסר מקצועיות וגם בחוסר אנושיות, היא הייתה אצלה ארבע שנים (!) ומדובר בדיני נפשות.
אני לא מבינה את זה ואני דיי חסרת אונים... מה לעשות?

שלום,

אני מוצא את עצמי לא פעם מפרש סיטואציות ומילים בצורה מוטעית. יכולה להיות כוונה ברורה מאוד של הצד השני ואני משום מה לוקח אותה לפרשנות קיצונית וכתוצאה מכך נוצרים חיכוכים ומריבות. הדבר הזה לפעמים פוגע בצורה משמעותית בצד השני וכמובן גם בי וביכולת שלי ליצור קשרים יציבים וטובים לאורך זמן.
אשמח להבין איך נוצרת פרשנות כזו שלילית או מה יכול להוביל אותנו לחשוב ולפרש בצורה מוטעית?

תודה.

בוקר טוב,

אני מוצאת את עצמי מגיבה בתוקפנות רבה, במיוחד מילולית לא פשוטה כלפי המטפלת. נאמרות מילים קשות שלא בהכרח משקפות את מה שאני מרגישה וחושבת באותו רגע.
כשיש רגע מורכב בטיפול, אני מסתגרת בתוך עצמי ונמנעת מלשתף ולדבר ובמקום אני יורה מילים קשות ואולי פוגעניות.
בפגישה האחרונה אמרתי משהו שלא התכוונתי אליו. היא הרגישה מאוימת. ממש מאוימת עד שהיא רצתה כמה פעמים להפסיק את הפגישה. התחננתי שנמשיך לדבר וננסה להבין. ניסיתי להתנצל. זה עשה לי רע מבפנים. בעיקר לפגוע בה ולהבין שהיא מפחדת להיות בנוכחות שלי. לא רציתי לפגוע בה ש היא כל כך חשובה בשבילי. היא יקרה לי.
אני יודעת שיש דברים שמפעילים אצלי כעס ותוקפנות. בעיקר סביב נושאים מסוימים. זה כבר עלה בעבר.
אני חוששת מאוד שתחליט לסיים על זה את הטיפול במקום שתעזור לי לנסות לפרק את זה.
מה אני יכולה לעשות כדי לדבר ללב שלה כדי שלא תרגיש מאוימת? שתבין שאני אפילו לא חושבת שהמילים היו מכוונות אליה? איך אפשר לרכך אותה? אני לא רוצה להפסיק את הטיפול דווקא עכשיו.

שלום ליטל,

אני נמצא מזה כשנתיים וחצי בטיפול. הפגישה האחרונה הוציאה ממני ביטוי תוקפני כלפי המטפל. אנחנו נפגשים פעמיים בשבוע, בימים שלישי וחמישי. בעבר היינו נפגשים בראשון במקום בשלישי. בעקבות אילוץ במקום העבודה עברנו לימי שלישי וזה כבר קרוב לשנה ככה. היום סיפרתי למטפל שכבר אין אילוץ מהעבודה והציע שנחזור אולי לפגישה הקודמת כדי שיהיה פער הגיוני יותר בין הפגישות. באותו רגע הציפה אותי תחושה אדירה של כעס. מיד נסגרתי ונאטמתי. לא רציתי לדבר. התעצבנתי. באותו רגע פירשתי את ההצעה הזו כאילו הוא מנסה לתת את השעה שלי למטופל אחר. חשבתי שיש לו אינטרס לעשות את זה. הוא כל הזמן חזר ואמר שזה הכל בראש שלי. אין לו כוונה כזאת וחבל שאני לוקח את זה קשה. היה לי קשה עד בלתי אפשרי לדבר. הרגשתי עוצמה אדירה של כעס. לאחר שהפגישה המשיכה בשתיקה לפתע מצאתי את עצמי אומר משפט: "אתה תשלם על זה ביוקר".
המטפל רצה לעצור באותו רגע את הפגישה. אמר שחציתי גבול אדום מבחינתו. שמלא מקובל עליו לשמוע מילים כאלה ושהוא עוצר את עצמו מלהגיב ומבקש לסיים את הפגישה. אני התעקשתי להישאר, התנצלתי ואמרתי שלעולם לא אפגע בו. אמרתי את זה רק ממקום של כעס. אין לי שום כוונה לעשות לו משהו. הוא מכיר צדדים תוקפניים שלי. זו לא הפעם הראשונה שאני תוקף אותו במילים. הבטחתי שלא אעשה את זה. אמר שהוא לא מסוגל ככה. ניסיתי שוב ושוב להתנצל. שיהיה איתי בתוך הדבר הזה. שננסה לדבר את הדברים. לא היה לי ברור מה קורה כי זה כבר היה לקראת סוף הפגישה. לפני שיצאתי ביקשתיע שוב סליחה ואני אמרתי לו שאני מרגיש לא טוב.
אני לא יודע מה לעשות. מפחד נורא שהוא יסיים איתי את הטיפול שכל כך חשוב ויקר לי. האם דבר כזה באמת נחשב חציית גבול? לי מרגיש שהמטפל מגזים. הרי זו המטרה, לא? להגיע עם הצדדים המכוערים, הקשים, התוקפניים ולעבור דרכם. ביקשתי ממנו שנפרק את זה, שנדבר. אני לא יודע מה לחשוב. אני שוקל לבטל את הפגישה הבאה כדי להימנע מפגישה שלא אוכל לעמוד בה.

שלום, לבן שלי אין חברים, הוא בן 24, בחור אינטליגנט, מקסים חברותי, מתעניין בהמון תחומים וגם בתהליכי מודעות עצמית דרך מנטורים באינסטגרם....
קצת כואב לי כאמו לראות אותו יושב בבית ולא יוצא, או שעובד שעות על גבי שעות כדי "לחפות" על זה שאין לו חברים לצאת איתם.
חשוב לי לציין כי מאז שהיה קטן היו לו קשיים חברתיים ולא יצר קבוצת חברים, אני מודעת לכך שהיה רוצה שיהיו לו חברים לבלות איתם מכיוון שהוא מאוד "צמא" לחברה. כשעשה מילואים היה לו טוב בגלל שהיה בסביבת אנשים.

גילוי נאות- הוא לא מדבר איתנו (איתי ועם בעלי-אביו) על הנושא, אך אנחנו מכירים אותו מספיק כדי להבין שיש צורך
מה אפשר לעשות? האם לשוחח איתו? (חשוב לי לציין שלפני שנתיים התחיל טיפול פסיכולוגי בנושא מסויים והפסיק מכיוון שאמר שאין לו צורך )

איך אפשר להגיב לאדם ש''לוחץ'' על טריגר וממשיך לנהל איתי שיחה שאני לא מעוניינת להמשיך בה, עובר לעלבונות ואמירות שכבר לא בשליטתו גם לאחר שביקשתי מס' פעמים ברוגע ואח''כ בכעס פורפורציונלי שיפסיק, מבלי להגיע להתקף זעם מצידי? כאשר אין אפשרות לעזוב את המקום כדי להתרחק מהסיטואציה.
תודה.

שלום אני עברתי בחיי עם עצמי שינוי מאוד עמוק ומשמעותי שקשור ליהיות אני ,לא לפחד מהצלחה. אני מחפש עזרה בלהמשיך הלאה ,לקבל היסתכלות חדשה על החיים , עזרה בלמצוא את הכוחות בלהמשיך הלאה.

שלום רב ותודה על הפורום ואפשרות הפניה.
-
בן 57 נשוי מגיל 19 באושר ילדים ונכדים יקרים
אני פעיל בספורט ורץ למרחקים ארוכים
בשבת האחרון באופן מפתיע בלי הודעה מראש
מלאך המוות הגיע לביקור ונראה שרצה לקחת אותי. בשניה שחשתי רע הופנתי לבית חולים ואושפזתי 3 ימים. הרופאים היו יצירתיים ועשו מיליון בדיקות וחיברו את חלקי הפזל וקבלו תמונת מצב ונמצא מחולל הבעיה - הלב ויש לנתח דחוף.
התחושה של ביקור מלאך המוות קשה מפחידה
מאותו ערב אני לחוץ ונוטה לבכות בקלות
-
אני מבקש את הכוונתכם איך נכון להתמודד במצב שחוויתי. האם מנסיונכם יש המלצות
לראיה נכונה יותר, מרגיעה מתאימה וממוקדת.
איך נכון לבחון ולנתח המצב שחוויתי ועברתי באופן פתאומי מציף ומכביד על הגוף והנפש ?
-
בריאות איתנה ובשורות טובות לכולכם
תודה רבה
בברכה

בוקר טוב ליטל,

אני נמצאת בטיפול כשנתיים. יש לי קשר מצוין עם המטפלת. לפחות ככה חשבתי עד לפני כמה ימים.לפני כחודש ניסיתי לקבוע פגישה נוספת והיא דחתה אותי באלגנטיות. שלחתי לפני כמה ימים הודעה ועברו מעל 24 שעות ולא קיבלתי התיייחסות. זה לא אופייני. גם אם לוקח לה זמן לענות, אף פעם היא לא התעלמה ממני. מה אני צריכה להסיק? שמבחינתה נגמר? קרה משהו שהכעיס אותה? מה הולך? אני צריכה לעשות במצב הזה כדי לא להחמיר יותר את מה שקורה או לא קורה?
אני מבולבלת, מרגישה חרדה גדולה ובעיקר נטושה.

שנה שעברה הייתה שנה מצויינת, עברתי הרבה בחיים, בריונות, גם מצד תלמידים המורים ביסודי, איכשהו עברתי את תקופת בית הספר בשלום ובתיכון החיים שלי התחילן להסתדר. התגייסתי ליחידה קרבית, הייתי נמושה לגמרי, בוכה ברבה ולא הייתי מסיים מסעות, אני מתבייש בזה, גם נפצעתי במהלך הטירונות והגאווה היחידה דאני לוקח משם היא שלמרות כל זה סיימתי שירות קרבי כלוחם. בגלל כל האירועים האלה שמתי לב שממש קשה לי בסיטואציות חברתיות, וזה בא והולך לפי תקופות אז אני מנסה למנף את התקופות הטובות יותר שיש לי מבחינה נפשית, שנה שעברה הייתה מצויינת, התחלתי ללמוד את המקצוע שאני חולם עליו, נכנסתי לזוגיות בפעם הראשונה בחיים שלי ואז הגיע הקיץ בסוף הסמסטר השני, עזבתי את המלגה שהייתי בה בגלל בעיות עם הבניין שגרנו בו ככפר סטודנטים, נפרדתי מהחברה כי זה לא התקדם לשום מקום, ולא הרגשתי שרע לי למרות הכל. עד המלחמה. שירתתי במילואים קרוב ל200 יום במצטבר בשני סבבי מילואים ביחידה רפואית בעזה, לא מרגיש שהייתי סטודנט בכלל השנה ואיכשהו אני עדיין מנסה להחזיק את הראש מעל המים... מאז אני בירידה מטורפת במצב רוח, לא מצליח להירדם בלילה, לא מצליח ללמוד, אין לי מושג איך אני מסיים את השנה הזאת, מת לבכות אבל לא מצליח... ביקשתי פסיכולוג מכללית לפני חודש ועדיין לא קיבלתי תשובה. מה אני עושה?