פורום טיפול נפשי

אני ובעלי נשואים כשנתיים, נולדה לנו ילדה לפני 6 חודשים פחות או יותר.
בנוסף כל אירועי ה7/10 הביאו איתם עוד במהלך ההריון פחדים, חששות ומצבי התמודדות מאתגרים. בנוסף עברנו להורים שלי בשל המצב הבטחוני שגם לא נראה כאילו הולך להסתיים בקרוב.
בקיצור כל המציאות שהכרנו השתנתה לנו במהירות שיא… וזה מביא איתו הרבה מאוד דאגות, ריבים, מחלוקת, עצבים וכו..
לאחרונה המצב רק מחמיר ואנחנו רבים על כל דבר דבילי! ואני חושבת עם עצמי ומאמינה שגם הוא אם יש טעם להישאר בכל הדבר הזה!!
הוא אדם שחושב שטיפול זה לא בשבילו…
חושבת אם יש טעם ללכת לבד כדי לפחות להבין מה אני מרגישה בכל הדבר הזה… ואם כן לאיזה סוג טיפול.

תודה

שלום
התחלתי טיפול לפני חודשיים וחצי בטיפול ה10 עשיתי לראשונה emdr עם מכשיר
ובמהלך הטיפול המטפלת הייתה עסוקה בטלפון שלה
ולא שמה לב שהזמן של התרגול הסתיים והייתי צריכה להגיד לה וגם לא זכרתי לעשות נשימות בסיום כי בדרך כלל היא אומרת אך היא הייתה בטלפון וזה חזר מספר פעמים
וזה הטריד אותי במהלך הטיפול והוציא מריכוז

והשאלה איך אני אמורה להתייחס לזה?

וגם שפתחתי את זה מולה דבר שהייה לי קשה כי אני נוטה לריצוי ולא להביע את צרכיי היא הגיבה שזה לא עניין שלי מה היא עושה וזה לא שייך לטיפול ולכן גם הטיפול לא הצליח
וגם לומר לי על דברים אחרים שהפריעו לי במרחב הטיפולי בנוגע לבריאות שלי והיא הציעה לי שיותר לא תשים את מה שמפריע והתרגשתי מהרגישות ואכפתיות שלה ועכשיו היא דיברה על זה נגדי ושאני מתעסקת בתפל ולא בעיקר ומאוד נפגעתי מהדרך שהגיבה וביחוד שהיא הציעה את זה .

וגם היא כל הזמן חוזרת על אותן שאלות כאילו זה פעם ראשונה שאני אומרת לה.
הטיפולים האחרונים גרמו לי למצוקה נפשית ועומס
וכל הדברים האלה מציפים לי סימני שאלה אם להמשיך בטיפול שמאוד שרציתי שיצליח.

הבן שלי בשנות ה 20 נמצא בחול כרגע וחווה משבר והמון מחשבות שליליות. הוא לא מוכן לחזור לארץ ואני משתדלת לדבר איתו ולעודד אותו מרחוק. אשמח לדעת האם ניתן להגיע אליכם לייעוץ איך אנחנו יכולים לעזור לו.

שלום רב, הבת שלנו הבכורה בת 29 מיזה 5 שנים גרה עם חבר שלה, הם מגיעים אלינו אחת לחודש, בבית גרים עוד שני ילדים בת בגיל 28 ובן בגיל 25, (אמורים לצאת לדירות שכורות בקרוב )כשהיא מגיעה יש אוירה לחוצה, מה גם שכל מילה שלה נשמעת כמו "ביקורת" כלפי אח שלה, או סוג של "עקיצה" גם בלי לשים לב או בלי להתכוון לכך. הרבה פעמים הוא נמנע מלשבת עם כולנו בסלון אני בטוחה שזה בגללה.
מה גם יש לה קטע שהיא ובן זוגה רוב הזמן "מבדלים" את עצמם כשהם אצלנו , הכוונה הולכים ויושבים בחדר ומדברים בינהם.
המצב מאוד לא נעים, גם אני וגם בעלי הורים מאוד מבינים, יחד עם זאת מתוסכלים מההתנהלות שלה בעיקר כלפי האחים שלה. אני לא יודעת מה לעשות עם הנושא....חשוב לנו שהילדים יהיו בקשר טוב ובנוסף שהאוירה בבית תהיה טובה...לאורך כל השנים מאז שהיא הייתה צעירה יותר, תמיד בידלה את עצמה . אשמח לתשובה. תודה מראש

אני מרגישה סוף העולם
כאילו שבשבועות האחרונים כל הסימפטומים של לפני הטיפול חזרו (חרדות, בלבול, תחושת חוסר שייכות לעולם, זרות, ניכור, אימה, בדידות נוראה, ערפל, תהום, התקפי חרדה , התקפי חוסר אונים.... מועקה תמידית, ריקנות אינסופית....)
דברים שעם הטיפול קצת נחלשו
אין לי קצה חוט מה הסיבה/ ות וזה לא שעלו תכנים קשים בטיפול
מרגישה כל כך נורא , כאילו שכל קליפת ההגנה שקצת קיבלתי עם הטיפול התקלפה לגמרייי
ממש ברמה שהספקתי לשכוח איך זה להרגיש גם טיפה חוזק
ואני שוב "אני המקורית" בדיוק כמו לפני ובתחילת הטיפול . מהלכת בתחושה תמידית נוראההההה מאוד, תחושת מוות, כליה וסוף, תחושה חשופה , מנוכרת, מאוימת, לא שייכת לשום דבר ואף אחד, חרדה תמידית מרחפת, ריקנות תהומית, הכל סביב מרגיש זר, חסר משמעות, ושאין אף אחד בעולם הזה . אף לא אחד! שיכול לעזור, לתת ביטחון, משמעות, לנתב,
קשה לי להסביר בכלל,
תחושה של גופה
חיה אבל מתה
ריקה
זרוקה בצד הדרך
נמצאת בעולם מקביל, אחר מכולם.
כלום לא רלוונטי
תחושת חוסר תכלית ותקווה ושמה שיכול להיות זה רק רע
בלתי נסבל
ואני לא מצליחה לראות / להרגיש אחרת
חרדה

אני רוצה למות

הייתי רוצה בבקשה לדעת האם באמת קיים שוני בין חברה שנותנת שירותי סל שיקום לחברה אחרת ?

בקצרה, קיבלתי הכרה כמתמודד נפגש וסל שיקום לפני כשנה וחצי. מאז ועד היום אני חווה תסכול רב בחברה שנותנת שירותי סל שיקום. מרגיש שנבלעתי לתוך ארגון גדול, שאני לא מעניין אותו יותר מדי ואין באמת הקשבה. העיקר שאני אצלם והם ימשיכו לקבל מהמדינה כסף עליי.

הייתי במפגשים אצל מישהי מומלצת
אחרי 4 חודשים ללא שום שיפור החלטתי לשנות כיוון לסוג טיפול אחר
שמשלב כניסה לעבר אך הסתכלות על העתיד ולא רק שיחות אלא גם פרקטיקה.
איך אדע האם זה הכיוון הנכון עבורי?
הרגשתי אמל הפסיכולוגית שאנחנו פותחות יותר מידי דברים עם 0 כלים להתמודדות חוץ מדיבורים כמו ״תדברי לעצמך יפה״, ״תנסי להתסכל על זה אחרת״ אך ללא הכוונה וכל מפגש אני חוזרת הביתה מוצפת ולא מתפקדת.
אני יודעת שהצפות עלול להיות חלק מהתהליך, אבל הגעתי לרמה של חוסר תפקוד, רגשות מאד קשים וחוסר שליטה.

היי,
אשמח לדעת, איזה מכונים קיימים בארץ לאבחון אוטיזם למבוגרים?
עם העדפה למכון שמציע אבחון פסיכולוגי וגם פסיכיאטרי

תודה!

בוקר טוב,

כל שינוי בסטינג הטיפולי, בין אם שעה או יום גם אם דובר מראש וגם מסיבות מוצדקות, מעורר בי תוקפנות גדולה שבא לידי ביטוי בזעם כלפי המטפל.
העניין מדובר. השאלה היא אם התוקפנות הזו יכולה להתעורר כתוצאה מזה שאני מרגישה שזה מערער את תחושת היציבות והביטחון?
המשמעות של המסגרת מלבד תשלום, זמן ומקום היא גם להעניק תחושת ביטחון ויציבות?

היי אז אני מקווה שזה אנונימי אבל לפני שנה וחצי אני ומישהי שהייתה יקרה לליבי, ניתקנו קשר ולאחרונה כשכמעט ולא חשבתי עליה במשך הזמן הזה כן לקח לי קצת זמן לקום מזה, אז לאחרונה אני מוצא את עצמי חושב עליה ונזכר בתקופה שלנו, זה בחיים לא קרה לי וזה מגיע עד להתקפי חרדה, אני מנסה להבין איך ולמה זה קורה ודווקא עכשיו? לא ידוע לי על טריגר ואם כן היו מאז כנראה הרבה אבל זה לא גרם לי ליותר ממחשבה אחת או שתיים, מקווה שהגעתי למקום הנכון אשמח לתשובה..

שלום רב, הבן שלי בן כמעט 9 עם מחשבות טורדניות בראש, בימים אחרונים קצת גברו לו . איזה טיפול ומטפל כדי לתת לו . אני ממש דואג

סוף שבוע נפלא

אין לי ככ דרך לתאר מה אני מרגישה
בגדול אני מרגישה לא קיימת
מתה וחיה טכנית פיזילוגית
אבל בפנים הכל מת
חויתי טריגר שעירער אותי לחלוטין
הנפש שלי קרסה ואני חווה גהנום
פתאם אני מבינה שהפוסט טראומה מורכבת היא מגיל ממש קטן
פתאם מתחברים לי נקודות וכל מני הבלחות מתחברים לי לסיפור נוראי
כל החיים הדחקתי
ועכשיו הכל קרס
ופתאם אני מבינה ממש כמה הכאב שלי מוצדק
אני חווה פיזית כאבים נפשיים מהגהנום
אין דרך להסביר את זה
כמו צירים רק בנפש
חודש שעבר זה הסלים לאובדנות
הייתי במיון פסיכיאטרי 3 פעמים ולא הסכמתי להכנס לסגורה שוב אז אני ברשימת המתנה ל3 מחלקות פתוחות פה באזור
אני נשרפת מבפנים
נחשפתי לחומרים שהנפש שלי לא חשפה לי מעולם
והטריגר האחרון פשוט מוטט את כל הההדחקה וההגנות ואני מרגישה כאילו רצחו אותי ממש מזמן ורק עכשיו גילו את הסרטון גו פרו המלא של הרצח
זה זוועה
אני מרוקנת מפורקת מרוסקת שבורה
אין בתוכי כלום
הכל שרוף וחסר תקומה
אני לא ישנה לילות שלמים ולא אוכלת
שום תרופה לא עוזרת רק ממסכת את הרגשות
אני ככ לבד בזה וחסרת אונים
מרגישה שכל החיים בטיפול הייתי עסוקה בלכבות שרפות ועכשיו הכעתי לליבה של הפוסט טראומה מורכבת שאני מאובחנת בה
ואני לא מצליחה לנשום מרוב כאב
מה עושים
תגידי לי מה עושים

שלום ליטל,

המטפלת יצאה לחופשה שנתית לפני מספר ימים. בפגישה האחרונה הבטיחה שתשלח הודעה במהלך החופשה ולא עשתה זאת. אני מאוכזבת ממנה. הייתה לי ציפייה שתשלח ושיהיה בנינו איזשהו קשר במהלך החופשה. לא יודעת מה לעשות. אם לשלוח בעצמי, לחכות אולי שמחר ביום האחרון שלה תשלח משהו או להבין שאולי הבטיחה אבל פתאום הרגיש שזה לא מתאים?