שלום לך.
נשמע מדברייך שהמציאות החיצונית הקשה פוגשת מציאות פנימית קשה ויחד, נוצרת תחושה מאיימת וכואבת של ייאוש וחוסר תוחלת.
זאת, לצד הטלטלה שההיריון עצמו- רצוי ככל שיהיה- מייצר לא פעם. 
אלא שהייאוש הוא סימפטום של הדיכאון, ולא עדות לכך שהמצב אכן חסר תקווה, ושאין אפשרות לשינוי, בכל הרמות.
לכן, כצעד ראשון, בשום אופן אל תפסיקי את הטיפול.
רגרסיה במהלך טיפול היא במקרים רבים "ירידה לצורך עלייה". במסגרת הטיפול, הנפש פוגשת אזורים מכאיבים שאולי טרם עובדו, וה"ביקור" באזורים נפשיים אלו הוא מייסר ומלווה בתחושות קשות מאוד.
כאשר תהליך כזה מתרחש כאשר הקרקע של הבית והמדינה אינה יציבה, זה קשה במיוחד מפני שזו בדיוק התקופה בה הנפש זקוקה ליציבות וביטחון שיעמדו בבסיס הטלטלות שהנפש עוברת. לכך יש להוסיף את העובדה שהיריון הוא תקופה פגיעה ורגישה יותר, הן מבחינת ההשפעות ההורמונליות והן מבחינת המפגש של הנפש עם נושא ההורות.
לכן, עם כל הקושי, זה לא הזמן לעזוב את הטיפול אלא להישען עליו עוד יותר.
לצד זאת, חשוב לבדוק היטב שיש לך את התנאים הטיפוליים המתאימים למצבך- לפעמים שינוי של הטיפול התרופתי או המינון, הגברת מעורבותם של שבני משפחה, העלאת תדירות המפגשים וכן הלאה יכולים להביא לשיפור והקלה משמעותיים, ולאפשר שימוש טוב יותר במשאבי הטיפול. בהתאם, מציעה לשתף את המטפלת בתחושותייך ולבקש ממנה לחשוב יחד כיצד אתן מייצרות רשת תמיכה משמעותית עבורך בתקופה זו, ובודקות יחד שהמענה הטיפולי שאת מקבלת הוא טוב דיו.
ובינתיים, מסייע לזכור שהתחושות שאת חווה אינן בהכרח משקפות את המציאות ואת היותה חסרת תקווה, אלא מהוות במידה רבה ביטוי לדיכאון, שבו ניתן לטפל לאט לאט.
אל תתייאשי.
ליטל

לקריאה נוספת, מצורפים מאמרים בנושא -
בטיפולנט | טיפול בדיכאון: השיטות המובילות לטיפול בדיכאון
בטיפולנט | דיכאון בהריון: מי בסיכון ומדוע חשוב לפנות לטיפול?
בטיפולנט | איך להתמודד עם מחשבות אובדניות?