אני נמצאת בטיפול רגשי מתמשך. לאחרונה המטפלת ביטלה את הפגישה שלי בשל נסיבות אישיות ולא הציעה לי מועד חלופי, אף שבעבר נהגה להציע חלופה כשנאלצה לבטל.
במקביל, נודע לי שהיא המשיכה לקבל מטופלים אחרים לפגישות כרגיל. כלומר, לא מדובר בהפסקה מוחלטת של העבודה: הפגישה שלי בוטלה ללא חלופה, בעוד שפגישות אחרות התקיימו. אינני יודעת מה השיקולים לכך, ואיני מניחה בהכרח שהייתה זמינה בשעה המקורית שלי.
הגבתי אליה בהבנה ובהתחשבות, אבל הפער הזה מעורר בי כאב, תחושת דחייה ופגיעה באמון. קשה לי במיוחד שלא הייתה מצדה יוזמה למצוא זמן אחר עבורי, כשהיא יודעת כמה הפגישות חשובות לי. הפגישה הבאה שלנו עדיין קבועה.
האם הציפייה שתציע חלופה במצב כזה סבירה? איך אפשר להעלות את הפגיעה מולה ברגישות לנסיבות שלה, בלי לוותר על הצורך שלי בהמשכיות ובביטחון בקשר הטיפולי?
שלום לך.
איני יודעת מה הנסיבות והשיקולים של המטפלת סביב ביטול שעת הטיפול ללא הצעת חלופה, אך נדמה לי שהדבר החשוב ביותר הוא התחושות שהתעוררו בך סביב הנושא.
ההתרחשות והתחושות שמתעוררות בקשר הטיפולי הן חלק משמעותי מתהליך הטיפול, משם שהן חושפות פעמים רבות את דפוסי הקשר, הדימוי העצמי והתפיסה העצמית.
למשל, הסיטואציה שתיארת היתה עשויה לעורר פירושים ותחושות שונות, אך את חווית אותה דווקא כקשורה בדחייה ושבירת אמון. כמו כן, ניכר כי תחשותייך מעוררות קונפליקט לגבי המידה בה את זכאית לקחת מקום ולעמוד על צרכייך.
לאור זאת, אני חושבת שהדבר הנכון והמקדם ביותר שתוכלי לעשות הוא להעלות את הנושא מול המטפלת כדי להתמודד עמו לא רק ברמה העניינית, אלא גם ובעיקר כדי לעבד את חוויתך.
שיח ישיר על התחושות והמחשבות שהתעוררו אמור להעמיק את השיח הטיפולי ולחזק את הקשר, ואינו בא על חשבון הרגישות שלך לנסיבות המטפלת, או על ההמשכיות והביטחון.
ליטל
לקריאה נוספת מצורף קישור למאמר בנושא -
בטיפולנט | על משמעות הקשר בין המטפל למטופל וחלקו בשינוי דפוסי התקשרות

