שלום,
ילדינו בוגרים מעל גיל 27 עדיין רווקים חלקם בזוגיות
כמה מותר או יותר נכון אפשרי להורה להגיד את אשר על ליבו בהקשר של זוגיות שאינה ניראת מתאימה לילד?
האם עדיף לא לומר דבר אם לא שואלים אותנו ישירות..האם ניתן לומר את דעתנו כהערה בונה,יודעת שביתי קשה ולא מקבלת דברים ואם נגיד תגיד לנו לא שאלתי אתכם
אך אנו רואים דברים שתפגוש אותם בעתיד וחשוב לנו להאיר את עינייה
מה הכי נכון תודה.
שלום לך.
הארת תשומת הלב לאספקטים בזוגיות שהילד אינו ער אליהם היא רצויה ובעלת ערך, ובמובן מסוים, מהווה חלק מהתפקיד ההורים.
לצד זאת, כפי שאת עצמך מזהה, מדובר בנושא רגיש ובפרט אם יש מטענים בקשר ו/או ילד שיותר קשה לו לקבל זוויות ראייה שונות משלו.
לאור זאת, אני מציעה לנסות למצוא רגע שקט ונינוח ובו לשתף את ביתך בעדינות בדיוק בדילמה זו:
לציין שהיית רוצה לשתף במחשבות ותחושות שעולות אצלך בנוגע לזוגיות שלה, ובו זמנית בחשש שאינה רוצה לשמוע, וברצון שלך לכבד את תחושותיה וגבולותיה.
אם תצליחו לייצר שיח אפקטיבי על עצם האפשרות לפתוח את הנושא לדיון, יתכן ותיסלל גם הדרך לשיחה טובה יותר על הנושא הזוגי.
חשוב לי לציין, לצד זאת, שבמידה והקשר שלכן טעון וקשה במיוחד, יתכן והדגש צריך להיות כרגע לא שיח על הזוגיות אלא שיפור יחסייך עמה.
כל מקרה, במקרה ואת מרגישה שיש קושי משמעותי סביב הנושא, ניתן גם לפנות למספר שיחות ממוקדות עם אשת מקצוע המתמחה בתחום המשפחתי, ולחשוב יחד איתה כיצד כדאי לגשת לנושא.
ליטל

