לידה של תינוק חדש מביאה איתה בדרך כלל אושר ושמחה. אולם, בקרב כ-60% מהנשים, השמחה הזו מלווה גם בתחושות של עצב, בלבול, עצבנות, התקפי בכי וקשיי שינה. תסמינים אלו הם תופעה נפוצה מאוד ב-72 השעות שלאחר הלידה, הידועה בשם ״בייבי בלוז״, אך אם התסמינים נמשכים למעלה משבועיים לאחר הלידה, יתכן כי מדובר בדיכאון אחרי לידה ויש לפנות לעזרה מקצועית. מהו דיכאון אחרי לידה? מהם הגורמים לדיכאון אחרי לידה? וכיצד ניתן לטפל?
נשים לאחר לידה מתמודדות עם עומס פיזי ורגשי רב. הטיפול בתינוק חדש משבש את שעות השינה, מעורר רגשות עזים, ובמקביל, האישה מתמודדת גם עם החלמה פיזית מהלידה. ברקע, הציפייה החברתית הרווחת מהאמא הטרייה היא להיות מאושרת ומרוגשת, כאשר בפועל החוויה הרגשית עלולה להיות רחוקה מכך, או לכל הפחות מורכבת יותר. הופעה של תסמינים כמו עצבות, דאגה, בכי, עצבנות וקושי לטפל בתינוק הם תסמינים נפוצים במהלך 48 עד 72 שעות לאחר הלידה, ותופעה זו ידועה בשם ״בייבי בלוז״. אולם, אם התסמינים נמשכים יותר, יתכן כי מדובר בדיכאון אחרי לידה, ויש לפנות לעזרה מקצועית כדי להקל על המצב. חשוב לזכור כי דיכאון אחרי לידה יכול להופיע עד שנה לאחר הלידה, אך ברוב הפעמים יופיע במהלך החודשים הראשונים.
ככלל, התסמינים של דיכאון אחרי לידה אינם שונים במהותם מתסמינים של דיכאון קליני, ויכולים לכלול גם רגשות אשם, חוסר תקווה, אובדן עניין בפעילויות שבעבר הסבו הנאה, קשיי ריכוז, שינויים בתיאבון ובהרגלי השינה, חרדת יתר לשלומו של התינוק, מחשבות שליליות לגבי התינוק, מחשבות בנוגע לפגיעה בתינוק או פגיעה עצמית.
הגורמים לדיכאון אחרי לידה הם שילוב של פרמטרים רבים: ביולוגיים, חברתיים, נסיבתיים ועוד. דיכאון אחרי לידה יכול להופיע גם ללא סימנים מקדימים, הן אצל נשים שילדו בפעם הראשונה, והן אצל נשים שילדו בעבר ולא חוו סימפטומים דומים, ולכן חשוב להיות ערניים לתסמינים על מנת שיהיה ניתן לפנות לעזרה במהירות וביעילות במקרה הצורך. חלק מהגורמים המשפיעים על הסיכון לחוות דיכאון אחרי לידה הם:
1. גורמים ביולוגיים: השינויים ההורמונליים הקיצוניים המתרחשים בזמן ההיריון ולאחריו מהווים גורם סיכון לחוויה רגשית קיצונית ולתנודות במצב הרוח.
2. היסטוריה של התמודדות עם דיכאון: נשים אשר חוו דיכאון בעבר, או נשים שיש להן היסטוריה משפחתית של התמודדות עם דיכאון עלולות להימצא בסיכון מוגבר לחוות דיכאון אחרי לידה.
3. גורמים חברתיים: המצב הסוציו-אקונומי ומידת התמיכה שיש לאישה מצד בן או בת הזוג שלה ומצד הסביבה החברתית שלה משפיעים על הסיכון לחוות דיכאון אחרי לידה.
דיכאון אחרי לידה עלול להשפיע לרעה על רווחתה של האם, על רווחתו של התינוק ועל המשפחה כולה, וחשוב מאוד לפנות לעזרה מתאימה כדי לאפשר הקלה ולחזור לשגרת החיים. הטיפול הנפוץ כיום לדיכאון אחרי לידה הוא שילוב בין פסיכותרפיה לבין טיפול תרופתי. הטיפול התרופתי יכלול בדרך כלל נוגדי דיכאון, אשר יאפשרו להקל על הסימפטומים. ניתן לבחור מבין מספר גישות של פסיכותרפיה בהתאם להעדפת המטופלת ובהתאם לאופי המקרה. לדוגמה:
טיפול פסיכודינמי: בטיפול דינמי ההנחה היא כי המצוקה שהמטופלת חשה כעת נטועה בקונפליקטים עמוקים אשר מקורם בהיסטוריה האישית שלה. בטיפול ניתן לחקור את ההיסטוריה של המטופלת ואת התפיסות העמוקות שלה בנוגע למגוון סוגיות שיכולות להיות רלוונטיות לדיכאון אחרי לידה, כמו אימהות, מערכות יחסים, דאגה ואשמה.
פסיכותרפיה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT): בטיפול CBT ההנחה היא כי הדיכאון נובע מדפוסי מחשבה שליליים ואוטומטיים, אשר יש לזהות ולשנות. הטיפול הוא קצר מועד ויתמקד באתגור דפוסי מחשבה מזיקים (למשל, במקום ״אם התינוק בוכה, סימן שאני אמא גרועה״, נבחר לאמץ דפוס מחשבה לפיו ״זה טבעי שתינוקות בוכים, הוא כנראה מסמן שהוא צריך משהו, אני אאכיל אותו ואולי הוא יירגע״).
טיפול זוגי: ניתן להיעזר בטיפול זוגי על מנת לחזק את מערכת היחסים בין ההורים, לשפר את התקשורת ביניהם, וכך לאפשר למערכת הזוגית להיות מקום תומך ומכיל עבור שני בני הזוג.
