חשיפה לאלימות פיסית נחשבת לאירוע בעל פוטנציאל טראומטי: מעבר לפגיעה הפיסית (שעשויה להיות מתונה או חמורה), חשיפה לאלימות היא חוויה מטלטלת אשר מפגישה את הקורבן עם פחד, חוסר אונים, השפלה ובמקרים מסוימים גם חשש משמעותי לחייו ולשלמותו הפיסית. בהתאם, חשיפה לאירועי אלימות עלול לגרום לסימפטומים רגשיים אשר נותרים קבועים גם זמן רב לאחר החלמת הפגיעה הפיסית.
פוסט טראומה, או הפרעה פוסט טראומטית, היא הפרעה רגשית אשר נגרמת בעקבות חשיפה לאירוע/אירועים בהם האדם חש כי הוא או יקיריו מצויים בסכמה משמעותית. אירועים מסוג זה כוללים גם תאונות דרכים, מלחמות או אסונות טבע אך בהקשר של אירועי אלימות - אירועים של תקיפה פיסית או מינית, קרב, אלימות של הורה/בן זוג וכן הלאה עשויים להוות טריגר לפריצת פוסט טראומה. הפרעה פוסט טראומטית תאובחן כאשר בעקבות אירוע מסוג זה, האדם מפתח מגוון סימפטומים הכוללים תחושות חרדה ודריכות יתר, פלשבקים, סיוטים או זיכרונות חודרניים של האירוע הטראומטי, ניסיונות להימנע מכל גירוי המזכיר את האירוע (למשל, הימנעות מזוגיות לאחר קשר עם גבר אלים) ועוד.
טיפול בנפגעי אלימות הסובלים מפוסט טראומה יתמקד במספר אלמנטים מרכזיים:
הקניית טכניקות הרגעה עצמית ושליטה בחרדה: טיפול בנפגעי אלימות יתמקד בהיבטי זה מתוך מטרה לצמצם את תחושות החרדה והמצוקה, להכין את האדם להתמודדות עם גירויים מאיימים (ראה סעיף הבא) ולחזק את תחושת היכולת והחוסן.
חשיפה הדרגתית לגירויים הקשורים באירוע הטראומטי: נפגעי אלימות רבים נוטים להימנע מגירויים המזכירים להם את האירוע הטראומטי, ועל כן טיפול בנפגעי אלימות מציע גם בניית תכנית הדרגתית של חשיפה לגירויים המאיימים במטרה לשפר את התפקוד ולצמצם את הפעילויות והאינטראקציות מהן האדם נמנע.
התמודדות מחודשת ו"שחרור" מהאירוע הטראומטי: אחת התיאוריות העכשוויות המרכזיות הנוגעות לטראומה מתייחסת לכך שעוצמתם של אירועים טראומטיים אינה מאפשרת לקורבן "לעכל" ולעבד אותם, כך שהחוויה הטראומטית נותרת "תקועה" בגוף ובאה לידי ביטוי בסימפטומים רגשיים וגופניים. בהתאם, טיפול בנפגע אלימות הסובלים מפוסט טראומה יכלול פעמים רבות גם שחזור של האירוע הטראומטי אשר מאפשר עיבוד של האירועים - אך הפעם ללא סכנה ממשית, ובמסגרת הסביבה התומכת שמציע הקשר הטיפולי.
למרבה הצער, חלק ניכר מנפגעי האלימות אינם נחשפים לאירוע אלים יחיד ונקודתי, אלא לתקופות חיים ממושכות בהן הם חשופים לאלימות דווקא מצד אלו שהיו אמורים להגן עליהם, כהורים, קרובי משפחה ובני/בנות זוג. חלק מנפגעי אלימות אלו יפתחו הפרעה פוסט טראומטית, חלקם יפתחו סימפטומים פוסט טראומטיים חלקיים ואחרים לא יסבלו כלל מסימפטומים פוסט טראומטיים. עם זאת, מרבית נפגעי האלימות יסבלו מסימפטומים אחרים שביניהם דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה או סימפטומים "לא פורמליים" כדימוי עצמי נמוך, התפרצויות זעם, שנאה עצמית, חוסר ביטחון, קשיים בין אישיים, היעדר אמון באנשים אחרים, פסימיות וכן הלאה. טיפול בנפגעי אלימות בהקשרים אלו הוא טיפול פסיכודינמי - טיפול פסיכולוגי "קלאסי" אשר מתמקד בעיבוד חוויות העבר, האירועים הטראומטיים ודפוסי היחסים ובאופן בו אלו משפיעים על המצוקה הנפשית והקשיים הרגשיים והבין אישיים בהווה. עיבוד החוויות הטראומטיות במסגרת של טיפול בנפגעי אלימות מביאה להרחבת המודעות לדפוסי חשיבה, רגש והתנהגות אשר מונעים את השיקום והיכולת לחיות חיים של רווחה נפשית. כך, למשל, במסגרת טיפול בנפגעי אלימות ניתן לזהות כיצד חוסר האמון הבסיסי באנשים אחרים מביא לסימפטומים של חרדה ודיכאון, לעמדה פסיבית ומרצה ולקושי ביצירת קשים חברתיים וזוגיים. מעבר לתמיכה ולסיוע בעיבוד היבטים רגשיים אלו, הקשר הטיפולי הנוצר במסגרת טיפול בנפגעי אלימות מביא פעמים רבות לשיקום האמון והתקווה של המטופל ליצירת קשרים אינטימיים חדשים וטובים יותר.
