הפרעות קשב וריכוז - ADHD

הפרעת קשב וריכוז (Attention deficit hyperactivity disorder, או בקיצור ADHD) היא הפרעה נוירו-התפתחותית שכיחה המתקיימת בכ-5-10% מכלל אוכלוסיית הילדים בגילאי בית-הספר. הפרעת קשב וריכוז מתאפיינת בקושי בשמירה על ריכוז לאורך זמן, נטייה מוגברת להסחות דעת, ותזזיתיות יתר. ילדים ומבוגרים המאובחנים עם הפרעת קשב וריכוז עשויים להתקשות בעמידה בלוחות זמנים, לסלוד מישיבה ממושכת, ועשויים להיתפס מבחוץ כשכחנים או מפוזרים. מהם התסמינים של הפרעות קשב וריכוז, מה ההשפעות שלהן בחיי היום-יום, ואיך מטפלים?

אבחנה ותסמינים

הפרעת קשב וריכוז מוגדרת כיום על בסיס שני מרכיבים עיקריים: חוסר קשב והיפראקטיביות. כדי לקבל אבחנה של ADHD, לפחות אחד משני המרכיבים הללו צריך לנכוח בחיי היום יום של האדם באופן עקבי, למשך חצי שנה לפחות, ולהתבטא במספר רחב של תחומים (למשל, בתחום הלימודי, בתחום החברתי, במקום העבודה, במערכות יחסים וכו').

חוסר קשב: מתבטא בקושי לשמור על ריכוז לאורך זמן, כמו גם נטייה לשכחנות ואובדן תכוף של חפצים, קושי לשים לב לפרטים, קושי בהתארגנות, נטייה ל"ריחוף" (חולמנות) ופיזור. 

היפראקטיביות ואימפולסיביות: מתייחסות להתנהגות פעלתנית ולעיתים בלתי מבוקרת, המתבטאת באופנים שונים: אי שקט מוטורי, קושי בישיבה ממושכת, נטייה להתרוצצות והתנהגות תזזיתית, קושי להשתתף במשחקים ופעילויות בצורה רגועה, נטייה לדברנות יתר וקושי להתאזר בסבלנות. 

כיום, מקובלת חלוקה בין שלושה סוגים של ADHD, אשר נבדלים זה מזה בסוג הסימפטומים הדומיננטי הבא לידי ביטוי: 

1. ADHD/IA Type: מתאפיין בעיקר בסימפטומים מתחום הקשב, ומתבטא בנטייה לחולמנות, הסחות דעת, ורגישות גבוהה לגירויים. 

2. ADHD/HI Type: מתאפיין בעיקר בסימפטומים היפראקטיביים, ומתבטא בהתנהגות תזזיתית, קושי בדחיית סיפוקים ואימפולסיביות. 

3. ADHD/C Type: מתאפיין הן בסימפטומים של קשב והן בסימפטומים היפראקטיביים.

הפרעות קשב וריכוז והשפעותיהן

יש לציין כי על אף שהפרעות קשב וריכוז מתוארות בדרך כלל כהפרעות של גילאי הילדות הפוגעות בעיקר בתפקודו הלימודי של הילד, יש להן גם השפעות רגשיות וחברתיות. כך, חווית החיים של ילדים עם הפרעות קשב וריכוז היא פעמים רבות חוויה של תסכול: הם מתמודדים עם קשיים יומיומיים סביב מטלות תפקודיות בסיסיות (למשל, ארגון הילקוט והתארגנות בבוקר), חשים את הפער בין יכולותיהם האינטלקטואליות לבין הישגיהם הלימודיים, סופגים הערות ונזיפות על היותם "מעופפים" או מפוזרים ולא פעם מתויגים כעצלים וחסרי מוטיבציה.

כאשר אל הפרעות קשב וריכוז נלווים גם מאפיינים היפר-אקטיביים ואימפולסיביים, ילדים אלו פגיעים יותר גם לעימותים עם דמויות סמכות ועם בני גילם, על רקע הקושי שלהם לעמוד בחוקים החברתיים המצופים מהם. בהתאם, ילדים עם הפרעות קשב וריכוז מתמודדים פעמים רבות לא רק עם קושי לימודי נקודתי אלא גם עם קשיים חברתיים, דימוי עצמי נמוך, בעיות התנהגות וקשיים בקשרי ההורה-ילד. 

טיפול בהפרעת קשב וריכוז

בשל ההשפעה הנרחבת של הפרעת קשב וריכוז על תפקוד הילד והמבוגר, ומשום שהמגבלות המתלוות להפרעה זו עשויות לעכב הישגים התפתחותיים ואקדמיים ולפגוע בדימוי העצמי ובתפקוד החברתי, מומלץ לפנות לגורם מקצועי לצורך אבחון הפרעות קשב וריכוז ומציאת הטיפול המתאים. כיום קיים מגוון רחב של אפשרויות טיפול בהפרעות קשב וריכוז:

טיפול תרופתי: הטיפול הנפוץ ביותר להפרעות קשב וריכוז כולל תרופות מבוססות מתילפנידאט (הידועות בשמות המסחריים ריטלין וקונצרטה למשל). כיום נעשה שימוש לעיתים גם בתרופות אחרות ממשפחת האמפטמינים (למשל, אדרל, ויואנס). הטיפול התרופתי נועד להפחית את הסימפטומים ההיפראקטיביים ולסייע בשיפור הריכוז. לצד זאת, תרופות אלה עשויות לגרום לתופעות לוואי משתנות, כגון דיכוי התיאבון ומצב רוח ירוד. חשוב לציין כי תופעות הלוואי משתנות מאדם לאדם, ולעיתים יש לבצע החלפה של הטיפול התרופתי או מינונו, עד למציאת הטיפול המתאים ביותר עבור המטופל. 

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT): טיפול אשר מתמקד בשינוי בדפוסי החשיבה וההתנהגות שהתפתחו והשתמרו עקב הפרעת הקשב, וכן תרגול מיומנויות להתמודדות מיטיבה יותר עם דרישות היום-יום.

טיפול דינאמי: כאמור, הפרעות קשב וריכוז משפיעות פעמים רבות גם על היבטים רגשיים ובין אישיים בחיי הילד והמבוגר. במצבים אלו, ילדים עם הפרעות קשב וריכוז עשויים להיתרם מטיפול רגשי אשר יסייע להם ברכישת מיומנויות בין אישיות וחברתיות, חיזוק הדימוי העצמי והתמודדות עם סימפטומים רגשיים כדיכאון, חרדה וכן הלאה.

נוירופידבק: שיטת טיפול בה נמדדת הפעילות המוחית בזמן אמת (מדידת EEG) בכדי לחזק תגובות מוחיות "רצויות", המביאות לשיפור ביכולות הקשב והריכוז. טיפולים בנוירופידבק נעשים בקליניקה תחת השגחה מקצועית.

הדרכת הורים: עבודה עם הורים ועם בני המשפחה לצורך שיפור התקשורת בין בני הבית, קבלה של נוכחות הפרעת הקשב בחיי הילד, הצבת גבולות באופן אפקטיבי, ומתן כלים להתמודדות עמה. 

ריפוי בעיסוק: טיפול בהפרעת קשב באמצעות ריפוי בעיסוק מכוון לסייע למטופלים לשפר את תפקודם באופן שיאפשר להם למצות את הפוטנציאל התפקודי שלהם ולנהל אורח חיים עצמאי ומספק ככל האפשר. בהתאם, יתמקד הטיפול בשיפור ההתארגנות וניהול הזמן, הקואורדינציה, הוויסות רגשי והמיומנויות החברתיות.