11.08.14
צוות בטיפולנט
תפיסת ההורות המודרנית מבוססת על רגישות רבה לצרכי הילד, רגשותיו והתפתחותו הפסיכולוגית. לצד דגשים אלו, לא פעם אנחנו שוכחים עד כמה חשוב שהילד עצמו יפתח גם הוא רגישות ואכפתיות כלפי האחר או במילים אחרות - עד כמה חשוב לפתח אמפתיה אצל ילדים.
אמפתיה - מה זה ולמה זה כל כך חשוב?
אמפתיה מוגדרת כיכולת לזהות את מצבו הנפשי של האחר ולהזדהות איתו. בעבר נחשבה אמפתיה כיכולת "לשים את עצמך בנעלי האחר" אך היום אנו מבינים כי אמפתיה אמיתית ובשלה מבוססת על היכולת לזהות את מצבו הנפשי של האחר באופן שמערב הן הזדהות והן הבחנה בין רגשותיו לבין אלו שלנו. למשל, כאשר אנו מספרים לחברה על מריבה עם בן הזוג אנו מצפים ממנה להזדהות עם כאבנו אך לא להשליך עלינו את מצבה ולצפות שניפרד בעקבות המריבה מאחר והיא התגרשה זה עתה. בדומה, אנו מקווים שילדנו בן השבע לא יפרוץ בבכי כאשר הוא רואה ילד אחר בוכה, אלא יגש אליו וינסה להבין לליבו.
אמפתיה אינה יכולת מולדת אלא יכולת נרכשת אשר הולכת ומתבססת עם התפתחותו הקוגניטיבית והרגשית של הילד. כבר בגילאי הינקות תינוקות מגיבים פעמים רבות בבכי לשמע בכיו של תינוק אחר, ובגיל הרך אנו עדים לגילויי אמפתיה ספציפיים המעידים על הבנתו של הפעוט את רגשות האחר. פעוטות צעירים מאוד יפגינו בדרך כלל יכולת לזהות את מצבו של האחר אך יתקשו להפריד בין חוויתם לחוויתו. כך, למשל, ילדה בת שנתיים עשויה להביא לתינוק שבוכה את הבובה שלה מבלי להעלות בדעתה שהוא זקוק לדבר אחר מהדבר לו היא זקוקה כאשר היא בוכה. פעוטות בוגרים יותר יפגינו יכולת מתוחכמת יותר וידעו לקרא לאמו של התינוק או לסייע לו באופן שמותאם יותר לצרכיו.
באופן אינטואיטיבי ניתן לזהות כי היכולת האמפתית חיונית להתמודדות עם סיטואציות חברתיות שונות. ילד עם יכולת אמפתית יצליח לקרא באופן יעיל ומדויק יותר רמזים חברתיים, ובהתאם יצליח לפתח מיומנויות חברתיות טובות יותר, אשר יסייעו לו גם בבגרות לפתח קשרים אינטימיים, תומכים ומשמעותיים.
מנטליזציה: מתכון מנצח לפיתוח אמפתיה
על אף שהפוטנציאל לפיתוח אמפתיה טמון בכל אחד מאתנו, נסיבות חיים וסוג מסוים של קשרים יקשו על הילד לפתח אמפתיה. אמפתיה מתפתחת על בסיס יכולת המכונה יכולת מנטליזציה: קוגניציה חברתית אשר מאפשרת לנו לדמיין את הפעילות המנטלית של אחרים ושל עצמנו במונחים של רצונות, רגשות, צרכים, מטרות וכן הלאה. יכולת זו מתבססת מתוך קשר עם הורה המסוגל להיות קשוב למצבו הרגשי של הילד, לפרש אותו ולסייע לילד לחקור אותו. כך, למשל, אמפתיה של הורה אשר מבוססת על יכולת מנטליזציה תתבטא בינקות בקשב והיענות לצרכי התינוק, ובגיל הרך בעידוד הילד להכרות עם עצמו ועם רגשותיו ("מה קרה? למה אתה עצוב?", "אתה שמח כי הוא בא לשחק איתך?"). כחלק מתהליך זה, ההורה יעודד את הילד גם לתשומת לב לרגשות האחר. כך, למשל, אם שמבקשת מפעוט לוותר לאחיו הקטן כי הוא לא מרגיש טוב, ומעודדת את הילד לזהות רגשות ומצבים מנטליים של אחרים ("יואבי בוכה, הוא נעלב", "קיבלת מכה וכואב לך אבל הוא לא התכוון, נכון? הוא רצה לזרוק אליך את הכדור כדי שתשחקו") - מפתחת את יכולתו של הילד להתייחס גם אל עצמו וגם אל אחרים כבעלי עולם פנימי בו מתקיימים רגשות, מחשבות וכוונות.
לעומת זאת, ילד ששומע שוב ושוב ש"אין מה לבכות" כאשר הוא נעלב או עצוב, שנחשף להתעלמות של הוריו זה מצרכיו של זה ("מה אכפת לי שיש לך יום עמוס, אני יוצאת הערב") ושרגשותיו אינם זוכים להכרה - יתקשה לפתח בעצמו את יכולת המנטליזציה העומדת בבסיסה של אמפתיה.
כיצד, אם כן, ניתן לסייע לילד לפתח אמפתיה?
יש כניסה לרגשות: הגיבו לביטויים רגשיים של הילד ועזרו לו לתת להם שמות ולהבחין בין רגשות שונים. יכולתו של הילד לזהות את רגשותיו, וההפנמה כי רגשות הם חשובים ובעלי משמעות, הן הבסיס גם לפיתוח אמפתיה לרגשות האחר, וגם ליכולות חשובות נוספות שבהן דחיית סיפוקים, וויסות רגשי ועוד.
הכוונה אקטיבית לראיית האחר: אמפתיה לאחר מתפתחת באופן טבעי כאשר הילד עצמו זוכה ליחס של אמפתיה ולהכרה מספקת ברגשותיו, אך חשוב שלא להזניח את יכולתו לשים לב לאחר. בהקשר זה, חשוב מאוד להעביר לילד מסר המאזן בין תשומת לב לרגשות האחר לבין שמירה של הילד על זכויותיו. חשוב לעודד את הילד להתבונן ברגשות האחר ("איך את חושבת שהוא מרגיש עכשיו, אחרי שאמרת לו שהוא מגעיל? איך את היית מרגישה אם הוא היה אומר לך את זה?"), אך לשים לב שהעידוד לאמפתיה אינו עידוד לעמדה קורבנית וותרנית יתר על המידה.
גלו אמפתיה גם לעצמכם: מאחר וחשוב שהילד ילמד לפתח אמפתיה לרגשות האחר, אל תחששו לתת מקום גם לרגשות והצרכים שלכם עצמכם ולשתף את הילד במינון מתאים בכך שגם אתם עייפים, מתרגשים, כועסים וכן הלאה.
לבקש עזרה מכיפה אדומה: ספרים, סרטים ותוכניות טלוויזיה לילדים מאוכלסים במגוון דמויות ומצבים חברתיים המהווים פלטפורמה לפיתוח אמפתיה: השתמשו בקריאה/צפייה משותפת כדי להרחיב את הכרותו של הילד עם רגשות ("יש לו רק עוגיה אחת ולה יש ערימת ממתקים... הוא בטח קצת מקנא") ולעודד את הילד לחקור את העולם הרגשי ("הוא נשאר לבד בבית... מעניין מה הוא מרגיש?").
זהירות, מוקש - בין אמפתיה לפינוק: אחת הטעויות ההוריות הנפוצות היא בלבול בין אמפתיה לבין פינוק וחוסר גבולות. הקפידו לזכור כי אמפתיה לרגשותיו של הילד אינם בהכרח קבלה של ההתנהגות הנלווית להם או קבלה מוחלטת של דרישותיו. כך, למשל, העובדה שהילד נעלב או כועס על סירובכם לקנות ממתק לא מחייבת אתכם לקנות אותו או לתת לגיטימציה לניסיון של הילד להרביץ. תגובה אמפתית תכלול התייחסות לרגשות הילד ("אתה כועס", "התאכזבת") לצד השמת גבול ברור ("אבל אנחנו לא אוכלים ממתקים לפני ארוחת ערב"). חשוב לזכור כי כניעה לכל תביעה של הילד או לגיטימציה לביטויים התנהגותיים שליליים אינה אמפתיה אמיתית מאחר והיא מעבירה לילד מסר שרגשותיו הם בעלי עוצמה מוגזמת ובלתי ניתנת לשליטה והכלה.
