27.03.16
נילי שילה
"גֶּבֶר חַי עִם אִשָּׁה בְּמֶשֶׁךְ חֳדָשִׁים וְשָׁנִים
יֵשׁ בֵּינֵיהֶם אַהֲבָה וְחֶדְוָה וְאֵיבָה וְסַכִּינִים"
כך פתח דוד אבידן את שירו "הרי את מותרת לכל אדם".
אין צורך באיבה וסכינים כדי להגיע לפרידה. די בכך שהולכים לישון ומתעוררים, מלווים בתחושת בדידות ובשאלה המנקרת - האם מצב זה הוא הכי טוב שאפשר?
זהו תהליך שמתפתח, עד שבסופו של התהליך, מגיע אחד מבני הזוג למסקנה שהוא אינו רוצה להמשיך בדרך המשותפת. לעתים המסקנה מגיעה תוך כדי תהליך טיפול ולעתים באופן עצמאי. בשני המקרים קיים קושי רב, שנובע מהשאלות והדאגות שפרידה מעוררת - מה יהיה עם הילדים, מה תהיינה התגובות במשפחה המורחבת וכן בסביבה החברתית. לצד אלה עולות שאלות שמשקפות דאגה כלכלית. בדרך כלל בנוסף לכך יש במכלול גם רגשות אשם לא מועטים. החיבוטים האלה הופכים לחלק מההתנהלות היומיומית של האדם, ומלווים אותו בכל שעות היממה. ברגע מסוים מבשילה ההחלטה לצאת לדרך חדשה, ללא אותו בן או בת זוג, שאתו הוא או היא חלקו את החיים עד כה.
כשהחלטה זו מבשילה, לעתים אצה הדרך להיות כבר שם, במקום החדש. במיוחד, כאשר מדובר בסיומו של תהליך אישי ארוך. עם זאת, חשוב להבין ולזכור כי במקום הזה נמצאים בני הזוג בנקודות שונות בתכלית; בן הזוג שעומד לשמוע על הפרידה אולי אינו שבע רצון מהנישואים, אולם, במרבית המקרים, הוא טרם הגיע לידי הבשלת ההחלטה לצאת מהמסגרת הזוגית. עבורו, ההודעה על פרידה עלולה להיות מפתיעה, שלא לומר, יוצרת רעידת אדמה כללית. תחושת הביטחון שהוא שואב מעצם היותו בקשר זוגי עומדת להיעלם באבחה.
ההחלטה על פרידה מסמנת יציאה לדרך חדשה, שמתחילה במקום מאד לא פשוט: ההודעה על הפרידה לבן או בת הזוג. התסריט של ההודעה הזו ושל תגובת בן או בת הזוג עלול להיות כל כך מפחיד, עד כדי נטייה לדחות אותה.
חיפוש אחר הזמן הנכון...
עד מתי? עד מחר, עד אחרי החגים, עד אחרי יום ההולדת, עד שהילד הצעיר יסיים את התיכון. דחיות כאלה מביאות לדחיות נוספות, שיכולות להמשך חודשים ושנים. זהו השלב, שבו אנשים חיים במסגרת נישואים שגוועה, הם אינם חיים את החיים שהם רוצים ולמעשה גם מונעים מבן הזוג שלהם לפתח חיים שיהיו יותר טובים לו. אותו מפתח לו הם זקוקים על מנת לצאת לדרך חדשה, ישחרר גם את בן הזוג האחר מקשר שדעך ובבוא העת, לבנות קשר אהבה חדש.
קל להבין את הפחד. בחברה המקדשת את הנישואים ורואה בהקמת זוגיות ומשפחה משימת חיים תרבותית, כשההתייחסות הלשונית לפרידה היא "כישלון הנישואים" או "נישואים שהתפרקו" - ההחלטה להתגרש היא הודאה פומבית בכישלון.
קל גם להבין את הפחד מתגובת בן או בת הזוג. הפגיעה הנובעת מהגילוי שאינך האהוב ואינך הנבחר, שחלקת אלוהים הקטנה, שהיה נדמה לך שבראת, נעלמה ואיננה עוד, היא פגיעה קשה מנשוא בתחושת העצמי. לא פעם מגלים בני זוג פגועים תסמיני דיכאון או מחלה. במקרים רבים הפגיעה מתורגמת לפתיחה בהליכים משפטיים ולמסע שנועד לייצר גינוי חברתי של בן הזוג שהחליט להיפרד, על עצם החלטתו.
דני סנדרסון שר על ההליכה אל הלא נודע, ושואל איך נדע, אם זה טוב או רע, שם, בלא נודע. ההחלטה על פרידה מלווה לא רק באי ודאות לגבי תגובת בן הזוג להחלטה, אלא גם באי ודאות באשר לאופן שבו יתנהלו החיים לאחר הפרידה. כשכל השאלות והתחושות המורכבות האלו מלוות את האדם, קל להבין את הפחד ואת הנטייה לדחות את מתן ההודעה. הבעיה היא שאין זמן טוב להודיע על פרידה, ודחיית ההודעה לא תהפוך את הדברים לקלים יותר. אדרבא - לעתים ההודעה תעשה בצורה לא מבוקרת, בעיצומו של ריב שיוצא משליטה, בלי תכנון, בלי הכנה ועם פגיעה גדולה עוד יותר.
אף על פי שההודעה על הפרידה מסמלת קושי, היא גם מסמלת את התקווה שאפשר גם אחרת. פרידה שמתבצעת באומץ, בנחישות, בכנות, בחמלה וביושר, נותנת הזדמנות לבני הזוג לעבד את התהליך, להניח את האכזבות מאחור, לנצור את הרגעים הטובים שהיו, ולהתפנות לפיתוח חייהם האישיים, כל אחד לעצמו, בהמשך הדרך.
זמן חמלה
בן הזוג שעומד לקבל את ההודעה חש, לא פעם, בריחוק של בן הזוג האחר. התמהמהות מיותרת תעצים את תחושת העלבון והכעס על הפרידה, את התחושה שהחיים התנהלו במעין שקר ובחוסר הוגנות. עם זאת, אין מקום גם לצפות להוקרת הכנות והאומץ, שגויסו לצורך ההודעה. אין גם מקום לציפייה לתגובה מכילה ומקבלת של בן או בת הזוג. את הרצון להיפרד כדאי לחשוף תוך תחושת אחריות לפגיעה הצפויה, ולגייס לשם כך את תעצומות הנפש לעמידה בפני הכעס, הכאב, העלבון, והדרך שכל אלה יבואו לידי ביטוי. אם יש דבר שכדאי לא לצפות לו זוהי אמפתיה.
ליווי והובלה בדרך לגירושין
חשוב ללכת עם בן/ת הזוג במסלול לעבר פרידה באופן שיאפשר להם לצלוח את הדרך, תוך כדי הובלת התהליך לנקודת סיום הקשר הזוגי. יש בני זוג שזקוקים להפוגה לחשוב ולעכל את המידע, אחרים יבקשו לנסות הליך של טיפול זוגי - כדאי לזכור, שמדובר באדם שפעם בחרת לחלוק אתו את חייך. ההליכה במקצב שמתאים גם לבן או בת הזוג, תקל על ההגעה לפרידה. חשוב לנהל את הפרידה ממקום של כבוד הדדי שיכול, בין השאר, גם לעזור לקצר את התהליך.
פנייה לטיפול זוגי
בני זוג שחשים שהמערכת הזוגית עולה או שכבר עלתה על שרטון, בוחרים לעיתים לפנות לטיפול זוגי. קורה, שבמהלך הטיפול אחד מבני הזוג מקבל את ההחלטה להיפרד. חדר הטיפול, ונוכחותו של מטפל שיכול לעזור לבני הזוג, עשוי להיות סביבה מקלה לשני בני הזוג להודיע, ולקבל את ההודעה. במקרים אחרים, ההליכה לטיפול זוגי, גם לאחר ההודעה, בשל בקשה של בן הזוג האחר, יכולה להקל, בסופו של דבר, על הפרידה. במצב הזה חשים שני בני הזוג, שאכן הם עשו את כל המאמצים להציל את מערכת היחסים הזוגית.
משולש רומנטי
כשההחלטה על הפרידה נופלת על רקע של קיומו של קשר רומנטי אחר, קיימת סכנה, שגילויו של קשר זה יקשה על תהליך הפרידה. הפגיעה האישית היא קשה במיוחד והיא כרוכה, לא פעם, בזעם, בשבירה מוחלטת של האמון ובצורך בנקמה וענישה. בן הזוג שנמצא במערכת יחסים חדשה יעבור אולי, גם הוא, ימים לא קלים. איפוק רב, גילוי אחריות לפגיעה שנגרמה, היכולת לבקש סליחה על הפגיעה (גם אם לא על עצם קיומה של מערכת יחסים אחרת) יעזרו, אולי, בהקטנת ממדי הנזק הרגשי אבל לא ימנעו אותו.
החיפזון מהשטן
גם אם אצה לכם הדרך לפרידה, חשוב שלא לדחוק בבן הזוג הנעזב להתקדם בהליכי הפרידה. לחץ משמעותי עלול להביא לתגובות נקמה, לפתיחה בהליכים משפטיים מיותרים ולהעכרת היחסים בין הצדדים באופן שיכול להפוך את הגירושין לכואבים במיוחד ולפגיעה מיותרת ומתמשכת, הן בבני הזוג והן בילדיהם.
זה יהיה לכל החיים
שלא כמו נישואים, גירושין הם לכל החיים, במיוחד במקום שיש ילדים. הפרידה הינה מהלך שילווה את בני הזוג בשארית חייהם. פרידה שמתנהלת בצורה שקולה, כשבני הזוג מקבלים, כל אחד, תמיכה נפשית טובה ויש להם רשת חברתית עוזרת ותומכת, תקל על המעבר לפרק הבא בחיים ותותיר פחות משקעים. חשוב לתת מקום לצער, לאבל ולכאב בסוף פרק, לפני שעוברים לפרק הבא.
ההחלטה להיפרד ולסיים את מערכת היחסים איננה החלטה פשוטה. היא אינה קלה, לא מצד המבשר ולא מצד מקבל ההודעה. כשמתמודדים עם הקושי ומעבירים את המסר על הפרידה מתוך הבנה שזהו רע הכרחי, כשלוקחים אחריות לסערה שתפרוץ - חוצים את המשוכה של ההודעה ומגיעים לשלב המורכב של פירוק הנישואים והיציאה לדרך חדשה.
על המגשרת - עו"ד נילי שילה
נילי שילה הינה מגשרת-עו"ד בתחום המשפחה, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה, תואר שני במנהל עסקים, מנחת קבוצות בעלת הכשרה בטיפול זוגי ומשפחתי, ועוסקת במשך שנים כעו"ד בתחום הגישור.
