26.09.16
צוות בטיפולנט
כמעט כל הורה קיבל לפחות פעם בחייו דיווח על כך שהילד שלו הרביץ או "חטף" מילד אחר בגן: ילדים צעירים רבים מתקשים להתמודד עם תסכולים ומחלוקות ובוחרים ליישב את הקונפליקט בנשיכה או מכה ברמת חומרה כזו או אחרת. עם הזמן ועם ההנחיה ההורית הנכונה, מרבית הילדים לומדים לווסת את רגשותיהם והתנהגותם ולהתמודד עם תסכול בדרכים יעילות יותר, אך חלקם מתקשים בכך.
ילד מרביץ הוא ילד שזקוק להתערבות וסיוע. זאת, מאחר וכאשר ילד מרביץ בקביעות, בדרך כלל מדובר בילד אשר לא רכש כראוי אמצעי ביטוי, ויסות רגשי ושליטה עצמית. כמו כן, ילד מרביץ יכול לגרום לעצמו נזקים חברתיים משמעותיים ולמנוע מעצמו להיות פנוי ללמידה, משחק והתנסויות חברתיות חיוביות.
שיטות טיפול אפשריות בילד מרביץ
ניתן לטפל בבעיה של ילד מרביץ באופנים שונים. ברמה המערכתית (גן או בי"ס) מומלץ לקיים שיחה עם הצוות החינוכי ולבנות תוכנית הכוללת פעולות לחיזוק ביטחונו של הילד (תפקיד חשוב בגן, שבחים), מתן פידבקים חיוביים על התנהגות טובה ופתרון חיכוכים ללא אלימות, וקביעת דרכים להגבלת האלימות בדרכים שאינן משפילות ופוגעות. ברמה ההורית, מומלץ לפנות אל הדרכת הורים אשר תסייע להבין את הגורמים לכך שהילד מרביץ, ותקנה להורים מיומנויות שונות כהצבת גבולות, חיזוק יכולת הביטוי והויסות הרגשי של הילד וכן הלאה. בהתאם לגילו של הילד ולרמת החומרה של התנהגותו ניתן לשקול גם הפניה של הילד עצמו אל טיפול פסיכולוגי בו הילד יוכל לעבד את הקשיים הרגשיים העומדים בבסיס ההכאה (דימוי עצמי נמוך, רמות כעס גבוהות, רגישות גבוהה לעלבון וכד'), ולחזק את מיומנויותיו הבין אישיות.
מעבר לשיטות התערבות אלו, חשוב מאוד לנקוט עמדה ברורה נגד אלימותו של הילד. כאשר ילד מרביץ לחבר, אח או מבוגר, המבוגר שבסביבה חייב לעצור מידית את ההכאה ולהציע לילד אלטרנטיבות יעילות ולגיטימיות להתמודדות עם התסכול שחווה. במקביל, חשוב לחזק את הכרותו של הילד עם רגשותיו ולפתח את יכולתו לבטא אותם במילים. כמו כן, חשוב לבדוק האם הילד מקבל מאתנו מסרים כפולים לגבי הלגיטימיות של השימוש בהכאה, והאם אנו עצמנו מהווים מודל הולם: כאשר ילד חווה אלימות או עד לאלימות פיסית או מילולית בין הוריו, גדל הסיכוי שיתפתח להיות ילד מרביץ.
