"אל תשליכני לעת זקנה": כיצד להקל על הטיפול בהורים מזדקנים?

צוות בטיפולנט

"והדרת פני זקן"; "כבד את אביך ואת אימך"... קל להגיד, אבל עם הזדקנות ההורים, לא פעם קשה לבצע. המעבר מחיים שלמים של הישענות והיעזרות בהורים לטיפול בהם הוא משימה מורכבת הן מבחינה רגשית והן מבחינה מעשית. חלק גדול מהילדים המטפלים בהוריהם חווים סיפוק רב מהיכולת להעניק להורה, אך לעיתים מלווה הטיפול בתסכול, לחץ ורגשות אשמה.

צוות בטיפולנט ריכז עבורכם מספר דרכים העשויות להקל על ההתמודדות:

אמא שלך, אבל האחריות לא רק שלך: הטיפול בהורה מזדקן כרוכה לא פעם בהשקעת משאבים של זמן, כסף ואנרגיות נפשיות ולכן, במידת האפשר, כדאי לחלק את האחריות בין האחים ולהיעזר בבני משפחה. כאשר חלוקה זו אינה מתאפשרת כדאי להיעזר בשירותי טיפול מקצועיים: על אף שאנשים רבים לא מרגישים בנוח לתת לזרים לטפל בהוריהם, מוטב לחלוק את הטיפול עם זר מאשר לעזור להורה באופן חלקי או לטפל בו באופן שלא יאפשר לך לחיות את חייך ויעורר כעס על ההורה.

מגורים ביחד: הפתרון המושלם או מתכון לפיצוץ? חלק מן ההורים והילדים חשים כי "טיפול טוב באמת" משמעו מעבר של ההורה לבית הילד. פתרון זה עשוי להתאים לחלק מן המשפחות אך חשוב לבחון לעומק את החסרונות והיתרונות הכרוכים בו: כאשר יחסי ההורה-ילד מאופינים בקונפליקטים, חילוקי דעות וביקורתיות, למשל, עשויים מגורים משותפים להחמיר את המצב ולהביא לתסכול וכעס הדדיים. גם כאשר היחסים עם ההורה תקינים, מגורים משותפים הם שינוי משמעותי שיש לשקול בכובד ראש (האם אוכל לנהל את חיי כפי שאני רוצה בנוכחות ההורה? האם ההורה עצמו אינו מעדיף מסגרת שתאפשר לו עצמאות רבה יותר?).

תיאום ציפיות: השינוי שחל ביחסי ההורה ילד עשוי להביא גם לשינוי בציפיות ההדדיות, ועל כן גם לקונפליקטים. לכן, כדאי לערוך תיאום ציפיות ולבחון מהן הציפיות והיכולות של כל אחד מן הצדדים. כך, למשל, עשוי הילד לגלות כי כל מעשיו אינם מוערכים מאחר וההורה מצפה למגורים משותפים, ואילו ההורה עשוי לחוות תסכול רב מציפיית הילד לעזרה אינטנסיבית בטיפול בנכדים למרות התדרדרות במצב הגופני.

איזה מין ילד אני? הטיפול בהורה מלווה בד"כ במגעים אינטנסיביים יותר, ולא פעם מהווה מצב זה עילה להתעוררותם המחודשת של קונפליקטים ותחושות מימים עברו. כך, למשל, עשוי "הילד" המבוגר למצוא עצמו משתעבד לטיפול בהורה כפי שבילדותו ויתר על בילויים חברתיים כדי שהוריו לא יחושו בודדים. הדרך להתמודדות עם התעוררות דפוסים אלו היא מודעות והתבוננות עצמית, וניסיון להבין מה מניע את האופן בו אני מטפל בהוריי- האם אני מסרב לתת לאחים אחרים לעזור בהתאם לתחרות שהייתה בינינו כילדים? האם אני נמנע מלעזור לאבי מאחר ואני עדיין נוטר לו טינה?

איזה מין ילד אתה?! לא פעם מתעוררת בילד תחושה כי ההורה "כפוי טובה" ואינו מעריך את המאמץ המושקע בטיפול בו. ואכן, לא פעם סופג דווקא הילד המסור ביותר לטיפול בהורה את מרב הביקורת- "אם אחיך היה גר בארץ הוא היה עושה יותר"; אני לא נתתי לאמא שלי לשבת לבד כל היום"... ביקורות מסוג זה עשויות להביא לתסכול וכעס רב (ובצדק), אך יש לזכור גם את תחושותיו ורגישותו של ההורה: המעבר למצב של תלות הוא מעבר קשה ומכאיב ולא פעם מופנים התסכול וזעם דווקא אל האדם הקרוב והעמיד ביותר.

"יחסינו לאן" גם בגיל 70: כאשר הטיפול בהורה הופך למכאיב ומכעיס, או מביא לתחושה של שחיקה, השקעת יתר וכן הלאה, ניתן להיעזר בייעוץ מקצועי. עזרה מקצועית עשויה להינתן כטיפול משפחתי או במסגרת טיפול פסיכולוגי פרטני להורה או לילד. טיפולים אלו מאפשרים התבוננות ורכישת הבנה של הגורמים לקושי ומגדילים את הסיכוי לקיום דיאלוג ותיאום ציפיות בין הורה לילד.

אתר הגיל השלישי: www.gilhazahav.co.il

אתר אשל - אגודה לשירותים לאדם הזקן: www.eshelnet.org.il

צמתים - מכון ייעוץ לאוכלוסיה המבוגרת ולמשפחה הרב דורית: www.tzmatim.co.il