גיל שנתיים הנורא: איך מתמודדים?

02.04.23

צוות בטיפולנט

ברוכים הבאים ל'גיל שנתיים הנורא' – יואב בן ה-3 מתעקש לבחור את בגדיו לגן, הוא אוהב רק את החולצה הכחולה עם הדינוזאור, הוא בוכה וצועק ולא מוכן ללבוש שום דבר אחר. הוריו מסבירים לו שוב ושוב שהיא בכביסה, אבל נראה כי הסבר זה אינו מועיל. אמנם הוריו שמחים שהוא מתפתח ומגלה רצונות והעדפות, אבל הם כבר ממש מאחרים לעבודה וגם הוויכוח הזה כל בוקר מחדש מתיש אותם. ייתכן כי השימוש בכינוי זה, 'גיל שנתיים הנורא', במידה מסוימת מקל על התמודדותו של ההורה מול הפעוט – הוא מסייע לו לזכור שזו התנהגות צפויה ותואמת גיל, וכך הוא אולי עשוי לחוש פחות חרדה, בושה או פקפוק ביכולותיו ההוריות. אילו התנהגויות שכיחות בגיל זה? למה הן מתרחשות דווקא כעת? ומתי כדאי לשקול פנייה לעזרה מקצועית?

מה זה 'גיל שנתיים הנורא'?

'גיל שנתיים הנורא' אינו מונח מקצועי, אלא כינוי פופולרי המתייחס אל שלל התנהגויות סוערות אשר מופיעות בסביבות גיל שנתיים, אך גם בטווח גילאים רחב יותר – החל מגיל 1.5 עד גיל 5 שנים. התנהגויות אלו מבטאות תהליך נורמטיבי של תחילת ביסוס הזהות העצמאית והנפרדת של הפעוט. אלו הם חלק מן ההתנהגויות השכיחות בגיל זה:

1. 'לא!' התנגדות, מרדנות או עקשנות – היכולת לומר ״לא״ היא חשובה והיא מסמנת נפרדות בין האני לאחר. הפעוט אשר החל להיות יותר מודע לעצמו ולהיותו נפרד מההורה, מתחיל להתנסות בביטוי רצונותיו והוא כמהה לחוש משפיע ונראה. לצד זאת, סבלנותו של ההורה עלולה להישחק כאשר הוא פוגש התנגדות מסוג זה בכל משימה לאורך היום – כמו להתקלח, לאכול או לישון.

2. 'אני לבד!' דרישה לעצמאות – בגיל זה הפעוט הופך להיות עצמאי יותר ופחות תלוי בהורה, זהו תהליך התפתחותי תקין ורצוי אשר תורם לתחושת ביטחון ומסוגלות. עם זאת, לעיתים הוא דורש לבצע פעולות מורכבות מדי או בזמנים לא מתאימים בהם ההורה לא יכול לאפשר זאת, דבר אשר עלול להוביל לתגובה רגשית עוצמתית מצד הילד.

3. טנטרום או התקף זעם – התפרצויות אלו מתרחשות בדרך כלל במצוקה רגשית סביב דרישה לעצמאות אשר אינה נענית על ידי ההורה. לעיתים הפעוט יגיב בהשטחות על הרצפה, בכי רם, צעקות, ואף והפגנת אלימות כלפי ההורה. המקור להתנהגות זו הוא בראש ובראשונה ביטוי רגשי של מצוקה, אך כאשר ההורה נענה לדרישת הפעוט, היא עלולה להישמר כדפוס נלמד ביחסים.

מה קורה בגיל שנתיים?

בגיל זה ישנה התפתחות איכותית בכל התחומים. יכולת הניידות של הפעוט מתפתחת ומאפשרת לו חקירה פעילה של סביבתו. מבחינת ההתפתחות הקוגניטיבית מופיע השימוש בשפה, והחשיבה הייצוגית מתחילה להתפתח. בנוסף, הוא מפתח את יכולותיו הרגשיות והחברתיות, וכן פעולות הגומלין שלו עם אחרים הופכות בשלות ומורכבות יותר.

שלל היכולות אשר מתפתחות, הופכת את הפעוט לפחות תלותי בהוריו והוא מתחיל לבסס תחושת נפרדות מההורה ועצמאות, ביטחון ביכולותיו ובניית זהות. ניסיון זה מוביל פעמים רבות למאבקי כוח בין ההורה לילדו, אלו דורשים תמרון תמידי בין היכולת של ההורה לשמור על ילדו ולנהל את סדר היום המשפחתי לבין התנסותו של הילד בעצמאות ותחושת מסוגלות.

כל התפתחות בחייו של אדם, בין אם הוא תינוק או בוגר, מלווה בתסכול רב. הילד בגיל הרך רק מתחיל לרכוש את היכולת לווסת את רגשותיו ולשלוט בהתנהגותו. כך, פעמים רבות כאשר לא מתאפשר לתת לפעוט להחליט או לקבל את מבוקשו, גם כאשר בעיניי מבוגר זה מוצדק והגיוני, הוא מגיב בסערה רגשית עוצמתית. פעמים רבות, עוצמה זו, אינה מובנת להורה מכיוון שלהשקפתו היא אינה מצויה בהלימה לגודל האירוע אשר התרחש.

איך עוברים את זה בשלום?

עד כה, דיברנו על התנהגויות אופייניות בגיל זה ומה עומד מאחוריהן – הבנה חשובה אשר עשויה לסייע להורה להבין איך להגיב באופן מתאים יותר. התגובות לפעוט מצריכות מההורה לנוע ברגישות בין הצבת גבולות לבין הכלה, אמפטיה וגמישות. זוהי משימה מורכבת למדי – לפניכם מספר דגשים אשר עשויים לסייע לצלוח אותה:

1. ראשית כל, עצרו וחשבו – חשיבה על המצב הרגשי של הילד וההורה בתוך הסיטואציה עשויה לסייע להורה להגיב לילדו באופן מווסת ומתאים יותר, וכן לגלות אורך רוח אל מול הדרישה לעצמאות והמחאות העיקשות. חשבו על מצבו הרגשי של הילד – האם הוא מבטא צורך בעצמאות? האם הוא מתקשה להתאפק? האם הוא עייף? האם הוא ניצב מול התמודדויות נוספות כעת בחייו? לאחר מכן, שימו לב למצב הרגשי שלכם – האם ההתנהגות מכעיסה אתכם? האם אתם מתוסכלים ועייפים בעצמכם?

2. התייחסו במילים למה שעומד מאחורי ההתנהגות – ילדים צעירים מבטאים מצוקה רגשית על ידי התנהגות (בכי, צעקות, הכאה) משום שזו הדרך העיקרית לביטוי רגשות אשר עומדת לרשותם. על מנת להתחיל לבנות יכולת לוויסות רגשי, הילד זקוק להורה אשר יתווך לו באופן מילולי את מה שהוא אולי מרגיש. לדוגמה, ״אני יודע שמאוד רצית עכשיו את הממתק וזה קשה נורא להתאפק״.

3. הציבו גבולות עקביים – גבולות הם הכרחיים על מנת לשמור על הפעוט ועל סביבתו, וכן להתחשב במגבלות המציאות. גם אם לעיתים נראה שהילד עושה את כל מה שאפשר כדי לבדוק את הגבולות הללו, עצם קיומם נותן לו תחושה של ביטחון והגנה, גבולות שבתוכם יכולה התפתחותו להתרחש. חשוב שהצבת הגבול לא תהיה מונעת מכעס או מאבק כוחות כאשר ההורה בעצמו בסערת רגשות.

4. נהלו משא ומתן – דרך טובה להתמודד עם מאבקי כוח היא לתת לילד אפשרויות בחירה, וכך לתת מענה לצרכיו לעצמאות ונפרדות. ילד שחש חזק ועצמאי יהיה גאה ובטוח יותר בעצמו, והמרדנות תהיה פחות ופחות נחוצה לו. כך, למשל, אם נקלעתם למאבק כוחות סביב סירוב לאכול ירקות, ניתן לתת לילד לבחור האם הוא רוצה סלט או ירקות חתוכים בכך להגדיל את תחושת הבחירה והעצמאות.

5. הימנעו מחיזוק של התנהגויות לא-רצויות – לעיתים התנהגויות אלו מתישות את ההורה, וכאשר הן מתקיימות במרחב הציבורי הן עשויות גם לעורר בושה. לכן, לא פעם הן מובילות את ההורה להיענות לדרישותיו של הילד. במצבים אלו החשש הוא כי הילד ילמד שהתנהגות זו מסייעת לו לקבל את מבוקשו, כך שעלול להתקבע דפוס שלילי בקשר הורה-ילד.

מתי יש לשקול פנייה לטיפול?

למרות כי מדובר בהתנהגויות אשר מאפיינות את ילדים בגילי 2-5, כאשר ישנם ביטויים מדאיגים של מצוקה כדאי לשקול פנייה לטיפול רגשי. למשל, בכי ממושך ואינטנסיבי, פגיעה עצמית (הכאה, משיכה בשיער), תוקפנות משמעותית כלפי הסביבה וחפצים, וכן נסיגה או קשיים בתחומים נוספים כמו חינוך לניקיון ורכישת יכולת שפתית או חברתית.

יחד עם זאת, לא כל הילדים מביעים מצוקה באותה דרך. לכן, כדאי לפנות להתייעצות בכל מצב אשר בו ההורה מצוי באי שקט סביב התנהגותו של ילדו, במיוחד אם נוכחים ברקע אירועים מורכבים במשפחה (למשל, גירושים, אובדן או מחלה אצל אחד מבני המשפחה) אשר עשויים גם הם להסביר את ההתנהגות הסוערת. סיבה נוספת לשקול פנייה לטיפול עשויה להיות דאגות בנוגע לטיב הקשר בין ההורה לילדו סביב מאבקים אופייניים לגיל הזה.

מתוך הבנה כי בגילים אלו ההורה הוא הדמות המשמעותית ביותר בחיי הילד, לרוב ההמלצה היא טיפול רגשי אשר כולל עבודה טיפולית משמעותית עם ההורה. עבודה זו יכולה להתקיים במסגרות טיפול שונות, למשל הדרכת הורים או טיפול דיאדי.