01.04.12
צוות בטיפולנט
סקירה מהירה של מנהגי החגים היהודיים מבהירה לנו שאיך שלא מסתכלים על זה - יהודים אוהבים לחגוג, אוהבים לאכול ואוהבים את החיבור בין השניים. מרבית החגים היהודיים מערבים ארוחות משפחתיות ומאכלים מסורתיים, ומתכונים ותפריטים הופכים לאחד מנושאי השיחה הפופולריים ביותר בשבועות שלפני פסח. אצל רובנו העיסוק באכילה ובתפריט אינו קשור רק במנהגי החג אלא גם בגורמים רגשיים המעורבים בנושא של אכילה והאכלה.
אז מי עושה מה, ובאיזו רמה?
בת הדודה שתמיד מביאה יין, אף פעם לא מבשלת וחס וחלילה שפעם אחת תעשה אצלה את הסדר, החמות שלא מרשה לאף אחד להביא כלום אבל מקטרת כל הזמן שאת הכל היא עושה לבד, וכמובן - בעלך שיודע להזמין את כל בני הדודים מדרגה שמינית אבל לא חושב לעזור במטבח. זו, כמובן, רשימה חלקית בלבד של ה"נאשמים" ביצירת מאבקים, עצבים וחיכוכים בארוחת ליל הסדר.
במילים אחרות, חלוקת התפקידים והאופן בו כל אחד מבצע (או לא מבצע) את תפקידו היא אחד הנושאים הרגישים שמציפים על פני השטח קונפליקטים משפחתיים: חלוקת התפקידים מסמלת פעמים רבות תפקידים משפחתיים קיימים ממילא אשר אווירת החג והלחץ של המפגש המשפחתי מציפים על פני השטח. כך, את יכולה למצא את עצמך תוהה איך שוב קרה שאת מבשלת במשך שלושה ימים אבל העוגה הקנויה של אחותך היא שזוכה לקריאות ההתפעלות, או איך בעלך, שנשבע שהפעם הכלים עליו - מצליח להירדם ברגע שהאורחים עוזבים.
אוהבת אותי? אל תשימי כוסברה
אי שם בינקותינו, הרבה לפני ליל הסדר ואפילו לפני שהיינו מודעים לקיומם של חגים, ההאכלה היוותה את אחת האינטראקציות הראשונות שלנו עם האנשים המשמעותיים בחיינו. היניקה מהשד או מהבקבוק, אשר לוותה בחיבוק, חמימות ודיבור אוהב, הפכה את האכילה לחוויה אשר אינה מספקת רק את הצרכים הפיסיים החיוניים להישרדותינו אלא גם את הצורך שלנו במגע ובאהבה. בהתאם, האוכל מהווה עבור רבים מאיתנו אמצעי להבעת ולקבלת מסר של אהבה, אכפתיות ותשומת לב - אחרת סביר להניח שחנויות השוקולד ומסעדות היוקרה לא היו משגשגות כל כך.
בהתאם, ארוחה חגיגית מהווה פעמים רבות כר פורה לבדיקות והשוואות: האם זכרו שאני צמחונית או שמצאתי את עצמי מכרסמת מצה עם חרוסת במשך כל הערב? האם אמא זכרה שאני לא סובלת פטרוזילה בסלט או ששוב הכינה אותו בהתאם להעדפות של בת הזקונים המפונקת למרות שהיא כבר נשואה עם שני ילדים? האם בן הזוג שלי יכבד את העובדה שאני בדיאטה או שכרגיל, ישכנע אותי בקולי קולות לטעום את העוגה שאני לא מצליחה לעמוד בפניה?
מכות מצרים: תחרות, קנאה וכל היתר
אירוח והזמנה לארוחה גדולה אמנם מהווים אמצעי להבעת תשומת לב ורצון להשקיע ו"לפנק", אך פעמים רבות הופכים דווקא לשדה קרב: מי הכין יותר, עבד קשה יותר ויצר מנות מרשימות יותר? מי הצליחה לשחזר הכי טוב את המתכון של אמא? מי שיבח את מי, ולמה שוב פעם רק אותם? בדומה לדינמיקות משפחתיות אחרות הבאות לידי ביטוי בחג, הכנת הארוחה עשויה להציף על פני השטח תחרות, קנאה ורגשות אחרים אשר בשגרה היומיומית לא תמיד באים לידי ביטוי באופן גלוי וחד משמעי כל כך.
ובמילים פשוטות, במשפחות רבות האוכל אינו רק אוכל והארוחה אינה רק ארוחה: דינמיקות משפחתיות, קונפליקטים רדומים ויחסים בין אישיים באים לידי ביטוי דרך אלמנטים הקשורים באוכל כחלוקת תפקידים, מתן מחמאות, בחירות והתנהלות ליד שולחן האוכל (כן, גם את שמדגישה שאת 'פשוט לא רגילה לכאלה דברים שמנים' או אתה שמתפעל בקולי קולות מהחרוסת ושוכח שהיא המאכל הקנוי היחיד על השולחן). כך שבפעם הבאה שאתם מוצאים את עצמכם מגיבים בעוצמה רגשית בלתי מובנת לגפילטע, תבשיל או בקבוק יין - קחו נשימה עמוקה והזכירו לעצמכם שסביר להניח שלא מדובר באיכות המנה, מידת ההשקעה בה או הטעם שלה אלא בדינמיקות בין אישיות ומשפחתיות אשר מצאו לעצמן דרך מקורית להביע את עצמן.
