פרק ו': מבנה שיחת ההודעה על הפרידה והצעות לנוסחים מתאימים

ד"ר אלומה רייס

בפרק זה של המדריך אציע אפשרות של מבנה סדור לשיחת ההודעה לילדים על הפרידה והגירושין ואדגים נוסחים מומלצים. מבנה השיחה כולל ארבעה חלקים – הודעה על הפרידה, הסבר על המשמעויות הפרקטיות שלה לגבי חיי הילדים, הזמנתם לתגובות ולשאלות, ולסיום, תיקוף של הקשיים לצד הבעת תקווה לגבי העתיד והזמנה לשמירה על ערוץ תקשורת פתוח.

חלק א: "אנחנו נפרדים"

מוטב כי החלק הראשון של השיחה יפתח במילים הברורות "החלטנו להיפרד" ואם הדבר רלוונטי, להוסיף "אנחנו מתגרשים". לאחר מכן, כדאי לומר כי המשפחה עומדת לעבור שינוי מאד גדול, ולהפוך למשפחה בשני בתים, כך שבבית אחד יגור אבא ובבית האחר תגור אמא.

הסבירו את סיבת הפרידה

חלק משמעותי בהצלחת הילדים שלכם לעכל את הפרידה, טמון באפשרותם להבין מדוע אתם מתגרשים. הידיעה כי יש פשר לאירוע ולשינוי הגדול בחייהם, מקלה על ההתמודדות ומסייעת לקבל את סופיות העניין. כך, עם כל המורכבת, חשוב שתמצאו מילים ודרך לתאר את סיבת הפרידה, באופן המותאם לגיל הילדים, ליכולתם להבין ולצרכיהם. נסו לנסח באופן ברור ופשוט, מהי הבעיה שבגינה הוחלט להיפרד.

חפשו מילים המתארות באופן אותנטי ואמיתי את הסיטואציה, והתייחסו גם אל מי שאתם ואל הזוגיות שהייתה. זוגות רבים שליוויתי במשך השנים, בחרו לנסח את סיבת הפרידה באופנים הבאים:

- "אבא ואמא רבים הרבה ולא רוצים להמשיך ולחיות עם מריבות".

- "אנחנו לא מסתדרים".

- "אנחנו מאד שונים וכל אחד מאיתנו מתנהל מאד אחרת".

- "התחתנו צעירים, מתוך אהבה וחיבור. עם השנים, כל אחד מאיתנו התפתח לכיוונים אחרים והפכנו יותר ויותר שונים, בתחומי ענין, בהעדפות ובתחביבים. כבר אין בינינו את החיבור שהיה".

- "יש לנו בעיות בקשר, ניסינו להתמודד עמן ולא הצלחנו לפתור".

• איך לספר לילדיכם שאתם נפרדים או מתגרשים? – המדריך המלא
  

  
• פרק ה': שיקולים בבחירת המילים בהודעה לילדים על הפרידה

  
• פרק ז': תגובות הילדים להודעה על הפרידה

  

הגדרת סיבת הפרידה יכולה להישען על מה שנצפה ונחווה בבית המשפחה. במקרה כזה, חברו בין מה שילדיכם ראו שקורה ביניכם ובין תיאור הסיבה לגירושין. למשל, אם הילדים היו חלק ממריבה קשה, שכללה חילופי מילים בוטות והסתיימה בהתרחקות אחד מכם מהבית, תוכלו לשתף למשל כך: "בתקופה האחרונה היה בינינו מתח גדול, וגם ראיתם את המריבה ושמעתם את המילים הקשות שאמרנו. בטח היה לכם ממש קשה לראות אותנו כך, אנחנו מצטערים על זה מאוד. אחרי המריבה, הבנו שאנחנו לא יכולים להמשיך להיות ביחד, ועדיף לנו להיפרד".

בחלק מהמשפחות, האינטראקציה הזוגית שהובילה לפרידה לא כללה קונפליקט או מתח, אלא העדר אינטימיות וריחוק. מתבגרים ובוגרים יוכלו להבין הסבר בהקשר זה, אולם אל מולו ילדים צעירים עשויים להתקשות. כדאי לחשוב על ניסוח ההסבר בהתאם לגילאי הילדים, בעיקר בכל הנוגע למושג אהבה. שיתוף דוגמת "כבר אין בינינו אהבה", יתאים יותר למתבגרים ולבוגרים מאשר לילדים צעירים. הראשונים יכולים להבחין בין אהבה רומנטית זוגית לאהבה הורית, אך האחרונים יתקשו בהבחנה זו ועלולים לחשוש שיום אחד גם האהבה אליהם תיגמר, בעקבות מעשה שיעשו או בעקבות ויכוח ומריבה עמכם. פחד כזה, מתברר, מקנן עמוק בילדי גירושין צעירים, ולכן חשוב לחסוך מהם דאגה בהקשר זה.

כחלק מההסבר, כדאי לספר שניסיתם להימנע מהפרידה, למשל, שהלכתם לטיפול זוגי. ילדיכם יעריכו את המאמצים ויקל עליהם לדעת שההחלטה לא נעשתה בחופזה ובקלות ראש ולב. כמו כן, חשוב להבהיר שהפרידה הינה סופית. מצאו מילים וטון שמעבירים את היות הפרידה לא הפיכה.

כחלק מתיאור הגורם לפרידה, מוטב להתנסח תוך תיאור הדדי של הפרידה, כנובעת משני הצדדים. כאן אני מציעה לעשות שתי הבחנות. הראשונה, בין יוזמת הפרידה ובין האחריות לכישלון הנישואים. ברוב המקרים, ישנו מי שיוזם את הפרידה בעוד שבן הזוג האחר נאלץ להשלים עם המצב ולפעמים אף מתנגד לפרידה. יחד עם זאת, הגעה לסיום נישואים היא מהלך משותף שהוא פרי יחסים ותקשורת של שני הצדדים לאורך תקופה.

זוהי הבחנה חשובה, בין אשמה ובין תרומה. יש סיכוי גדול שכל אחד מכם מאשים את השני בכישלון הקשר, אך אולי תוכלו לקבל את ההגדרה ששניכם תרמתם לאי ההצלחה הזוגית (בדרך כזו או אחרת, בדרך של עשייה פעילה או בדרך של הימנעות ומתן אפשרות). במובן הזה, ניסוח הדדי מתאר אתכם ההורים כיחידה זוגית שעוברת את השינוי, מבלי להיכנס לפרטי העשייה ואי העשייה של כל אחד מהיחידים בה. כך, המסר שיועבר לילדים הוא ששניכם תרמתם, באופן כלשהו, למצב הקשר ולסיום הזוגיות.

הבחנה שניה אליה חשוב לשים לב, היא בין מה שאתם כהורים יודעים ומרגישים ובין מה שהילדים צריכים לדעת ולהיחשף לו. זיהוי הורה אחד כ"טוב" והאחר כ"רע", הורה אחד כ"שומר על המשפחה" והשני כ"מפרק" - הוא הרסני עבור הילדים. מסר כזה מעורר קונפליקט נאמנויות, פוגע בדימוי של אותו הורה בעיני הילד ולכן גם בקשר עמו. הפגיעה לבסוף תהיה באמון שיש לילד כלפי הוריו בכלל, וזוהי פגיעה אנושה בצורך בסיסי של הילד. כמו כן, הדבר יוצר קושי נוסף בשל ההזדהות הטבעית שיש לכל ילד עם כל אחד מהוריו, ומסר כזה של האשמת ההורה האחר עלול להביא את הילד להפנים שיש בו עצמו חלק רע ואשם. מכל הסיבות הללו, גם אם ישנה חוויה של אחד מכם שהאחר אשם בכישלון הזוגיות, אני מציעה להימנע מתיוג וסימון של אחד מכם כאשם, וזאת על ידי מציאת ניסוח הדדי מוסכם ביניכם מול הילדים.

במקרים בהם הורה אחד מתעקש להגדיר את סיבת הפרידה כהחלטה חד צדדית ולא רצויה מצדו, ניתן לשתף שאחד ההורים הוא זה שבחר להיפרד אבל רצוי לנסח את הסיבה לכך כבעיה בקשר. למשל, "ראיתם שהיו בינינו הרבה אי הסכמות, בהרבה נושאים. אני החלטתי שאני לא מוכנה יותר להמשיך כך והודעתי לאבא שאני רוצה להתגרש. לאבא מאד קשה עם ההחלטה שלי, אבל הוא מבין שזה המצב. זה עצוב גם לי וגם לו, זה עצוב מאד בשביל כולנו". דרך אמצע כזו, של הצגת אחד מכם כבוחר בפרידה אבל שהבעיה היא משותפת, תהיה במיוחד רלוונטית במקרים בהם הילדים היו מעורבים בקונפליקט הזוגי ונחשפו למידע ולהתרחשויות ברמה הזוגית. מקרה אחר הוא כאשר יוזם הפרידה קם והלך יום אחד, ובמובן הזה, מסר שיש בו כנות ואותנטיות חייב להתכתב עם המציאות החד צדדית שבה צפו הילדים ולה היו חשופים.

אם שיתפתם שיש הורה שבחר לסיים את הקשר, חשוב שאותו הורה יבהיר שהקשר שלו עם הילדים אינו מסתיים לעולם. במקביל, חשוב במיוחד שההורה שהוצג כמי שלא רצה בסיום הקשר, יביע תמיכה בהורותו הנמשכת של ההורה האחר. עשו הבחנה בין רגשות והתנהגות שביניכם כזוג ובין הקשר הורה-ילד, וזכרו כי מי שאתם נפרדים ממנו יכול להיות הורה נפלא ומסור לילדיו, גם אם כבר אינו מתאים לכם כבן זוג. יתכן שתרצו לומר משפט כגון "אני לא אהיה יותר בן הזוג של אמא, אבל אני סומך עליה במאה אחוז שהיא אמא טובה ואעשה הכל לתמוך בקשר שלכם איתה", וכנ"ל להיפך, כלפי האב. מסרים אלו יבהירו לילדים שלכם שהם לא צריכים לבחור צד. זה יהיה מאמץ שלכם לעמוד מאחורי אמירה זו, המבססת את העובדה שהגירושין הינם בין המבוגרים, בעוד שהילדים שלכם לא רוצים להתגרש מאף אחד מכם.

הערך החשוב כאן הוא שמירה על תדמית חיובית של ההורה השני, עבור ילדיכם. לשם מימוש ערך זה, גייסו כוחות ועשו מאמצים עילאיים, לאורך השיחה, ויותר מכך – לאורך כל השנים הבאות, שלאחר הפרידה.

הבהרת מושג הפרידה

לאחר שהודעתם על הפרידה והסברתם את הסיבה לה, חשוב לציין בפני הילדים כי הפרידה היא בין בני הזוג, ההורים במשפחה, ואינה בין הורה וילד. שיחת ההודעה הינה הזדמנות ראשונה וחשובה להבהיר להם כי למרות הפרידה ביניכם, אתם אוהבים אותם לעולם ותמיד תהיו הוריהם. אתם תמשיכו לאהוב אותם ולדאוג להם משני בתים נפרדים.

חשוב להדגיש לילדים את המחויבות של שניכם לטפל ולתמוך בהם. אל תמעיטו בערך ההבטחה כי קשר הורה-ילד לא ניתן לניתוק. מתברר כי ילדים, ודאי הצעירים שבהם, עלולים לחשוש כי כעס או אכזבה מהם יביא לעזיבתם. במובן זה, יש לעשות הבחנה ברורה בין הזוגיות והנישואים שמסתיימים ובין ההורות המשותפת לעד וחשוב לומר שאוהבים אותם ונשארים שני הורים לתמיד.

אלמנט נוסף וחשוב הוא שעל הילד להבין כי הוא אינו הסיבה לגירושין וכי גירושי הוריו אינם תלויים בו. הגירושים הינם תוצאה של אי התאמה ביניכם, של עימותים ביניכם ושל בחירתכם להיפרד זה מזו. במיוחד מול ילדים רכים, יש למסור מסר חד משמעי כי לא הילדים אחראים לפרידה. כאמור, ראייה אגוצנטרית אופיינית לגילאים הצעירים, כמו גם חשיבה מאגית ילדותית (למשל, שהמחשבות שלהם מחוללות מציאות), ואלו מקדמות לקיחת אשמה, גם אם בתוכי לבו של ילדכם. שוב ושוב חזרו על כך שהגירושים אינם בגללם, אינם עונש על מחשבות שליליות שלהם, אינם כתוצאה מכך שעשו מעשה זה או אחר.

צעד נוסף הינו מסר של הבחנה בין מושפעות לאחריות. אמנם הפרידה משפיעה על חיי הילדים באופן דרמטי, אך חשוב להבהיר להם כי בשום אופן היא לא נגרמה באשמתם ובאחריותם. אין משהו שהם עשו או לא עשו שהביא לגירושין ואין משהו שהם צריכים לעשות או להימנע מלעשות, כדי לשנות את המצב.

המשגת הגירושין היא מורכבת ורבת פנים. חלק מהמורכבות היא שאתם החלטתם החלטה ואתם עומדים מאחוריה, ובמקביל אתם עצובים בשביל עצמכם ובשביל הילדים. כדאי לספר לילדים שאהבתם ורציתם להיות ביחד, ומהמקום הזה הבאתם אותם באהבה. כעת אתם כואבים, איתם.

חלק ב: המשמעויות הפרקטיות של הפרידה לחיי הילדים

אחרי שהילדים שמעו מכם על ההחלטה להיפרד, חשוב לעבור למשמעויות המיידיות והמוחשיות של הפרידה. התחילו באופן ועיתוי העזיבה בפועל, למשל, "אמא תעבור לבית השני, וזה יקרה ביום ראשון בעוד שבועיים".

יש לתאר באופן בהיר ופשוט תמונה פרקטית מציאותית של מה הולך להשתנות ואיך ייראו החיים שלהם בפועל. תארו עבורם את היום יום, בדרך לבית הספר וממנו, איפה הם יגורו ואיך יראו שני הבתים, איך יהיו הקשרים עם החברים, מה יקרה עם חפצים בבית, היחסים עם המשפחה המורחבת, איך תציינו חגים ואירועים, ועוד. זוהי התחלה הכרחית וחשובה להתארגנותם ולהתמודדותם.

גם כאן, חשוב להגדיר מה ידוע ומה לא ידוע. למשל, שהילדים יגורו בשני הבתים, גם אם עדיין לא הוגדרה חלוקת הימים בפועל. שההורה האחד יישאר בבית זה, לתקופה הקרובה לפחות, גם אם לא ידוע עד מתי ואם יהיה אפשר להחזיק בבית הנוכחי לשנים רבות הלאה. הסבירו את כל הידוע והבהירו ככל האפשר את הלא ידוע.

הפרידה, כאמור, עומדת לשנות את חיי הילדים שלכם כפי שהכירו אותם עד היום. כדאי להשתדל ככל האפשר לייצר עבורם יציבות, הן במובן של מזעור שינויים נוספים לא הכרחיים (למשל, המשך לימודים באותו בית ספר) והן במובן של שמירה על התנהלות שגרתית בתוך כל בית (מבחינת ארוחות, שעות פנאי, וכדומה). בשיחה עצמה חשוב להדגיש את שעומד להישאר קבוע ויציב לצד השינוי ("אתה תמשיך ללכת לג'ודו פעמיים בשבוע..."; "נמשיך ללכת בליל שבת לסבא וסבתא ולהיפגש שם עם בני הדודים").

חלק ג: הזמנה לתגובות ולשאלות

לאחר שהסברתם על הפרידה ועל השלכותיה הפרקטיות, בקשו מהילדים להגיב – לומר מה דעתם, לבטא חששות ולשאול שאלות. הקשיבו מבלי לשפוט ולשלול, אך גם מבלי להיבהל ולהיסחף לעשייה לא מתאימה. אל תגיבו בפעולה מיידית. יתכן שבחוויה שלכם, הם אומרים דברים שאינם נכונים או צודקים. חשבו על כך שלגיטימי מצדם לחוות מכלול של רגשות, כעס, כאב או ביקורת. שלילה ודחייה מצדכם של דברים שהם מעלים לא יעלימו חוויות קשות שלהם, והן רק עלולות לגרום להדחקתן ולתחושת בדידות והעדר נראות. הבהירו כי תמיד ניתן לפנות לעזרה ומותר לדבר על הכל, בגבולות של שיח מכבד, עכשיו ואחר כך.

במידה והילדים לא מביעים עצמם בשיחה, אתם יכולים לעודדם לדבר, בכך שתשאלו אתם אותם. שאלו מה הם מבינים בנוגע לגירושים, על התנסויות של חברים שלהם שהוריהם התגרשו. יתכן שיש להם מידע שגוי בנושא, וחשוב שהוא יעלה כדי שאתם תוכלו להסביר ולתקן בעדינות. נסו לדובב אותם כדי להבין ממה הם חוששים ולגבי מה חשים הקלה. יתכן שיש להם דאגות ופחדים קשים מכדי לנסח, אולי הם צעירים ומתקשים בהמשגה, ואולי הם מנסים להגן עליכם ולעיתים להסתיר את הכאב. דוגמאות לשאלות מסוג זה:

- "איך אתם מרגישים, עם זה שאבא ואמא נפרדים?".

- "מה אתם חושבים על זה שתגורו בשני בתים?".

- "האם יש לכם שאלות על מה שהולך להיות?".

- "אתם בטח חושבים על כל מיני דברים שיקרו, על איך זה יהיה ביום יום, בשבתות, בחופשות... יש משהו שמלחיץ אתכם וכדאי שנחשוב עליו ביחד?".

תנו שם, מקום והכרה למכלול הרגשות, ובכללם העצב והכאב, שהילדים עשויים לחוש. ישנם הורים הנוטים להימנע מלדבר על הקושי, מתוך מחשבה שדיבור יחמיר את המצב. אלא שאז הילד נותר לבדו עם הכאב, לעיתים ללא הבנה מספיקה מה הוא חש. בעקבות זאת, רגשות קשים נוספים עלולים לעלות בו, כגון אשמה, בושה, בוז עצמי. לכן, חשוב דווקא שתתנו ביטוי ותוקף לרגש הקשה, תתייחסו מפורשות לכאב.

בפרק הבא של המדריך אעמיק בתגובות אופייניות של הילדים לשיחה ובשאלות השכיחות שהם מעלים. כמו כן, ארחיב לגבי הדרכים המומלצות להתייחס אל התגובות והשאלות, במהלך השיחה ואף לאחריה.

חלק ד: סיכום השיחה והזמנה לערוץ תקשורת פתוח

סכמו את השיחה באמירה שהמשפחה משתנה והחיים משתנים. במקביל, זהו והגדירו את העוגנים בקשר המשפחתי ובמציאות של המשפחה שנשארים יציבים ותארו אותם, למשל, שהמשפחה בשני הבתים נשארת לגור באותו יישוב או שהחוגים ותנועת הנוער של הילדים ממשיכים.

לצד הנכחת הקושי, עודדו את הילדים לגיוס כוחות להתמודדות וכן לתקווה עתידית. כהשלמה לכאב ולאתגר, הזכירו גם מילים כמו הסתגלות, אמונה ביכולות ובחוזקות, צמיחה. למשל, ניתן לומר "הגיוני להרגיש כעת כל מיני רגשות, עצב, בלבול וכעס. התקופה הקרובה תהיה לא קלה, לאף אחד מאיתנו. נצטרך להתרגל למציאות החדשה ולכל השינויים בעקבותיה. אנחנו, כהורים שלכם, נעשה כל מה שנוכל כדי להקל עליכם, ואנחנו מאמינים בכם ובכוחות שלכם".

הבהירו כי זו תקופה שבה כולם צריכים לעזור זה לזה. דברו על אומץ. הסבירו כי חוסר ודאות מסוימת תהיה בזמן הקרוב אך שאתם מבטיחים לשתף בדברים חשובים שקורים, לענות בכנות. הגדירו שתפקידכם הוא להיות שם עבורם למשענת. הציעו שיחת המשך, לדבר על תוכניות העתיד לאחר שלכולם יהיה זמן לחשוב. אמרו להם שדלתכם פתוחה וליבכם פתוח לשמוע אותם ולעזור להם.

לסיכום, בפרק זה הצעתי לארגן את שיחת ההודעה על הפרידה בארבעה חלקים, הנבנים זה על גבי זה. כדאי להתחיל בהודעה על הפרידה, הכוללת את עצם ההחלטה על הפרידה, את סיבת הפרידה וגם הסבר מהי פרידה. לאחר מכן חשוב לתאר את המשמעויות הפרקטיות של הפרידה, המעבר לשני בתים והאופן בו החיים של הילדים צפויים להיראות ביום יום ובכלל. תוך כדי, חשוב לאפשר לילדים להגיב ולשאול. מצדכם, התייחסו לדברים שהם מעלים באופן רגיש ומכבד, מסביר ונותן תוקף. לבסוף, נכון לסכם את השיחה בהתייחסות לקושי במקביל לתקווה ובהבהרה שאתם כהורים תעשו כל שביכולתכם לסייע. הזמינו אותם לתקשר איתם באופן כן וישיר, מכאן והלאה ולתמיד.

על הכותבת - ד"ר אלומה רייס

פסיכולוגית קלינית מומחית ומגשרת. בעלת ניסיון רב בתחום הפרידה והגירושין - בהוראה, בהדרכה, בטיפול ובגישור.

מקורות

אלדר-אבידן, ד. (2011) בשם הילדים: סיפורי חיים ותובנות של ילדי גירושין. עם עובד, תל אביב.

וולרשטיין, ג., לואיס, ג., בלקסלי, ס. (2001) גירושים והשפעתם על הילדים בבגרותם, מטר, ישראל.

זיידל, ס. (2001) המדריך לגישור ולהסדרי גירושין. הסכמות, חיפה.

קלר, ר. (2010) הגירושין החדשים: שינוי חיובי בתקופת המעבר ואחריה, אמציה, אבן יהודה.

What Should We Tell the Children? a Parents' Guide for Talking About Separation and Divorce. (AAML, 2009). The booklet is available from the American Academy of Matrimonial Lawyers at aaml.org/publications