חזרה הביתה לאחר לחימה: המלצות וקווים מנחים לחיילים וחיילות המשתחררים משירות

ד"ר עינת יהנה, ד"ר רונית שלו וד"ר אתי אבלין

בימים אלו חיילות וחיילים רבים מתחילים לחזור הביתה משירות ארוך בחזית המלחמתית, הן בשירות הסדיר והן בשירות מילואים. בעוד שהחזרה היא כמובן משמחת, היא עלולה להיות גם מורכבת למדי ולהצריך תהליכי הסתגלות והתאקלמות מחדש.

על מנת לסייע באתגר, אנו מבקשות לשפוך אור על המאפיינים של תקופה מעברית זו עבור המשרתים המשתחררים לביתם ולהציע סט כלים אשר עשוי להקל על תהליך ההסתגלות.

ממה נובע הקושי שבחזרה הביתה לאחר לחימה?

1. אופי האירועים שהובילו ללחימה

אירועי ה-7 באוקטובר ואופיים הפתאומי, הפולשני והאלים, הפגישו רבים מאיתנו עם חוויות קצה עוצמתיות וטלטלה כמוה לא חווינו מאז קום המדינה. הפריצה של גדר הבטחון, הפלישה ההמונית של מחבלים, הטבח האזרחי והצבאי וכן החטיפה של אזרחים ושל חיילים, הפכו את המלחמה הנוכחית למאבק חריף על הקיום.

בנוסף, המראות הקשים שהגיעו בערוצים שונים והדיווחים מהשטח על תחושת הפקרה וחוסר אונים של אוכלוסיות שלמות, יצרו אצל רבים חוויה של בגידה באמון וכעס על המדינה והצבא ש"לא בא להציל". אל מול אלו, חיילים רבים חשים צורך לפצות ולתקן את העוול, כדי להשיב לאזרחי המדינה את תחושת הבטחון והאמון הבסיסי שאבדה להם.

מרכיבים אלו, של "מלחמת העצמאות השנייה" וניסיון לתיקון תחושת ההפקרה, הופכים את חווית הלחימה הנוכחית לעוצמתית ולבעלת משמעות אישית וקולקטיבית חזקה ביותר, בה מרבית החיילים רוצים לקחת חלק.

2. פרידה מהתפקיד הצבאי

בזמן לחימה, חיילים רבים חשים משמעותיים ותורמים, אולי יותר מאי פעם, הן בגלל סדר הגודל של האסון והן בזכות התפקיד המשמעותי שלהם בשטח. אולם, חוויה זו יוצרת אתגר חדש עם היציאה הביתה מהלחימה והניסיון לחזור לשגרה – להיפרד מן התפקיד המשמעותי.

בזמן השירות, התפקיד יוצק תחושת ערך רב, חשיבות ומשמעות קיומית והפרידה ממנו עלולה להיות מלווה בתחושת ריקנות גדולה. ניתן לדמיין את התפקיד הצבאי כמעין חליפה אותה חיילים וחיילות מתבקשים להסיר עם החזרה הביתה, כך שחלקם ירגישו שניטלה מהם שכבה של רלוונטיות ונחיצות.

3. עוררות גופנית ואינטנסיביות אנרגטית

בעת הימצאות בשטח לחימה, כמו גם בלחימה עצמה, מערכת החירום המוחית המתריעה על סכנות (Fight-Flight-Freeze) גורמת לגוף ולנפש להיות בעוררות ודריכות מתמדת, תוך שחרור כמויות גבוהות של אדרנלין. תהליך אוטומטי זה מאפשר התמודדות טובה יותר עם סכנות ומראות קשים.

במובן זה, היציאה מאזור לחימה הביתה אל השיגרה שאינה מצריכה את אותה ההפעלה הגופנית היא בגדר "נפילה אנרגטית" חזקה – גם גופנית וגם נפשית. הגוף חוזר הביתה, לאחר שספג הרבה מאוד מתח שזקוק לפורקן, ועליו לעבור "כיול מחדש".

4. עצימות חווייתית

בשטח לחימה, חיילים נפגשים תדיר עם אובדן חיים, פציעות קשות, הרג המוני וחוויות קצה אחרות הקשורות במצב חירום ובהישרדות שלהם בלחימה מול האויב. אל מול אינטנסיביות זו, החיים בחוץ עלולים להיראות ולהיחוות כחיוורים וחסרי משמעות, כולל המפגש עם החיים השגרתיים והבעיות של השגרה. כך, היציאה מן הלחימה עלולה לגרום לכל מה שלא אינטנסיבי באותה המידה לחוש "תפל" וחסר משמעות.

5. התקשרות צוותית ייחודית

רבות דובר על טיבה של הלכידות הצוותית וחשיבותה ביחידות שדה לוחמות. תנאי הלחימה הממושכים, הקשר ההדוק בין הערבות ההדדית להישרדות, ואף חוויות האובדן המשותפות – כולן יוצרות קשר אינטימי חזק ביותר של "אחאות" בין חיילי היחידה. עם החזרה הביתה, המעבר מחוויית "ביחד" ממושכת לחוויית "לבד" עלול ליצור תחושת "קריעה מהמשפחה". במקביל לכך, לאחר קרבה עוצמתית זו, עלולות לעלות גם חוויות של זרות וניכור מאחרים שמחכים בבית ולא היו חלק מן הלחימה.

6. אבל מושהה

חיילים רבים חוו אובדן של חברים מהיחידה ומהשירות הן סביב אירוע השבת השחורה והן במהלך הלחימה. קצב האירועים והצורך להמשיך בלחימה, בפועל אינם מאפשרים להתפנות לתהליך עיבוד האובדן הטראומטי כך שהאבל נכנס לעיתים רבות ל"השהייה". אולם, עם החזרה הביתה וההתפנות ממשימות הלחימה, צפות ועולות מחדש חוויות האובדן הדורשות עיבוד. העיכול המחודש של אירועי מוות של אנשים יקרים מפגיש עם רגשות שעלולים להיות מציפים ביותר – עצב וכאב על הפרידה, כעס, אשמה ועיסוק בזיכרונות ותמונות מרגעים משותפים.

7. אשמת ניצולים

לעיתים קרובות, אנשים מאשימים את עצמם באירועים קשים שקרו אשר הובילו לפגיעה או למותם של אחרים, גם כשזו לא הייתה אחריותם וגם אם לא היה ביכולתם להציל אחרים. חיילים רבים המשתחררים לביתם עלולים לפגוש אשמה זו מסיבות שונות.

• אל מול סיפור ההפקרה של תושבי העוטף, החזרה הביתה ממצב של "עשייה" אל מצב של "אי-עשייה" מלחמתית עלול לעורר תחושת אשמה ש"אני לא עושה מספיק".

• המחשבה שאני נמצא בבית במקום בטוח בעוד אחרים נותרו בשטח מסוכן ואף עלולים לשלם בחייהם, עלולה לעורר אי-נוחות ואשמה.

• אשמה יכולה לעלות גם סביב אופן התפקוד באירועים ספציפיים הקשורים בלחימה – מה עשיתי ומה לא עשיתי בזמן אירוע מסוים.

• כמובן, אובדן של חברים לשירות עלול גם הוא לעורר תחושת אשמה על שכך שהם שילמו בחייהם בעוד אני בחיים.

8. חזרה לדאגות היום-יום והדאגה הכלכלית בפרט

אנשי ונשות המילואים התגייסו מאז פרוץ הלחימה עם מוטיבציה גבוהה, אך ברקע הותירו מאחוריהם התמודדויות שונות של חיי היום-יום כמו פרנסה ותפקוד בעבודה, צרכים שונים בחיי המשפחה, סוגיות זוגיות ועוד.

ההתגייסות והמעבר חזרה לשגרה עלול להיות לא פשוט כיוון שהוא דורש באחת התמודדות עם מיני אתגרים שלא יכלו לקבל מענה בשלב קודם. שינוי זה עלול להיות מציף כיוון שהוא קורה בפתאומיות בזירות רבות במקביל.

• תמיכה בחיילים וחיילות
  החוזרים לאחר לחימה

  
• שורדים את האשמה: מהי אשמת השורד וכיצד מתמודדים איתה?

  
• דאגה לחייל: כיצד
  מתמודדים?

  

כיצד ניתן להתמודד עם החזרה הביתה לאחר שירות בזמן לחימה?

לאור שלל הקשיים המתוארים לעיל, חשוב לזכור כי היציאה הביתה וההפסקה מהלחימה מצריכה זמן הסתגלות והתרגלות מחדש. נוכח התמודדויות אלו, עלולים להתעורר קשיים בתפקוד הן במנוחה והן בקיום פעולות "פשוטות שבשגרה". לכן, מצורפים כאן כמה המלצות וקווים מנחים שיוכלו לסייע:

1. נרמול החוויה על שלל מרכיביה – נזכור כי הרגשות שעולים עם החזרה הביתה הם תגובה נפשית נפוצה וטבעית המדווחת על ידי חיילים רבים שהיו במצב דומה והיא לרוב משתפרת באופן "ספונטני" על ציר הזמן. אפשרו לעצמכם להרגיש את קשת הרגשות שעולים בכם וזכרו כי אין רגש טוב או לא – הכל לגיטימי.

2. שיתוף הסביבה – למרות שחיילים לרוב מרגישים כי רק חברים לשירות יכולים להבין את מה שחוו, רצוי עדיין לשתף ולתקשר לסביבה, אפילו במעט, את התחושות שעולות עם החזרה הביתה. שיח עם הקרובים על מה שקורה לי כרגע יכול לייצר קרבה ולסייע בתחושת החיבור מחדש למשפחה ולמקום.

3. שמרו על תנועה – על מנת ליצור מעבר מדורג יותר ממצב של לחימה למצב של שגרה, וכדי למנוע כניסה למצב קיצוני הפוך של חוסר תפקוד וקיפאון, מומלץ להגביר את התנועה הפיזית בתקופת ההסתגלות. כדאי להיות אקטיביים ולצאת להליכות, אפילו מסביב לבית, כיוון שתנועה פיזית מייצרת תנועה נפשית ומסייעת באינטגרציה.

4. טפלו בגוף שלכם – בעת הימצאות בשטחי כינוס ולחימה, הגוף סופג הרבה. לצד השימור של תנועה, חשוב לאפשר לגוף החלמה ומנוחה. הקפידו על מקלחת טובה, תזונה בריאה ושינה מסודרת ככל שאפשר.

5. נהגו בחמלה כלפי עצמכם – היו טובים וסלחניים כלפי עצמכם, במיוחד לאור קולות אשמה שעלולים לעלות עם החזרה הביתה. הזכירו לעצמכם כי:

א. הייתם במקום הנכון בזמן הנכון – הייתם בלחימה או תמכתם בה ברגעים קריטיים ובתקופה משמעותית. היו גאים במה שעשיתם עד כה ובכך שהייתם שותפים לרגעים משמעותיים גם ברמה הלאומית וגם ברמה של המפגש עם החברים.

ב. המאמץ המלחמתי הוא מאמץ משותף – כל אחד תורם ולכל אחד מגיעה הפוגה והתאוששות. הזכירו לעצמכם כי נסיגה שלכם מהלחימה מאפשרת לאנשים יקרים לצעוד לקדמת הבמה ולקחת גם כן חלק בעשיה המשמעותית כמו שאתם רציתם ועשיתם עד היום.

ג. ההפוגה היא זמנית – לצערנו, סביר מאוד להניח כי יהיו הזדמנויות נוספות לחזור לקרב. לכן, נצלו את ההפוגה להתאוששות.

6. זמן התאבלות – במידה ויש צורך להתייחד עם אובדן, אפשר וכדאי לנצל את ההפוגה כהזדמנות לניחום אבלים או עלייה לקבר אשר תאפשר לכם טקס פרידה אישי, גם אם מאוחר. פעולות מסוג זה יאפשרו לכם לעבד את האובדן ולייצר רצף שלם יותר בהבניה של האירועים שחוויתם.

7. פנו מקום לחיבור מחדש למשפחה – זכרו שבמקביל לחוויות שלכם, בני ובנות הזוג שנותרו בעורף, ילדיכם, הורים או אחים, ואף חברים קרובים, כולם התמודדו עם קשיים ואתגרים יום יומיים מעבר לדאגה לכם. החיבור מחדש למשפחה מצריך הקשבה וסבלנות לכל מי שציפה לשובכם.

8. במידה ואין מגמת שיפור לאורך זמן פנו לקבלת עזרה – שיחה עם איש מקצוע או שיחה קבוצתית עם שותפים לחוויה במסגרת בטוחה ומוחזקת יכולה לסייע בעיבוד התחושות, הבנית הרצף וקידום ההסתגלות.

לסיכום,

נדגיש כי ההסתגלות לחזרה הביתה היא התמודדות שנעשית כל הזמן בשני ערוצים במקביל – השבת תפקוד הדרגתית (ערוץ I) ועיבוד התחושות והחוויות מן המלחמה (ערוץ II) המהווה גם דרך לשמור על רצף פסיכולוגי.

לכן, במהלך היום השתדלו לאפשר לעצמכם לנוע כתנועת מטוטלת בין שני ערוצים אלו. משמעות הדבר היא לאפשר זמן מוגדר למטלות בערוץ התפקוד (שיחה עם המשפחה, להכין ארוחת ערב, לטפל במנהלות וכדומה) לצד זמן למחשבה ועיבוד עצמי של מה שעבר ועובר עליכם.

על הכותבות

ד"ר עינת יהנה – נוירופסיכולוגית קלינית, פסיכולוגית שיקומית מומחית-מדריכה. מרצה בכירה, בית הספר למדעי ההתנהגות, המכללה האקדמית תל אביב יפו וראש המעבדה לחקר הסתגלות לאירועי משני חיים. מטפלת בקליניקה פרטית לטראומה, אובדן ושכול.

ד"ר רונית שלו – מטפלת וחוקרת בתחום האבל והשכול. פסיכותרפיסטית גוף נפש, בריאות הנפש ילדים, ביה"ח העמק. מרצה בכירה. ראש החוג לחינוך ולייעוץ חינוכי במכללה האקדמית עמק יזרעאל. חוסן נפגעים צבא הגנה לישראל.

ד"ר אתי אבלין – מטפלת באבל ושכול במבוגרים וילדים. מרכזת תחום האבל והשכול בית הספר לעבודה סוציאלית במשרד הרווחה. סא"ל מפקדת חוסן נפגעים צבא הגנה לישראל.

מקורות

Yehene, E., & Eitam, T. (2022). “Crying in My Uniform, For Sure”: A Qualitative Thematic Analysis of Loss and Grief Among Soldiers After Losing a Comrade in Combat. OMEGA-Journal of Death and Dying, 00302228221090749, https://doi.org/10.1177/00302228221090749