כיצד משפיע סיקור תקשורתי של התאבדות "סלבריטי" על הקהל?

צוות בטיפולנט

באפריל 1994 התאבד ביריית אקדח סולן להקת נירוונה, קורט קוביין. על פי השמועות, בעקבות התאבדותו של קוביין התאבדו גם מספר ממעריציו. אך האם מדובר בתופעה חד פעמית או בבעיה חברתית מדאיגה?
לטענת מספר מחקרים אשר נערכו בשנים האחרונות, להתאבדותם של סלבריטי, אשר זוכה להתייחסות תקשורתית רבה, ישנה השפעה משמעותית על מחשבות, ניסיונות ומעשים אובדניים.

מחקר שנערך ב-2006 בהונג קונג, למשל, בדק את השפעת התאבדותו של לסלי צ'אנג (שחקן וזמר פופולרי) על שכיחות ההתאבדויות באוכלוסייה בשלושת החודשים שלאחר מותו. ממצאי המחקר מצביעים על עלייה של 35% במקרי ההתאבדות ביחס לשלושת החודשים הקודמים, ועל עלייה של 56% ביחס לאותו החודש בשנים הקודמות. כמו כן, נמצא כי חלק מן המתאבדים השאירו אחריהם מכתבים או רשימות בהם הצהירו על רצונם למות "כדי להצטרף ללסלי", "ללכת בדרכו" וכן הלאה.

תמיכה לממצאי מחקר זה נמצאה גם במחקר שהצביע על כך שאנשים הסובלים מדיכאון דיווחו על עלייה בשכיחות המחשבות והמעשים האובדניים בעקבות חשיפה תקשורתית להתאבדותו של סלבריטי. נטייה זו הייתה חזקה במיוחד בקרב אנשים אשר ביצעו ניסיון אובדני זמן קצר קודם לכן.

נראה כי אחד הגורמים המרכזיים להשפעתה הרבה של התאבדות סלבריטי על האוכלוסייה היא החיזוק החיובי שניתן לסלבריטי המתאבד על מותו: תשומת הלב הרבה מגבירה את התחושה כי "יש מה להרוויח" מההתאבדות. כמו כן, נמצא כי אנשים המתאבדים לאחר התאבדות סלבריטי נוטים לאמץ את שיטתו של המתאבד (קפיצה, ירייה וכד'). כלומר, עצם החשיפה ליעילותו אמצעי אובדני מגבירה את הנטייה להשתמש בו.

חשוב להדגיש כי במרבית המקרים מופיעה הנטייה להתאבד לאחר התאבדות סלבריטי אצל אנשים אשר סבלו כבר קודם לכן מדיכאון, תחושת ייאוש וחוסר טעם בחיים וכן הלאה.

למרות זאת, המליץ ארגון הבריאות העולמי לצמצם את הדיווחים התקשורתיים הנוגעים להתאבדות סלבריטאים.

בבליוגרפיה: