13.01.16
צוות בטיפולנט
כאשר אנו חושבים על התמכרויות לחומרים אנחנו נוטים לחשוב על התמכרויות לחומרים פסיכו-אקטיביים כסמים ואלכוהול. עם זאת, התמכרות לחומרים עשויה לבוא לידי ביטוי גם בהתמכרות לתרופות מרשם: תרופות תרפויטיות שנועדו לטיפול בתסמינים ספציפיים, אך רווחי השימוש בהן מביאים לשימוש יתר בהן. בכתבה זו נתמקד במצבי התמכרות לריטלין על הגורמים להם ועל דרכי ההתמודדות איתם.
התמכרות לריטלין
ריטלין הוא תרופה המיועדת לטיפול בסימפטומים של הפרעות קשב וריכוז. על אף שריטלין הוא סם ממריץ המשפיע על מערכת העצבים המרכזית, הוא מסייעת לסובלים מהפרעות קשב וריכוז בהפחתת תסמינים כחוסר ריכוז, תזזיתיות, היפר-אקטיביות, קשיי קשב ומיקוד ועוד. אנשים שאינם סובלים מהפרעות קשב וריכוז, לעומת זאת, מדווחים על כך שלשימוש בריטלין אכן יש אפקט ממריץ, המאפשר להם ללמוד או לתפקד לאורך שעות ארוכות ולעתים אף מלווה בשיפור במצב הרוח ובתחושת עוררות מוגברת ואנרגטיות גבוהה.
מאפיינים אלו של הריטלין הפכו אותו, למרבה הצער, לסם אטרקטיבי ביותר עבור תלמידי תיכון וסטודנטים אשר מתמודדים עם עומסים ולחצי חיים משמעותיים. גם עלותו הנמוכה יחסית של הריטלין, היותו תרופה חוקית, נגישותו הגבוהה והעובדה שהוא נתפס כבלתי מסוכן (בניגוד, למשל, לסמים כמו הרואין וקוקאין) - מגבירים את הסיכון לשימוש בלתי מבוקר בו.
בדומה להתמכרויות אחרות, בליבם של מצבי התמכרות לריטלין עומד שימוש יתר בסם ופיתוח תלות בו. תלות זו עשויה להתבטא הן ברמה הפיסית (צורך במינונים גבוהים יותר ובלקיחת התרופה באופן תדיר יותר כדי להשיג את אותו האפקט) והם ברמה הפסיכולוגית (כמיהה לסם, חרדה וקושי בהתמודדות עם סיטואציות שונות בלעדיו). כמו כן, התמכרות לריטלין עשויה לבוא לידי ביטוי בתחושה של האדם כי הוא מקצה לרכישת ריטלין משאבים כספיים רבים משהיה רוצה, ומשקיע שעות רבות מדי בניסיונות להשיגו (לרכוש מחבר שיש לו מרשם, לשכנע רופאים לרשום לו את התרופה וכד').
התלות הפיסית והפסיכולוגית שמתפתחת במצבי התמכרות לריטלין אינה הסכנה היחידה הנלווית להתמכרות זו: שימוש יתר בריטלין, ובפרט בקרב אנשים שאינם סובלים מהפרעות קשב וריכוז, נמצא כקשורים בבעיות רפואיות כעלייה בלחץ הדם, דופק מהיר, קוצר נשימה, עילפון והתכווצויות שרירים, ובבעיות פסיכולוגיות כחרדה, הפרעות שינה, עצבנות, אגרסיביות ולעתים אף הזיות פסיכוטיות. כמו כן, ידוע על מספר מקרי מוות שנגרמו משימוש יתר בריטלין.
התמכרות לריטלין - איך מתמודדים?
התמכרויות הן הפרעות קשות לטיפול מאחר ופעמים רבות הרווח וההקלה הנלווים להתמכרות מפחיתים בצורה משמעותית את המוטיבציה של המכור להפסקתה. כמו כן, מכורים רבים נאחזים באשליית שליטה ("אני יכול להפסיק ברגע שארצה") ואינם מכירים בתלותם העצומה בחומר אליו הם מכורים. היבטים אלו בולטים גם במצבי התמכרות לריטלין. רווחי השימוש בריטלין, היותה "רק תרופה, לא סם" והעובדה שבמקרים רבים השימוש בה אינו מביא לתוצאות שליליות מידיות - כל אלו מצמצמים בצורה משמעותית את נכונותם של אנשים עם התמכרות לריטלין להכיר בהתמכרותם ולפתח מוטיבציה לטיפול בה.
עם זאת, חלק מהמתמודדים עם התמכרות לריטלין חווים בסוף את תוצאותיה השליליות ופונים לקבל סיוע. במצבים אלו, הטיפול כולל שני היבטים מרכזיים.
בהיבט הפיסיולוגי, יש צורך בפנייה אל טיפול פסיכיאטרי אצל פסיכיאטר המתמחה באבחון הפרעות קשב וריכוז ובשינוי המינונים התרופתיים בהתאם להנחיותיו. בחלק מהמקרים הטיפול הפסיכיאטרי יכלול הפסקה מוחלטת ומבוקרת של השימוש בריטלין ובמקרים אחרים, הפחתתה הדרגתית עד הגעה למינון המתאים לצרכיו של האדם. במקביל, הטיפול עשוי לסייע בהתמודדות עם סימפטומים של חרדה, דיכאון או פסיכוזה אשר נוצרו בעקבות ההתמכרות.
לצד היבט זה אשר מסייע בגמילה ובוויסות ההתמכרות הפיסית, נדרש גם טיפול פסיכולוגי שיספק מענה לתלות הפסיכולוגית בסם. לא ניתן לתלות את התפתחותה של התמכרות לריטלין רק ביתרונותיה של התרופה, ובמרבית המקרים מעורבים בהתפתחות ההתמכרות גם גורמים רגשיים.
במסגרת טיפול פסיכולוגי במצבי התמכרות לריטלין, המטפל יסייע למטופל להבין את הגורמים אשר הביאו להתפתחות ההתמכרות מלכתחילה, ולפתח אסטרטגיות התמודדות יעילות יותר. כך, למשל, במסגרת הטיפול המטופל עשוי לגלות כי התמכרותו לריטלין נובעת מדרישות עצמיות פרפקציוניסטיות וחרדה עזה מפני כישלון בתחום הלימודי התובעני בו בחר. במקרה זה, הטיפול הפסיכולוגי יסייע בהבנת הגורמים לחרדה ולפרפקציוניזם ובריכוכם, בפיתוח אסטרטגיות הרגעה עצמית ושליטה בחרדה, ובהרחבת עולמו של המטופל מעבר לפן האקדמי. כמו כן, הטיפול יאפשר לזהות טריגרים ל"נפילות" חוזרות לשימוש בריטלין ולחיזוק היכולת לדחות את הדחף לשימוש בו.
