אמא תקני לי - התנהלות כלכלית בזמן הקורונה

עדנה ברק

אין משפחה שהנושא הכלכלי כיום לא מעסיק אותה. התפרצות הקורונה שמטה לרבים מאיתנו את הקרקע מתחת לרגליים ואנו נאלצים להתמודד עם משבר בזמן אמת, לנהוג בו בחוכמה ולהצליח "לצאת ממנו בשלום". 

זהו מקרה קיצון בעל השלכות רחבות על הכלכלה העולמית ועל שוק העבודה ואין סיבה שתדעו לבד כיצד להתנהל.

הפסיכולוגית התעסוקתית עדנה ברק ריכזה עבורכם מידע וטיפים כיצד לצלוח את התקופה הקשה הזאת.  

בואו ננתח את המצב

הצורך המיידי לחסוך דרמטית בהוצאות תפס את רובנו לא מוכנים. עצמאיים שאינם עובדים, שכירים שפוטרו, עובדים שהוצאו לחל"ת, אלו שקיצצו במשכורתם או במספר ימי העבודה שלהם בשבוע, אנשים מבוגרים שעברו את גיל הפרישה הרשמי וגילו לפתע שעליהם לחיות מקצבת-זקנה בת 2,500 ₪  לחודש, כי אינם זכאים לקצבת אבטלה.

לכולם ברור שעכשיו או בעתיד תהיה פגיעה בהכנסותיהם וכי עליהם לרדת ברמת החיים – ולצמצם את ההוצאות השוטפות.

קשה לתפוס עד כמה ההתנהלות הכלכלית שלנו השתנתה נוכח המצב: בעוד שההוצאה החודשית על רכב עומדת עתה בממוצע על 14 ₪ לחודש, ההוצאות על מזון ובעיקר כזה שמנחם אותנו או את ילדינו, כמו מתוקים, אנו מוציאים הרבה יותר מהרגיל. 

כלומר, ברור שיש עתה הוצאות שנעלמו: אנחנו לא הולכים לסרטים, הצגות ומופעי בידור, אנחנו לא הולכים למשחקי כדורגל ולא להרצאות העשרה, אין סיבה לקנות בגדים כשממש נוח לנו להסתובב בבית בטרנינג הישן, ואפילו אין הוצאות על מתנות-חתונה (אלא אם אנחנו נמנים על עשרת האנשים הקרובים ביותר לזוג המתחתן). ועדיין, צריך לחסוך.

• המחיר של אובדן עבודה –
  לא רק כלכלי

  
• הקשר שבין משברים כלכליים למשברים נפשיים

  
• נותנים לילד דמי כיס? כך
  תעשו את זה נכון

  

תכנון כלכלי נכון – מאיפה להתחיל?

אפשר להניח שלא נמצא הרבה משפחות, חד או דו-הוריות, שלא התיישבו עדיין ליד השולחן, לחשב כמה כסף נכנס, כמה יוצא, כמה נשאר וכמה צריך לחסוך מעכשיו.

באופן טבעי, הטיפול בנושא הכספי מוטל תמיד על ההורים: יש להם עדיפות על ילדיהם בגיל, בהשכלה, בניסיון-חיים, בחוכמת-חיים, ובהבנת העולם, על ההזדמנויות והאילוצים שבו והם רגילים להחליט בנושא הכספי עבור ילדיהם. 

ההורים מקבלים, כדבר מובן-מאליו, מגוון עצום של החלטות עבור המשפחה כולה. החל מן ההחלטות החשובות ביותר (כמו היכן הילד ילמד, מתי הוא יתחיל לנהוג והאם יקבל אופנוע או לא), דרך החלטות כמו מה, מתי ואיך הילד יאכל והאם הוא יסדר את החדר שלו בעצמו או לא. ההורים הם המחליטים על, וקובעים את, כללי ההתנהגות של הילדים בבית ומחוץ לבית. 

משום שהאחריות מוטלת על ההורים באופן תמידי – הנטייה הטבעית של כולנו היא להתנהל באותו האופן גם בהקשר להתאמות הנדרשות ברמת איכות החיים והחיסכון הכספי המתבקש. האם זה נכון? תופתעו לגלות שממש לא.

לקיחת אחריות בלעדית על המצב - חשבו מחדש

ההדרכה המקצועית תציע התנהגות שונה מזו שאנו נוטים אליה בדרך כלל: לא להחליט עבור אחרים במה הם יחסכו בהוצאות, אלא לתת לכל חבר במשפחה (מבוגר או ילד מגיל שנתיים-שלוש) להחליט בעצמו על החיסכון הכספי שלו. 

כלומר: על ההורים לבדוק ולחשב מהו הסכום הכולל שיש להוריד מתקציב ההוצאות החודשי ומכאן לחלק את האחריות על הקיצוצים בין בני המשפחה.

בעת החישוב, יש להוסיף על ההוצאות הקבועות (כמו למשל אוכל ותשלומים), גם הוצאות חריגות חיוניות (כמו שיניים או משקפיים). 

נניח שאנו משפחה עם שני הורים ושלושה ילדים, ושעלינו לחסוך בהוצאות 2,000 ₪ לחודש. ברור שהחלק העיקרי בהוצאות נשלט על ידי ההורים, ולפיכך עליהם לקצץ 800 ₪ מההוצאות שקשורות בכל אחד מהם. 400 ₪ הנותרים יוגדרו כסכום שיש להוריד מההוצאות הקבועות הקשורות בילדים. 

וכעת לחידוש

במקום שההורים ישבו עם עצמם ויחליטו מהן ההוצאות עליהן ניתן לוותר. מומלץ בשלב זה לערוך "אסיפה משפחתית", בהשתתפות כולם (כולל ילדים מגיל שנתיים-שלוש) ולנהל על כך דיון משותף. 

העיקרון הקריטי הוא: הבעל לא מחליט עבור האישה על מה היא תחסוך. האישה לא מחליטה עבור הבעל על מה הוא יחסוך. ההורים לא מחליטים עבור הילדים על מה הם יחסכו. ואפילו הילדים לא מחליטים עבור ההורים על איזו הוצאה ההורים יוותרו... כל אחד לוקח אחריות על הוצאותיו, ומחליט בעצמו על מה הוא מוכן ויכול לוותר. 

השוו בין שני המצבים

בראשון, הבעל אומר לאישה: "את לא תקני יותר בגדים ברשת!". האישה אומרת לבעל: "אתה תפסיק מייד את המנוי שלך על שני הירחונים הללו, ואת המנוי על ערוץ הספורט שאתה מתמכר לו בלי סוף!". ההורים ממשיכים, ובטון תקיף ומחייב, מכתיבים לילד איזה משחק או איזה בגד הם לא יקנו לו יותר. תוך דקות מתפרץ ריב חריף בין כולם לכולם. כולם חשים שלא רואים אותם, שמותחים ביקורת על הרגליהם והעדפותיהם, שלא מכירים בצרכים שלהם, שמתעלמים מהם, שמעדיפים על פניהם את הצרכים של מבוגר אחר או של ילד אחר. כולם מרגישים קורבנות של כולם (ולא של המצב האובייקטיבי!). השיחה המשפחתית מתחלפת בצעקות, מריבות, עלבונות, טריקת דלתות, הסתגרות בחדרים והבעיה האמיתית - הצורך בחיסכון כספי מיידי, לא נפתרת.

בתרחיש השני, זה המומלץ כמובן, לכל אחד מוגדר הסכום שעליו לחסוך, אבל הוא לבדו קובע כיצד ייחסך סכום זה. התנהלות כזאת משמרת אווירה טובה של כבוד הדדי ושל התחשבות. כל אחד מבני המשפחה מקבל מקום עצמאי לקבל החלטות ותופתעו לגלות שלא רק שהבעיה תהפוך בקלות יותר לניתנת לפתרון, ההירתמות של כולם אליה תהיה חזקה בהרבה. 

למעשה, כשאנו משתפים את ילדינו בקשיים האמיתיים עימם אנו מתמודדים ונותנים להם את הקרדיט על כך שיוכלו להבין ואף לעזור להתמודד – אנו מחזקים את המבנה המשפחתי שלנו לכדי גוף מגובש, שהצורך בחיסכון כספי תורם לשיפור בתפקודו.

כדי להשיג את המצב החיובי הזה, צריך לוותר על האמונה של "אני יודע",  צריך לוותר על הנטייה הטבעית שלנו להכתיב לאחרים מה אני חושב שהם צריכים לעשות, כי הרי אני יודע טוב יותר מהם...

על הכותבת – עדנה ברק

עדנה ברק הינה פסיכולוגית תעסוקתית וארגונית, בעלת תואר מומחה. יזמה, הקימה וניהלה את חברת "נקודת מפנה". עוסקת 45 שנה בפתרון בעיות בתחומי עבודה וקריירה. מומחית בסיוע למובטלים במציאת עבודה הולמת חדשה, במעברים מעצמאי לשכיר ולהפך. עוסקת באבחון והכוון תעסוקתי. מחברת הספרים "נקודת מפנה בקריירה" ו"לחזור למעגל העבודה". 

ניתן לפנות לעדנה ברק, עם שאלות אישיות, בנושאים של משפחה, עבודה וקריירה, במייל הבא: [email protected].