13.03.16
צוות בטיפולנט
כאשר אנחנו חושבים על חלוקת תפקידים זוגית אנו חושבים בדרך כלל על המשימות היומיומיות שאנו חולקים עם בן או בת הזוג: מי לוקח את הרכב למוסך ומי מבשל, מי נשאר בבית כשהילד חולה וכן הלאה. בפועל, חלוקת התפקידים הזוגית נוגעת גם להיבטים רגשיים ומופשטים יותר, עליהם אנחנו לא נוטים לתת את הדעת מאחר והם אינם מוחשיים ולכן קשים יותר לזיהוי. למעשה, מבלי שנהיה ערים לכך, היבטים חמקמקים אלו של חלוקת התפקידים הזוגית עומדים לא פעם בבסיס הקשיים והתסכולים המתעוררים בקשר הזוגי.
בין בני זוג רבים נוצרת חלוקת תפקידים לא פורמלית אשר מבנה את תפקידו הקבוע, פחות או יותר, של כל אחד מבני הזוג. כך, למשל, זוגות רבים מתארים כי כמעט תמיד אחד מהם הוא שיוזם את קיום יחסי המין, הבילויים המשותפים או השיחות הרגשיות והאינטימיות יותר, בעוד שבן/בת הזוג מצטרפים אליו/ה לאחר היוזמה הראשונית. בדומה, זוגות רבים מתארים מצבים בהם אחד מבני הזוג מחזיק תמיד בעמדה החסכנית כספית בעוד שהשני מחזיק בעמדת ה"אבל צריך גם ליהנות מהחיים...", אחד מבני הזוג הוא ההורה הסמכותי והשני הוא ההורה ה"כיפי", אחד מבני הזוג הוא הרגיש והשני הפרקטי וכן הלאה. במילים אחרות, בקרב בני זוג רבים נוצרת חלוקת תפקידים שאינה קשורה רק למטלות היומיומיות אלא לעמדה הרגשית-זוגית בה מחזיק כל אחד מבני הזוג. חלוקת תפקידים זו מושפעת בדרך כלל ממספר גורמים אשר משפיעים עלינו באופנים מודעים ובלתי מודעים.
גורמים אישיותיים
באופן טבעי, התפקיד בו מתמקם כל אחד מבני הזוג בתוך הקשר הזוגי קשור באופן הדוק לתכונותיו האישיותיות. כך, למשל, בן הזוג הסגור והמופנם יותר עשוי להיות תמיד זה שיש צורך "לחלוב" ממנו מידע על תחושותיו ורגשותיו, ובן הזוג בעל הנטיות החרדתיות יהיה זה שיתפוס את העמדה החסכנית והשמרנית יותר בניהול משק הבית. תכונות אישיות אלו נוטות להיות מודעות וכך גם השפעתן על חלוקת התפקידים הזוגית הנוצרת. אלא שלצד היבטים אלו, אנו מושפעים באופן משמעותי ביותר גם מגורמים אישיותיים בלתי מודעים. לדוגמה, בני זוג רבים אינם ערים לכך שדימוי עצמי נמוך הוא שגורם להם להימנע מלהיות אלו שיוזמים את יחסי המין עקב חשש לא מודע מדחייה, או שפחד עמוק מאובדן שליטה הוא שגורם להם לדבוק בעמדה דומיננטית עד כדי שתלטנית אפילו סביב קבלת החלטות מינוריות. כך, גורמים אישיותיים ורגשיים מעצבים התנהגויות ועמדות שאנו מאמצים באופן אוטומטי ומשפיעים על התנהלותנו הזוגית.
שחזור יחסי עבר משמעותיים
היבט נוסף אשר בני זוג רבים אינם מודעים להשפעתו על חלוקת התפקידים הזוגית הוא האופן בו אנו נוטים לשחזר בזוגיות הבוגרת דינמיקות שאפיינו את מערכות היחסים המוקדמות שלנו עם הורינו. היחסים המוקדמים עם ההורים הם ההתנסות הראשונית שלנו בקשר בין אישי משמעותי וכתוצאה מכך, תבנית היחסים עם ההורים נוטה להיות "מוטבעת" בנו ולעצב את האופן בו אנו תופסים ומנהלים מערכות יחסים. כך, למשל, גבר אשר יחסיו עם הוריו לימדו אותו כי כדי להיות בקשר עם אדם אחר יש לאמץ עמדה כנועה ומרצה - עשוי "לגרור" עמו עמדה זו אל הקשר הזוגי ולתפוס עמדה מוקטנת, פסיבית ומרצה אל מול בת זוג אשר יחסיה המוקדמים לימדו אותה כי "החזק שורד" וכי עליה לכפות את דעתה ורצונותיה באופן כוחני כדי שישמעו ויזכו למענה. במילים אחרות, פעמים רבות חלוקת התפקידים הזוגית מהווה מעין "תיאטרון" הממחיז את יחסיו המוקדמים של כל אחד מבני הזוג עם הוריו. בהקשר זה חשוב להבין שתמיד צריך שניים לטנגו הזוגי - גם אם נדמה שאחד מבני הזוג מביא איתו תכונה דומיננטית אשר מעצבת את מערכת היחסים, במרבית המקרים תכונה זו תענה בתכונת נגד של הפרטנר/ית, כך שהצורך הלא מודע של שני בני הזוג בשחזור דינמיקת היחסים המוקדמים יבוא לידי ביטוי.
גורמים מגדריים
כבר כילדים צעירים אנו לומדים להבחין בין התנהגויות מגדריות "נכונות" להתנהגויות מגדריות "שגויות": פעוטה בת שלוש עשויה ללמוד במהרה שהתרוצצות והשתוללות הן התנהגויות "לא יפות לבת", וילד צעיר עשוי ללמוד כי מחיר ההנאה ממשחק בבובות הוא חוסר שביעות רצון של אביו והתרחקות של חבריו לגינת המשחקים. למידה מגדרית זו מחלחלת לאישיות המתעצבת ומלווה אותנו גם בבגרות וביחסים הזוגיים. בהתאם, בני זוג רבים נכנסים בקלות ל"משבצות" הזוגיות המקובלות חברתית-מגדרית, כאשר חלוקה זו משפיעה לא רק על ניהול משק הבית (מי המפרנס העיקרי ומי אחראי על גידול הילדים, מי מבשל ומי מחליף נורה) אלא גם על היבטים רגשיים ודינמיקות זוגיות. כך, למשל, בקרב זוגות רבים האישה היא שמאפשרת לעצמה להביע רגשות, לבכות ולהיות נסערת בעוד שבן הזוג מאמץ עמדה פרקטית ומעשית יותר. בדומה, נשים רבות נמנעות מלקחת תפקיד מיני אקטיבי עקב אימוץ התפיסה החברתית לפיה "תמיד גברים רוצים יותר סקס".
רווחים משניים
בין אם על פני השטח אנחנו מרוצים מחלוקת התפקידים הזוגית שהתבססה ובין אם לא, סביר להניח שחלוקה זו משרתת אותנו באופן מסוים. כך, למשל, אחד מבני הזוג עשוי להרגיש ממורמר ומתוסכל מכך שהמילה האחרונה היא תמיד של הפרטנר/ית - אך בו זמנית לחוש הקלה מכך שכובד האחריות סביב סוגיות משמעותיות מוטל למעשה על כתפי האחר. בדומה, החזקת עמדה מסוגרת ומרוחקת בקשר הזוגי עשויה לספק תחושה של ביטחון והנאה מאחר ובן הזוג נדחק לעמדה תמידית של חיזור. חשוב להדגיש כי במקרים רבים רווחים משניים אלו אינם נובעים ממניפולציה מודעת ומכוונת, אלא נותרים בלתי מודעים.
חלוקת תפקידים זוגית - האם יש דרך לשינוי?
בני זוג רבים חשים כי חלוקת התפקידים הזוגית שנוצרה ביניהם תואמת את אישיותם ואת נטיותיהם הטבעיות, אך בד בבד חווים תסכול, אכזבה ושחיקה סביב התקבעות התפקידים. כמו כן, באופן מצער, ככל שחלוקת תפקידים שהתקבעה נשמרת לאורך זמן רב יותר, כך גם קשה יותר לכל אחד מבני הזוג לזוז מהתפקיד המוכר: אם במשך שנים אתה היית המארגן והיוזם של חגיגות יום הנישואים, היא לא תיעלב אם השנה תיקח צעד אחורה? ואם הוא אף פעם לא יוזם שיחה אישית ואינטימית יותר, האם לא תתרחקו ותאבדו זה את זה אם תנסי להעביר אליו את התפקיד? ומה יהיה אם תנקוט עמדה פחות דומיננטית? האם היא בכלל תצליח לקחת על עצמה את קבלת ההחלטות?
כלומר, ניתן לראות כי שינוי חלוקת תפקידים זוגית היא אתגר לא פשוט אשר עשוי לטלטל את המערכת הזוגית ולאתגר את בני הזוג ואת התא המשפחתי כולו. לצד זאת, חלוקת פקידים זוגית נוקשה ובלתי מספקת עשויה ליצור תסכול ואכזבה, או להביא לניסיונות כוחניים לשינוי הסטטוס-קוו ("מהיום אני לא פותחת שיחה! רוצה לדבר, תבוא אתה אלי!", "אני לא יוזם יותר מפגשים משפחתיים. מצדי שנתנתק מכולם").
כדי להגמיש חלוקת תפקידים נוקשה יש צורך בהכרה באופן בו היא נוכחת ומשפיעה על הקשר הזוגי. זהו תהליך התבוננות פנימית מורכב ומעמיק אשר אנשים רבים מתקשים לבצע בכוחות עצמם: קל הרבה יותר לתלות את הקשיים הזוגיים באופיו של בן הזוג ("הוא בנאדם קשה", "הוא קמצן", "היא שתלטנית") מאשר לזהות את הגורמים הלא מודעים העומדים בבסיס עמדה המנוגדת/משלימה לזו של בן הזוג. בהתאם, זוגות רבים מצליחים לשנות חלוקת תפקידים נוקשה ומבוססת רק באמצעות טיפול זוגי אשר מאפשר התבוננות בגורמים המפעילים כל אחד מבני הזוג, ומאמץ משותף לתזוזה מדפוסי התנהגות ורגש מוכרים. לצד זאת, חשוב לציין כי גם כאשר רק אחד מבני הזוג מוטרד מחלוקת התפקידים הזוגית שהתבססה, עדיין יש תקווה לשינוי: כאשר אחד מבני הזוג זז, בכוחות עצמו או בעזרת טיפול פסיכולוגי פרטני, מעמדתו הקבועה - המערכת כולה סופגת טלטלה אשר עשויה להוות מנוף לשינוי.
