09.09.24
צוות בטיפולנט
ד״ר ניקול לה-פרה היא פסיכולוגית מסוג אחר מזה שאנו רגילים לראות בקליניקה, החל מהעובדה שלא תמצאו אותה בקליניקה, אלא בעיקר במרחבים הווירטואליים. ספרה "ריפוי עצמי" קורא למטופלים למצוא בעצמם את הדרכים לריפוי דרך טכניקות שונות ובתמיכה של קהילות מקוונות. ספרה מבוסס ברובו על גישות קיימות ומוכרות, אך מרכיבים אחרים בו – עליהם נפרט בכתבה זו – מעוררים סקרנות לצד לא מעט ביקורת.
האם יש דבר כזה "ריפוי עצמי"? האם ניתן להיעזר בקהילות מקוונות לשם כך? ומדוע מומחים מדגישים כי במקרים מסוימים הספר אינו יכול להחליף ליווי מקצועי? אם הספר "ריפוי עצמי" מאת ד״ר ניקול לה-פרה עורר את סקרנותכם – לפניכם סקירה אודותיו ופרק לקריאה נבחר מתוכו.
מי זאת ד״ר ניקול לה-פרה?
ד"ר ניקול לה־פרה היא בוגרת החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת קורנל ובוגרת דוקטורט בפסיכולוגיה קלינית בבית הספר החדש למחקר חברתי בניו יורק, שם היא הוכשרה בטיפול טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT).
לאחר סיום לימודיה, הוכשרה בתרפיה בין-אישית (IPT), מודל אשר משתמש בקשר הנוצר בין המטופל למטפל ככלי לשיפור במערכות היחסים של המטופל. בנוסף, היא למדה טיפול בגישות טיפוליות פסיכודינמיות במכון והחברה הפסיכואנליטיים של ניו יורק (NYPSI) ובבית הספר לפסיכואנליזה שבפילדלפיה, אשר לפיהן אנשים מונעים על ידי כוחות לא מודעים אשר פועלים בתוכם. זאת ועוד, היא עסקה במחקר וטיפול בהתמכרות לחומרים ממכרים, ופרסמה מאמר אשר עוסק בערך הטיפולי הטמון במדיטציית מיינדפולנס.
מה זה פסיכולוגיה הוליסטית?
ד״ר ניקול לה-פרה מגדירה את עצמה כ"פסיכולוגית הוליסטית" והיא מוכרת תחת הכותרת הזאת בקרב הקהל האמריקאי והרשתות החברתיות. היא מגדירה את הפסיכולוגיה ההוליסטית מתמקדת בנפש, בגוף ובנשמה, במטרה להשיב את האיזון לגוף ולמערכת העצבים ולרפא פצעים רגשיים לא פתורים.
היא טוענת כי המודל שלה כולל היבטים אשר לא זכו עד כה, נכון לשנת 2021 כאשר ספרה יצא לאור בארה״ב, להכרה מלאה מצד הפסיכולוגיה הממוסדת. נראה כי באמירה זו היא מתכוונת לשילוב העבודה עם הגוף, מרכיב הרוחניות והשימוש במרחבים של קהילות מקוונות (אינסטגרם) – נושא שנוי במחלוקת בקהילה המקצועית עליו נרחיב בהמשך הכתבה.
מלבד מרכיבים אלו, למעשה נראה כי רעיונות רבים מתוך הספר מתכתבות עם גישות קיימות בפסיכולוגיה:
• מתוך גישות הומניסטיות מודגשת הבחירה האישית של המטופל את צרכיו ודרכו והימנעות מכניסה לתבניות מקובעות על צרכיו של המטופל.
• מתוך גישות אקזיסטנציאליסטיות מודגשת הבחירה והאחריות של המטופל למציאת דרכי הריפוי שלו.
• מתוך גישות קוגניטיביות-התנהגותיות מוצע לסמן מטרות, לקחת משימות ולעודד פעולה לשינוי.
• מתוך גישת הפסיכולוגיה החיובית מוצע לא רק להפחית סימפטומים, אלא להגביר ערוצים חיוביים של בריאות, אושר, סיפוק, חוויה של הצלחה דרך עמידה ביעדים ועוד.
• מתוך גישות הוליסטיות ואינטגרטיביות מודגשת החשיבות של חיבור בין עבודה על מודעות עצמית לא רק דרך החשיבה והרגש, אלא דרך הגוף. בנוסף, היא מדגישה את החשיבות של עבודה הן על העולם הפנימי, הן על ההתנהגות והן על מערכות יחסים.
המטפלת הפצועה: סיפורה האישי של המחברת
כדי לתאר כיצד נולדה גישתה הטיפולית, מחברת הספר, ד"ר ניקול לה־פרה, משתפת את קוראי הספר בסיפורה האישי. בלילה אחד, אותו היא מכנה "הלילה האפל של הנשמה", זמן קצר לאחר שציינה את יום הולדתה ה-30, היא הבינה כי למרות היותה פסיכולוגית היא חשה כי נותרה יחסית משוללת יכולת להעניק עזרה אמיתית – אפילו לעצמה.
על פניו, היא חיה את חייה באופן שבו היא תמיד חלמה – לחיות בניו-יורק, להחזיק בקליניקה פרטית כפסיכולוגית ולמצוא את אהבת חייה. עם זאת, היא חשה חלולה, סחוטה מבחינה אנרגטית ואחוזה במלתעותיו של ייאוש קיומי. מצבה הנפשי התבטא גם דרך גופה – היא סבלה מבעיות מעיים טורדניות, חשיבה מעורפלת ומבולבלת והיא הטילה על עצמה הגבלות גופניות רבות מתוך דאגה בריאותית יתרה. עולמה הנפשי נדחק לפינה ונשכח, כך היא טוענת, עד אותו רגע מכונן ממנו החלה את ה"ריפוי העצמי" שלה.
לאורך הספר כולו שוזרת ד״ר ניקול לה-פרה את סיפורה האישי. סוגייה זו מוכרת היטב לעולם הטיפולי, רבים מאנשי המקצוע הטיפולי הגיעו אליו מתוך הכאבים והמצוקות האישיים שלהם עצמם – תופעה שמכונה בקהילה המקצועית "המטפל הפצוע".
עם זאת, בחדר הטיפולים, בניגוד לפלטפורמה האינסטגרמית, המטפל יכול להתאים את הלמידה מתוך החוויה האישית שלו עבור המטופל הספציפי. כך למשל, באתר VICE נשמעה ביקורת מצד חברי הקהילה כי הגישה הטיפולית של ד״ר לה-פרה מתאימה לקבוצה מסוימת, אנשים הדומים לה, וכי המסרים החד משמעיים אשר לעיתים מושמעים בקהילה עשויים להיות לא רלוונטיים ואף פוגעניים לאנשים אשר להם נסיבות חיים אחרות מאלו של ד״ר לה-פרה.
טראומה, פעילות פיזית וריפוי נפשי
בספרה, ד״ר ניקול לה-פרה, מדגישה את הקשר בין גוף ונפש דרך הסיפור האישי שלה, מחקרים ותיאוריות עדכניות, וכן דרכים להטיב עם הגוף והנפש. המחברת מתייחסת לתיאוריה הפולי-וגאלית של הפסיכיאטר סטיבן פורג'ס אשר מסבירה כיצד חוויות טראומות ממשיכות "לחיות בגוף" ולהשפיע עלינו דרך הגוף.
ד״ר לה-פרה מציגה את הטראומה כ"מאוחסנת" בגוף, בכך היא חוברת לעמדה רווחת בתחום בריאות הנפש, בדומה לפסיכיאטר חוקר הטראומה בסל ואן דר קולק. בנוסף, היא מרחיבה את מושג ה"טראומה" ומתארת מצבים טראומטיים נוספים אשר עשויים להשפיע על תחלואה גופנית אך אינם מוגדרים כטראומה על ידי מדריך האבחנות הפסיכיאטרי (DSM).
מתוך כך, היא מציעה דרכים להתמודד עם העקה (stress) המקושרת למחוללת המחלות הגופניות, כמו יוגה, מדיטציה וכדומה. גם בנושא זה היא אינה לבדה, על אף שתחום זה מצוי עדיין תחת מחקר, ישנן עדויות רבות התומכות בתרומה של כלים אלו לבריאות הנפשית ולתהליכי ריפוי.
ריפוי קהילתי דרך האינסטגרם?
ד״ר ניקול לה-פרה מדגישה את תפקידה וחשיבותה של הקהילה בריפוי נפשי. הקהילה המקצועית מכירה בתרומתה החסרת תחליף של הקהילה לחוסן הנפשי, לצמיחה מתוך משבר והריפוי אשר צומח מתוך חיבור לאחר משמעותי. עם זאת, המחברת מדברת על קהילה באופן מעט שונה, מדובר על קהילה שאנו מכירים היטב, אך לא במחוזות הטיפול – קהילה מקוונת.
תנועת ה"ריפוי העצמי" של ד״ר ניקול לה-פרה באמצעות רשתות החברתיים נתונה תחת ביקורת רבה מצד אנשי מקצוע. על אף שנושא חדשני זה טרם נבחן על ידי מחקרים, אנשי מקצוע מציגים מגבלות וסכנות בטיפול קהילתי אשר מתבסס על קהילה המתקיימת ברשתות החברתיות.
למשל, הפסיכיאטר ד״ר רבי צקנדרה, כתב באתר "Psychology Today" כי טיפול קהילתי באמצעות הרשתות החברתיות הוא איננו ספציפי עבור בעיות רגשיות שונות, נוטה לשטחיות, לרוב מקיים שיח חד כיווני, לא מקיים ברית טיפולית אשר ידועה כחלק חשוב מהצלחת הטיפול ואף יכול להיות מזיק ולהציג מידע באופן מטעה במצבי נפשיים מורכבים.
לסיכום, איך הספר יכול לעזור לנו? ומהן מגבלותיו?
ספרה של ד״ר לה-פרה מציג גישה אינטגרטיבית והוליסטית לטיפול. הוא מדגיש את חשיבות לקיחת האחריות והשליטה של המטופל, בדומה לתפיסתן של גישות טיפוליות רבות בנות זמננו. המסר המרכזי של הספר הוא כי חשוב לעודד את הפעולה הטיפולית בין הפגישות, את הטיפוליות כדרך חיים, והוא מציע כלים לניהול טיפולי ולהנעת שינויים בחיים.
המודל מדגיש את הצורך לעבוד בו-זמנית על תפיסה עצמית, מחשבות לא אדפטיביות, הרגלים, אורחות חיים, הפעלת הגוף, ממד רוחני, ממד בינאישי ומדגיש את חשיבות הקהילה התומכת. גישות רבות בפסיכותרפיה מציעות לאורך השנים תפיסה דומה. עם זאת, ספרה של ד״ר לה-פרה מהווה מסמך מקצועי ואישי מרתק, המספר את סיפור הריפוי שלה, המאתגר את הטיפול הקלאסי, ומציע כלים מוגדרים, מנוגשים ובהירים להנעת תהליכי שינוי. כול אדם אשר עבר תהליכי טיפול ושינוי, ימצא כי הוא כבר מכיר חלק מהכלים שמציעה ד״ר לה-פרה.
כפי שמציעה ד״ר לה-פרה בעצמה, הספר אינו תחליף לטיפול כאשר המצוקה והמורכבות גבוהות ובכלל אינו מבטל את היתרונות של תהליכים טיפוליים מקצועיים. כוחו של הספר הוא לנסח, להמחיש ולספק כלים עבור כל אחד ואחת מאיתנו – להעצים שינויים, לחולל תמורות ולשפר את חייו מרגע לרגע ומיום ליום באופן אינטגרטיבי ונגיש. הוא יכול להוות מרחב, פלטפורמה שתאיץ תהליכי שיפור ושינוי, לצד החשיבות בליווי של טיפול מקצועי.
לקריאת הפרק 'אתם המרפאים הטובים ביותר של עצמכם' מתוך הספר
לרכישה ולמידע נוסף על הספר
מקורות
ואן דר קולק, ב׳ (2021). נרשם בגוף: מוח, נפש וגוף בריפוי מטראומה. הוצאת פרדס.
Chandra R. (2019, June 26). 6 Problems of “Instagram Therapy”. Psychology Today. https://www.psychologytoday.com/intl/blog/the-pacific-heart/201906/6-problems-instagram-therapy
Martín-Higarza, Y., Fontanil, Y., Méndez, M. D., & Ezama, E. (2020). The direct and indirect influences of adverse childhood experiences on physical health: A cross-sectional study. International journal of environmental research and public health, 17(22), 8507
Porges, S.W (2011). The Polyvagal Theory: Neuropsychological Foundations of Emotions, Attachment, Communication, & Self-Regulation. New York: Norton
Vvan Zyl, L. E., Gaffaney, J., van der Vaart, L., Dik, B. J., & Donaldson, S. I. (2023). The critiques and criticisms of positive psychology: a systematic review. The Journal of Positive Psychology, 19(2), 206–235. https://doi.org/10.1080/17439760.2023.2178956
Wachtel, P.L., (2014). An Integrative Relational Point of View. Psychotherapy, Vol. 51 (3), pp, 342-349
Way, K. (2020 ,August 3). Therapists and Fans are Turning Against Instagram’s ‘Holistic Psychologist’. VICE. https://www.vice.com/en/article/935zxv/therapists-and-fans-are-turning-against-instagrams-holistic-psychologist
Zerubavel, N., & Wright, M. O'D. (2012). The dilemma of the wounded healer. Psychotherapy: Theory, Research, Practice, Training. Advance online publication. doi: 10.1037/a0027824