25.11.08
ד"ר דניאלה שבאר-שפירא
"פגשתי אותו במפתיע, בקרן הרחוב, באחד הימים שבהם לא היה אמור לבוא לקחת אותי מהעבודה.
אני לא רוצה שתעבדי יותר אצל הקונדיטור הזה! נודע לי שהוא שולח ידיים למוכרות שעובדות אצלו.
...התחלתי לרעוד ואמרתי לו שלא יצעק, שבכל מקרה אינני יכולה לעזוב את המעדנייה סתם כך ועוד בלי מקצוע, שבחיים שלי לא שמעתי מאותו מסכן מילה בכיוון, ושחוץ מזה אני אוהבת לארוז ממתקים... כעסתי כל כך שלחיי בערו. הוא אחז את צווארי ביד אחת וטלטל את ראשי"
(כיכר היהלום, מרסה רודורדה)
ב-25.11 מצויין ברחבי העולם יום המאבק באלימות נגד נשים. אלא שעבור נשים המתמודדות עם אלימות נפשית, פיסית ומינית מדובר במאבק יומיומי: מאבק לשמירה על החופש האישי, על שלום הילדים, על השלמות הגופנית ועל הזהות העצמית תחת הטרור המופעל על ידי בן הזוג. ד"ר דניאלה שבאר-שפירא, מטפלת במרכז ייעוץ לאישה בעלת ניסיון רב בטיפול בנשים המתמודדות עם אלימות של בן זוגן, מסבירה על הגורמים לתופעת האלימות ועל האופן בו יכול טיפול לסייע בהתמודדות עמה.
"לא יתכן שבישראל יש בעלים המכים את נשותיהן"
אלימות של גברים כלפיי בנות זוגן היא תופעה חברתית הנפוצה בכל רחבי העולם והיקפה המדויק אינו ידוע. המודעות לנושא האלימות במשפחה התעוררה בשנות ה-70', עם עלייתן של תנועות פמיניסטיות, אך ב-1975 עדיין נטען באחת מישיבות הכנסת בישראל כי "לא יתכן שבישראל יש בעלים המכים את נשותיהן".
מאז, כמובן, גברה המודעות לקיומה של אלימות גם בארץ וארגונים רבים פועלים לטיפול ומיגור התופעה. יחד עם זאת, ההערכה היא שבישראל סובלות כ-200,000 נשים מאלימות.
לדבריה של ד"ר שבאר-שפירא, הגורם המרכזי לשכיחות התופעה הוא גורם חברתי: "לאורך ההיסטוריה אופיינו חברות רבות בהיעדר שוויון בין גברים לנשים. גם בימינו, החל מגיל צעיר אנו מפנימים מסרים על תפקידיהם המגדריים של גברים ונשים, ולא פעם משמרים מסרים אלו את חלוקת הכוחות הבלתי שוויונית. מסרים אלו מחלחלים לתחומי חיים רבים ועשויים ליצור באופן עקיף לגיטימציה להתנהגות נצלנית או אלימה כלפי נשים".
תפיסה זו, לדבריה של ד"ר שבאר-שפירא, אינה מאפיינת רק גברים אלא גם נשים אשר מפנימות מסרים לא שוויוניים החל מגיל צעיר. לטענתה, נשים מחונכות ל"קידוש" הנישואין ולומדות לראות בעצמן אחראיות לשימור התא המשפחתי, גם כאשר מחיר השימור גבוה.
גורם נוסף המקשה על נשים להתנתק מבני זוג אלימים הוא האופן ההדרגתי בו מתפתחת האלימות: "מערכת יחסית אלימה אינה מתחילה בבת אחת אלא נבנית כמו כל קשר נורמלי ומתדרדרת לאלימות במדרון מאוד לא תלול, כך שקשה לשים את האצבע על הנקודה המדוייקת בה מתחילה האלימות: כמו בכל התאהבות, פעמים רבות יש בתחילת הקשר התכנסות של הזוג והתרחקות מהעולם. אלא שבעוד שבקשר נורמלי מדובר בתהליך הדדי אשר מתפוגג בהדרגה, במערכת אלימה פעמים רבות הרצון להתכנסות אינו הדדי ואינו נעלם. הגבר מנתק את האישה ממעגלים חברתיים ויוצר הגבלות אשר מביאות לתלות ותחושת מחוייבות חזקה אליו. כאשר האישה מבינה שהיא נמצאת בקשר בעייתי ואלים, כבר אין לה אל מי לפנות. תהליך זה מתווסף לפחד הממשי והמוצדק מתוצאות הפרידה (הגברת האלימות, היעדר יכולת לפרנס את הילדים) ומקשה מאוד על העזיבה".
"נכנסתי לחדר השינה שלנו, והוא רדף אחרי עד שם, השליך אותי ארצה, דחף אותי אל מתחת למיטה ברגליו וקפץ בעצמו על המיטה. כשניסיתי לצאת, הוא הלם בראשי. עונש! הוא צעק, ולא משנה מאיזה צד ניסיתי שוב לצאת, טראח! ידו על ראשי, עונש! קימט עולל לי אותו תעלול לאחר מכן פעמים רבות."
(כיכר היהלום, מרסה רודורדה)
את החיים לצד גבר אלים מתארת ד"ר שבאר-שפירא כהתמודדות טראומטית יומיומית: "את השגרה של חיים לצד מחולל הטראומה, אשר עשוי להתפרץ בכל רגע נתון, ניתן להשוות להמשך נסיעה ב-160 קמ"ש אחרי תאונת דרכים. הנפש עוד לא מספיקה להרגע ולהתארגן וכבר ממשיכה החוויה הטראומטית והמלחיצה".
בהתאם, לדבריה של ד"ר שבאר-שפירא, השפעותיה של מערכת היחסים האלימה אינן נעלמות עם היציאה ממעגל האלימות אלא נותנות את אותותיהן לאורך זמן. השפעות אלו באות לידי ביטוי בהיבטים חברתיים, רגשיים, קוגניטיביים, פסיכולוגיים וגופניים: "השליטה הפיסית והנפשית שמבסס הגבר מחלישה את האישה, את בטחונה העצמי ואת תחושת הערך, העצמאות והעצמיות. אחרי שנים בהן האישה מתמקדת בניסון לרצות ולספק את בן הזוג האלים, היכולת לרצות את רצונותיה ולהתמקד בצרכיה הולכת ומטשטשת. מעבר לכך, פעמים רבות הבושה וההגבלות שמטיל הגבר אינן מאפשרות יצירה נורמטיבית של קשרים חברתיים כך שיש פגיעה משמעותית במיומנויות הבין אישיות, ביכולת ליצור קשרים אינטימיים וכן הלאה. גם ברמה הקוגניטיבית, יכולתה של האישה להתרכז ולהשקיע בפיתוח הקריירה או תחומי העניין פוחתת מאחר והאנרגיות ממוקדות בהשרדות. רמת המתח הגבוהה בה נמצאות נשים הסובלות מאלימות מכל סוג שהוא עשויה להביא גם לפגיעה בבריאות ולהביא לבעיות במערכת החיסונית ובמערכת העיכול, מגרנות ועוד. זאת, כמובן, מלבד הנזק הפיסי שגורמת האלימות עצמה".
"פעמים רבות האלימות הפיסית אינה האלימות הקשה ביותר", מוסיפה ד"ר שבאר-שפירא. "לפעמים דווקא האלימות הנפשית - ההשפלה מול חברים, היריקה על האוכל, גזירת הבגדים, הצרחות, העלבונות המוטחים כל בוקר בזמן ההתלבשות - היא שגורמת לנזק הגדול ביותר. וכמובן, הפחד התמידי מההתפרצות הקרובה והדאגה לשלום הילדים אינם מאפשרים רגיעה והנאה מהרגעים הנעימים והמספקים במערכת היחסים".
"אמרתי לו שהוא יכול להיות רגוע ושלא אצא עוד עם פרה. במקום להיות מרוצה, הוא יצא לגמרי מהכלים, אמר שנמאס לו מהשקרים, שהוא הציב לי מלכודת ושאני נפלתי בה כמו עכבר, והוא אילץ אותי להתנצל בפניו על שיצאתי עם פרה ועל שאמרתי לו שלא יצאתי עם פרה, ובסוף הוא גרם לי להאמין שאכן יצאתי עם פרה והוא הורה לי לכרוע על ברכיי.
-באמצע הרחוב?
- תכרעי בתוך תוכך"
(כיכר היהלום, מרסה רודורדה)
על אף השפעותיה הנפשיות הקשות של האלימות, מדגישה ד"ר-שבאר שפירא את האפשרות להיעזר בטיפול תוך כדי ואחרי מערכת היחסים האלימה. לדבריה, מטרת הטיפול אינה לקיחת אחריות על חייה של האישה וקבלת החלטות עבורה בכדי להוציאה ממערכת היחסים האלימה, אלא פתיחות אלטרנטיבות והחזרת תחושת האוטונומיה. "הטיפול מכוון להחזרת האישה לעצמה, השבת כבודה ויצירת תהליך של הזכרות ברצונותיה, צרכיה והעדפותיה. הטיפול יוצר מרחב מוגן בו האישה יכולה לחלוק עם המטפלת את הסיפורים הקשים והבושה ולדעת שהמטפלת יכולה להכיל אותם ממקום של הזדהות אך ללא פחד מהגבר, ומתוך עמדה מקבלת. הטיפול מכוון גם להפחתת האשמה והשגת ההבנה כי האלימות אינה נובעת מבעייתיות באישיותה או התנהגותה של האישה, אלא מקושי של הגבר לשלוט בעצמו. מתוך המרחב המתאפשר בחדר הטיפולים, המטופלת יכולה לבחון את העדפותיה ויכולותיה ולבחור כיצד לנהוג".
למרות האפשרות להיעזר בטיפול, מדגישה ד"ר דניאלה-שבאר שפירא כי אלימות כלפי נשים אינה "בעיה של נשים" אלא בעיה חברתית מקיפה וכוללת אשר פוגעת בכולנו כחברה המבקשת לראות עצמה כמוסרית: "מאחר וגברים מחזיקים כיום במרבית עמדות הכוח, הרי שהם בעלי יכולת רבה להשפיע. כנשים, אנו קוראות לגברים להתגייס איתנו למאבק נגד האלימות ולראות עצמם כחלק מציבור המאמין בשיתוף ושוויון זכויות, ושואף לשינוי".
על המטפלת - ד"ר דניאלה שבאר-שפירא
ד"ר דניאלה שבאר-שפירא היא עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית, מומחית בטיפול בנשים. עוסקת בטיפול בנשים נפגעות אלימות פיסית, מינית ונפשית ומרצה באוניברסיטה העברית.
ד"ר דניאלה שבאר-שפירא מטפלת במסגרת מרכז יעוץ לאישה - מרכז המציע טיפולים פרטניים, זוגיים וקבוצתיים באוריינטציה פמיניסטית, ובקליניקה פרטית.
*** הציטוטים לקוחים מספרה של מרסה רודורדה, כיכר היהלום, הוצאת כרמל, ירושלים
