יחסינו לאן, או: כיצד משפרים יחסים בין אישיים?

ליטל גליק - פסיכולוגית קלינית

יש לך יכולות גבוהות, מיומנות מקצועית, מוטיבציה רבה - ובכל זאת, למרות ההצלחות הלימודיות והתעסוקתיות את/ה מחליפ/ה עבודות במהירות על רקע קשיים חברתיים ועימותים עם הבוס. ואת/ה, שיודע/ת להקשיב ובעל/ת תחומי עניין רבים, מוצא/ת את עצמך לבד כל ערב, ללא זוגיות וללא קשרים חברתיים. מחקרים מצביעים על כך שאיכות היחסים הבין אישיים משפיעה באופן משמעותי על הרווחה הנפשית, יכולת ההסתגלות וההצלחה התעסוקתית. מדוע ואיך יוצרים ומשפרים מערכות יחסים חיוביות?

רוצים לשרוד? תחייכו לאמא

תינוקות מגיעים לעולם עם נטייה מולדת להתעניינות בפנים אנושיות יותר מאשר בחפצים ועם תגובתיות מוגברת לקולה וריחה של האם. מדוע? אנשי מקצוע וחוקרים מאמינים כי הסיבה לכך היא הישרדותית. בשנות ה-60 ניסח הפסיכולוג והחוקר ג'ון בולבי את "תיאוריית ההתקשרות" אשר מציעה כי התינוק מגיע לעולם כאשר הוא מצויד במוכנות מולדת ליצירת קשר משמעותי עם הדמויות המטפלות בו. קשר זה גורם לתינוק, באופן אוטומטי, להעדיף את חברת הוריו, להרתע מחברת זרים או מפרידה מהוריו ולהפגין מחוות ייחודיות כלפי הוריו - מחוות אשר מחזקות את הקשרות ההורה לתינוק. שימו לב, למשל, לתגובותיהם החיוביות של הורים לכך שהתינוק מזהה אותם, מחייך אליהם או מתנגד כאשר אדם אחר לוקח אותו מזרועותיהם.

• אינטליגנציה רגשית – איך אנחנו מבטאים ומבינים רגשות?

  
• מודעות עצמית - איך עושים
  את זה?

  
• איך נעזור לעצמנו להפוך לאנשים
  שתמיד רצינו להיות?

  

הטבע, כידוע, אינו יוצר ומשמר אינסטינקטים לחינם, והאוטומטיות בה מתרחשת ההתקשרות מדגישה את חיוניות הקשרים הבין אישיים לחיינו. כאשר אנחנו חושבים על 'הישרדות' אנו נוטים לחשוב במונחים של חיים או מוות, אך לצד ההישרדות הפיסית מתקיימת באופן תמידי גם שאלת ההישרדות הנפשית. מחקרים בתחום מדעי החברה הוכיחו במגוון דרכים כי "הזנה" רגשית הכוללת קשר קבוע עם דמות משמעותית, חיונית לא פחות מהזה פיסית להישרדות וליכולת התפקוד. כך, לדוגמא, במחקר אכזרי בו הפרידו גורי קופים מאמהותיהם - הגורים מתו למרות שכל צורכיהם הפיסייים סופקו. בדומה, בבתי יתומים ברומניה נמצאו אחוזי תמותה והפרעות נפשיות גבוהים במיוחד בקרב תינוקות אשר גדלו בבית היתומים מינקותם ולא נהנו מקשר עם דמות קבועה ומשמעותית.

במילים אחרות, ניתן לומר כי קשר משמעותי עם דמות מטפלת הוא הקשר בו הפוטנציאל הרגשי והאינטלקטואלי שלנו מבשיל: קשר מספק גרייה, ביטחון, מודל לחיקוי ותחושת משמעות אשר בלעדיהם לא ניתן לצאת אל העולם ולמצות את הפוטנציאל האישי.

ילדים של אמא לתמיד

כאשר מדובר בתינוקות ואפילו בפעוטות, קל לנו לדמיין מדוע הקשר עם ההורים חיוני להישרדות. אך האם גם בגיל הבגרות אנו תלויים בקשרים משמעותיים באותו האופן? במידה מסוימת, התשובה חיובית. מחקרים שפורסמו בעשורים האחרונים מצביעים על כך שיכולות בין אישיות ומערכות יחסים משמעותיות משפיעות על היכולת להתמודד עם משברים וקשיים רפואיים ורגשיים, על התפתחות הקריירה, יכולת ההסתגלות ותחושת הרווחה הכללית. מחקרים אלו מוכיחים את מה שרבים מאיתנו חשים באופן אינטואיטיבי. קושי בהתמודדות עם סמכות ותחרותיות יתר מול קולגות פוגעים ביכולת שלנו להתמיד במקום עבודה ולחוש בו נינוחים ומסופקים. חוסר אמון בבני אדם או תחושת נחיתות מחלחלים לקשרים שלנו עם חברים או מונעים מאיתנו ליצור קשרים משמעותיים. האופן בו אנו תופסים מערכות יחסים ובני אדם משפיע על הבחירות הזוגיות שלנו ועל ההתמודדות שלנו עם קונפליקטים, שחיקה או קשיים המתעוררים בקשר.

במובן זה, אנחנו "ילדים של אמא לתמיד": כפי שבגיל שנה נזקקנו להורה מעודד ומשגיח כדי להעיז ולזחול לכיוונו של ילד אחר בפארק, כך בגיל 30 אנו נזקקים לזוגיות תומכת כדי להעיז להביא ילד ולהחליף עבודה. באותו האופן בו כאבנו אכזבה או כעס של הורינו עלינו בילדות, כך אנחנו כואבים, מבוהלים וכמהים לתקן בעקבות 'פיצוץ' עם בוס או חברה.

כמובן, איננו "ילדים של אמא לתמיד" רק בצורך שלנו בקשר אלא גם באופן בו הקשר עם דמויות משמעותיות בעברנו מעצב ומשפיע על הקשרים שלנו בהווה. במקרים רבים, היבט זה הוא שאחראי לקשיים שלנו בתחום הבין אישי - אבל גם לאפשרות לשנות ולשפר מיומנויות חברתיות ובין אישיות.

אני והחבר'ה (וההורה שבפנים)

בגיל 18, 25 או 33 יצאנו לחיים עצמאיים ועזבנו את בית ההורים. האמנם? גם אם באופן פיסי התרחקנו מהורינו ואנחנו מפרנסים את עצמנו ואפילו מבטיחים לעצמנו לא פעם שלא להיות כמו הורינו, הורינו נשארים איתנו בכל אשר נלך.

החל מהינקות המוקדמת הפנמנו דרך הקשר עם הורינו רעיונות הנוגעים למהותם של קשרים בין אישיים. למדנו על בשרנו עד כמה אפשר לסמוך על אנשים אחרים ועד כמה אפשר להפגע מהם. גיבשנו, באופן לא מודע, תפיסות ואמונות הנוגעים לאופן בו אנשים מתנהגים: האם הם תומכים? כוחניים? 'חונקים' מרוב אהבה? תלותיים? בוגדניים? האם החוויה החיובית בקשר עולה על הסיכונים הטמונים בו? את מגוון התחושות, התפיסות והרגשות האלו אנחנו מביאים איתנו לכל מערכת יחסים בה אנו לוקחים חלק ודרך 'משקפיים' אלו אנו רואים את האנשים סביבנו ומפרשים את התנהגותם. כך, לדוגמא, איחור של בן זוג או חברה לפגישה שקבעו איתנו עשוי להתפרש אצל חלקנו כביטוי לזלזול בנו, אצל חלקנו כחוסר אכפתיות כלפינו ואצל אחרים כעניין של מה בכך.

כאילו הדברים לא היו מסובכים מספיק, לתפיסות המוטמעות בנו מצטרפת גם הנטייה לבחור (במודע או שלא במודע) במערכות יחסים המאמתות את תפיסות אלו וכך משמרות או מחזקות אותן. דוגמאות שכיחות הן ילדים לאבות נוקשים ודורשניים אשר מוצאים עצמם שוב ושוב עובדים תחת בוסים ש"שום דבר לא מספיק טוב להם" ונשים שחוו התעללות בילדותן ונקלעות למערכות יחסים אלימות ומשפילות.

השאלה, כמובן, היא האם ואיך ניתן לשנות דפוסים של בידוד חברתי, קנאה, ריצוי וחוסר אסרטיביות, חוסר אמון באחרים, מערכות יחסים סוערות וכן הלאה - כאשר דפוסי היחסים הבין אישיים טבועים עמוק כל כך בנפשנו. הדרך היא אכן לא קלה ולכן אנשים רבים פונים כיום לטיפול פסיכולוגי על רקע קשיים זוגיים וחברתיים ותחושות שליליות סביב היבטים בין אישיים במקום העבודה.

טיפול פסיכולוגי מציע הזדמנות להתבוננות משותפת בדפוסים חוזרים, בחירות בין אישיות מכאיבות והרסניות ודפוסי חשיבה, התנהגות ורגש המתעוררים במערכות יחסים. מתוך התבוננות זו ניתן לעבד את התחושות המתעוררות בקשרים וליצור הבחנה ברורה יותר בין חוויות העבר לבין הקשרים בהווה. כך, מתרחבים החופש האישי ויכולות הבחירה ומתגבשת היכולת לתפקד טוב יותר במצבים חברתיים ולבסס מערכות יחסים יציבות ומשמעותיות.

מאחר וטיפול פסיכולוגי הוא קשר בין אישי בפני עצמו, גם מערכת היחסים הטיפולית מאפשרת לבחון ב"live" את הרגשות ודפוסי ההתנהגות הבין אישיים- ומתוך התנסות זו, לטעום, לפעמים לראשונה בחיינו, סוג אחר של מערכות יחסים.

על מטפלת - ליטל גליק

ליטל גליק היא פסיכולוגית, בעלת קליניקה פרטית בת"א. מטפלת בקשיים בין אישיים המתבטאים בקושי ביצירת קשרים זוגיים וחברתיים ובקשיים וקונפליקטים בין אישיים במקום העבודה, בזוגיות ובחיי היום יום. כמו כן, מטפלת במצבי דיכאון, חרדה, משברים, פגיעות עצמיות והתמודדויות הנוגעות לנטייה המינית.