כאב כדבק חברתי: למה זה קורה?

צוות בטיפולנט

תלונה ישראלית שכיחה ומוכרת מתייחסת לכך שבעת מלחמה "כולנו אחים" בעוד שביום יום אנו פגיעים הרבה יותר למחלוקות, חוסר סבלנות ועימותים פנימיים. במובנים מסוימים אנו רואים בנטייה זו נטייה טבעית הקשורה בפסיכולוגיה החברתית של קבוצות, המביאה לכך שככל שגדל האיום מבחוץ- כך גדלה הלכידות הפנימית והניסיון להתאגד יחד לשם הגנה והתחזקות משותפת.

מחקר שפורסם ב-Association of Psychological Science בספטמבר 2014 מציע הסבר מעניין לכך שכאב משותף מהווה לא פעם דבק חברתי על סמך ניסוי מבוקר שנערך במעבדה. במסגרת הניסוי, החוקרים חילקו את הנבדקים לקבוצות קטנות אשר התבקשו למלא משימות שונות. חלק מהקבוצות מלאו משימות אשר היו כרוכות בכאב קל (למשל, משימות אשר הצריכו טבילת יד במי קרח) וחלקן מילאו משימות דומות אשר לא לוו בכאב (למשל, משימות אשר הצריכו טבילת יד במים בטמפרטורת החדר). החוקרים מצאו כי נבדקים אשר השתתפו במשימות אשר לוו בכאב דיווחו על תחושת חיבור חזקה יותר לחברי הקבוצה ביחס לנבדקים שהשתתפו במשימות אשר לא לוו בכאב. כמו כן, נמצא כי קבוצות שהתמודדו עם משימות מלוות בכאב הפגינו יותר התנהגויות של שיתוף פעולה ביחס לקבוצות אחרות. החוקרים הסיקו כי העלייה בשיתוף הפעולה ותחושת החיבור בקבוצות שהתמודדו עם כאב קשורות בכך שהנבדקים חוו יחד חוויה בולטת וייחודית יותר, אשר גרמה גם למשתתפי הניסוי להחוות באופן בולט וייחודי יותר אשר קידם את תחושות החיבור, השותפות ושיתוף הפעולה.