כיצד המוח שלנו משתנה עם השנים?

צוות בטיפולנט

על פי הערכת מומחים אמריקאים, בשנת 2020 בארה"ב מספר האנשים שגילם 65 ומעלה יהיה גדול ממספר הילדים בני החמש ומטה. בהשוואה לנתונים הנוגעים לתוחלת החיים בעבר, היתרון ברור: אנשים שנולדו בשנת 1900 לא חיו בדרך כלל אחרי גיל 50. עם זאת, העלייה בתוחלת החיים מגבירה את הסיכון להיווצרות מחלות פיסיות ומנטליות מתמשכות וקשות לטיפול. למעשה, ארגון הבריאות העולמי מעריך כי בשנת 2050 135 מיליון איש ברחבי העולם יסבלו ממחלות דמנטיות.

בהתאם להערכות אלו, פסיכולוגים העוסקים בתחומי המחקר והקוגניציה פועלים להרחבת הידע על תהליכים מוחיים בגיל מתקדם, ועל אינטגרציה של הידע עם מידע שנצבר בשדה הנוירולוגי.

מחקר מעניין שנערך במסגרת תחום הנוירו-פסיכולוגיה בחן את הפעילות המוחית של כ-700 בוגרים בריאים בגילאי 74-84 לאורך עשר שנים. במחקר נמצא שאפילו מטלות קוגניטיביות יומיומיות כחישוב והתבוננות בספר טלפונים נחלשות עם הזמן, על אף שמחקרים קודמים הניחו כי פונקציות אלו פחות פגיעות לשינויי הגיל.

מחקרים אשר עסקו בקבלת החלטות ובקליפת המוח הקדמית הצביעו על כך שגם היכולת להחזיק אינפורמציה ולבצע עליה מניפולציות, והיכולת ל"מולטי-טסקינג" (ביצוע מספר מטלות קוגניטיביות בו זמנית) נחלשות לאורך השנים. בהתאם, נמצא כי היכולת לבצע מטלות יומיומיות כהכנת מרק ומענה לטלפון מושפעת מהשינויים המוחיים החלים עם הגיל, כאשר אנשים עם ליקויים קוגניטיביים מתונים אף ביצעו טעויות משמעותיות כהשמטת צעדי מפתח בדרך למטרה.

באופן לא מפתיע, אחד הנושאים הזוכים לתשומת לב רבה הוא התהליכים הנוירו-התנהגותיים המאפיינים את מחלת הפרקינסון. מחלת הפרקינסון מביאה לאובדן נוירונים במוח האמצעי- דבר המתרחש גם כחלק מתהליך ההזדקנות הנורמטיבית, אם כי בעוצמה נמוכה יותר. למעשה, אובדן נוירונים זה מרחש באופן נורמלי גם אצל בוגרים בריאים והממצא המשמח בהקשר זה הוא שפעילות גופנית ותרגול קוגניטיבי נמצאו כמביאים לשיפור התפקוד הקוגניטיבי.