'מי מפחד בכלל?' איך להקל על מתבגרים בעת מלחמה?

צוות בטיפולנט

בנות ובני נוער מבינים מהי המשמעות של מלחמה, כמעט כמו הוריהם, לכן הסברים אשר מקלים מאוד על ילדים צעירים ("יש לנו חיילים חזקים ששומרים עלינו") פחות יעילים עבורם. מצד שני, בשונה ממבוגרים, לרוב למתבגרים יש פחות משאבים וכלים לוויסות עצמי, ובעיקר – חסר להם ניסיון חיים אשר מלמד כי למרות שעכשיו המצב מפחיד וקשה, זה לא יהיה ככה כל הזמן. 

בין אם המתבגר מגיב בעוצמה רגשית גבוהה, ובין אם הוא מגיב באדישות; בין אם הוא מבקש את עזרתכם, ובין אם אתם מתקשים ״להגיע״ אליו – ישנם דרכים בהם תוכלו לתמוך בו ולעבור את זה יחד.

מה עובר על מתבגרים בימי מלחמה?

אחד המאפיינים הבולטים של המתבגרים במצבי מלחמה היא נטייה להכחיש תחושות של כסכנה, תלות וחוסר אונים. המתבגרים מצויים בתקופה של ביסוס עצמאות ואוטונומיה, לכן חלק מהם עשויים להגיב למצב הסכנה והאיום דווקא באדישות מופגנת, זלזול בנהלי הבטיחות ואף הגברת הנטייה להתנהגויות המסכנות אותם. עם זאת, חשוב לזכור כי זה לא אומר שהם אינם חרדים, מעורערים וזקוקים לתמיכתכם.

כמובן כי לא כל המתבגרים מגיבים באופן שתואר, ובדרך כלל כל מתבגר יגיב באופן המאפיין אותו בשגרה. כך, קשיים רגשיים ומשפחתיים שהיו קיימים טרם המלחמה, עשויים כעת להיות מוגברים. למשל, חרדה מוגברת, ולצידה דרכי התמודדות לא יעילים, כמו צריכת אלכוהול מוגברת. בנוסף, מצבים משפחתיים קיימים, כמו גירושים, עשויים להעלות אתגרים חדשים, כמו חשש ממעבר בין בתים בעת אזעקות.  

בשונה ממלחמות קודמות בהיסטוריה של המדינה, כיום המתבגרים חשופים למידע, תמונות וסרטונים, ללא כל צנזורה או סינון. מתבגרים חיים ונושמים ברשתות החברתיות, וההפחתה במפגשים חברתיים עקב שיבוש השגרה, אף מגבירה את השימוש בהם. בנוסף, למתבגרים ישנה נטייה להימשך למצבי סכנה ויכולת מוגבלת להפעיל שיקול דעת ולהימנע מהם, כך שהם בסיכון גבוה יותר להיחשף לתמונות מצלקות כתוצאה משימוש לא אחראי במדיה.

• הילד/ה בחרדה בזמן איום
  בטחוני: איך מתמודדים?

  
• כלים ראשוניים להרגעה
  ותמיכה בזמן מלחמה

  
• התמודדות נפשית בזמן מלחמה -
  המדריך המלא

  

איך לעזור למתבגרים בתקופת מלחמה?

1. צמצום הסכנות בחשיפה לאירועים 

• עודדו שיתוף – מה הם יודעים? למה הם נחשפו בקבוצות וברשתות החברתיות? האם יש להם חברים שדרכם הם חשופים להתמודדות עם חרדה או אובדן? הקשיבו לנקודת מבטם על המצב, מבלי להיבהל, להפגין שיפוטיות או למהר במתן עצות.

• סייעו בעיבוד המידע – עזרו להם לשים לב ל'תסריטי אימה' ולחשיבה של 'הכול או כלום' (״לא תהיה יותר מדינה״), סייעו להם להרחיב את נקודת המבט, לבחון אפשרויות נוספות. תווכו לבני הנוער את האירועים עם מידע אמין ואמיתי, נסו להפגין תפיסה מאוזנת, ביטחון ותקווה. 

• עזרו בהגבלת החשיפה לחדשות ועדכונים על המלחמה – בשונה מילדים צעירים, יש לכם פחות יכולת לשלוט ולפקח על המידע שמגיע אליהם. לכן, תוכלו להסביר על החשיבות של צמצום חשיפה למידע על אירועי הלחימה והטרור, לעודד אותם לעשות פעילויות אחרות, וכן להראות דוגמה אישית בכך שגם אתם צורכים מידע באופן מאוזן.

2. נרמול לכל רגש או תגובה

• 'תגובה נורמלית למצב לא נורמלי' – לבני נוער חשוב שהרגשות והתגובות שלהם יהיו מקובלים על החברים והסביבה. הסבירו להם שהמצב הנוכחי עלול להלחיץ כל אחד, ותגובות כמו רעד, פחד או בכי, הן שכיחות ויופחתו עם הזמן. זכרו כי במקרה של מתבגרים, גם מעטה של אדישות וחוסר עניין הם נורמטיביים.

• לגיטימציה לכל מחשבה או רגש – דברו באופן פתוח (אך לא מציף) על המצב, תנו מקום לדעות פוליטיות, התלבטויות והקפידו לא לחסום ביטויים רגשיים של כעס, פחד, אכזבה ותסכול.

• יש מקום גם לדאגות אחרות – החיים של בני הנוער ממשיכים. נרמלו תחושות של אשמה אשר אולי עולים במקרים בהם המתבגר עסוק באתגרים אחרים המאפיינים את גיל ההתבגרות, כמו זוגיות, לימודים וחברים, במקביל לאירועים הלאומיים.

3. שמירה על שגרה ככל הניתן

• עודדו תפקוד – הקפדה על תפקוד שגרתי בתחומי האחריות הסטנדרטיים של המתבגר, מעבירים מסר של אמון ביכולותיו וכוחותיו להתמודד ולתפקד גם במצב מאתגר. עודדו אותו להצטרף לעשייה קהילתית יחד איתכם. 

• הקפידו על גבולות ברורים – הסכימו עם בני הנוער לגבי הגבולות הנכונים למצב הנוכחי. חשוב להקפיד על שעות קבועות לשינה וערות, כאלה המתחשבות בלילות הקשים בהם עולות מחשבות ודאגות. קבעו זמנים לספורט, משחק, רגיעה וארוחות והקפידו על תזונה מאוזנת. עודדו את בני הנוער להצטרף למפגש משפחתי לפחות פעם ביום.

• עודדו מפגשים חברתיים – עודדו את המתבגר להמשיך להיפגש עם בני גילו וסייעו לו במתן טרמפים, עידוד להזמנת חברים אליו וכן הלאה.

4. תמכו גם מבלי לדבר על זה ישירות

• הקפידו על יותר זמן משפחתי – גם אם המתבגר לא מעוניין לדבריו על רגשותיו, הוא עשוי לחוש רגוע יותר בנוכחות משפחתית שגרתית נעימה, כמו ארוחות משותפות, משחקי קופסה, אפילו שהייה זה לצד זה באותו חלל בבית.

• שימו לב לדיבור עקיף – המתבגר מרבה לדבר על החרדות של חבריו או של אחיו הצעירים? ייתכן שהוא מנסה לדבר על רגשות שהוא מתקשה 'לקחת עליהם בעלות' ולחוות אותם כשייכים לו. גם כאשר הוא מתייחס לכך בציניות, לגלוג וחוסר עניין אשר הוא מביע כלפי 'אלו שמפחדים', ייתכן כי מתחת למעטה הקשיחות יש לא מעט חרדה ואי שקט. דיבור על רגשותיו של אדם אחר, באופן רך ומכיל, יכול להיות דרך לסייע למתבגר לעבד את רגשותיו שלו עצמו. 

5. הביאו לידיעתם אפשרויות לעזרה מבחוץ

• תרגול טכניקות הרפיה והרגעה עצמיים – למידה עצמית של תרגילים דרך האינטרנט עשויים לעזור למתבגר עם המצוקה וגם לענות על הצורך בהתמודדות עצמאית.

• קווים חמים לתמיכה והרגעה – מענה זה מאפשר להתקשר בכל שעה, גם בשעות הלילה הקשות, ומאפשר למתבגר להיעזר גם ללא שיתוף ההורה במצוקה ובצורך שלו בהרגעה. בנוסף, ההורים יכולים לפנות גם הם על מנת להתייעץ על מקרים פרטניים. 

• פנייה לטיפול  – כאשר המתבגר חש מצוקה עוצמתית, אשר אינה משתנה ופוחתת לאורך היום, וכן כאשר היו קשיים קודמים אשר כעת מתגברים לנוכח המלחמה, מומלץ לפנות למטפלים במתבגרים. 

מקורות

נוף, א' (11.10.2023). התערבות במשבר עם ילדים ומשפחות – ריענון קצר של ארגז הכלים המקצועי ושיח עמיתים [הרצאה]. מכון מפרשים.

https://www.apa.org/topics/resilience/teen-war 

https://www.natal.org.il/wp-content/uploads/2023/10/%D7%A8%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%94-%D7%95%D7%A0%D7%97%D7%AA-%D7%9C%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%91%D7%A0%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%A8-17.2.22-copy-3.pdf