19.08.21
צוות בטיפולנט
דיכאון וחרדה נמצאים בראש רשימת ההפרעות הפסיכיאטריות הנפוצות ביותר. בארה"ב, כ-18% מהאוכלוסייה יסבלו במהלך חייהם מהפרעת חרדה כלשהי, וכ-10% מאפיזודה של דיסתימיה (דכדוך מתון אך מתמשך) או דיכאון קליני. הפרעות אלו עלולות לגרום למצוקה נפשית קשה ולפגיעה תפקודית משמעותית.
כמעט מחצית מהסובלים מדיכאון יסבלו גם מחרדה, ולהפך, כך שהשילוב בין השניים שכיח במיוחד. לכן, מעניין לנסות להבין את הסיבות האפשריות לקשר ביניהם, ובכתבה הבאה נעשה זאת תוך בחינת הקשיים ששילוב זה גורם ודרכי הטיפול.
דיכאון וחרדה: מדוע הם מגיעים ביחד?
כבר במאה ה-4 לפנה"ס, הרופא היווני היפוקרטס הצביע על הקשר בין פחדים חוזרים לבין דיכאון. המחקר המודרני אישש קשר זה ומצא כי כ-67% מהסובלים מדיכאון סבלו במהלך חייהם גם מחרדה, וכ-40% מהסובלים מחרדה סבלו גם מדיכאון. חלק מן האנשים חווים אפיזודות מתחלפות של דיכאון וחרדה, ואילו אחרים מדווחים על אפיזודה משולבת הכוללת סימפטומים חרדתיים ודיכאוניים בו זמנית.
הקשר החזק בין ההפרעות עורר את סקרנותם של חוקרים ומטפלים, וכיום קיימות 4 השערות מרכזיות המבקשות להסבירו:
1. הקשר בין דיכאון וחרדה עשוי לנבוע מכך שהופעת אחת ההפרעות מגבירה את הפגיעות להתפתחות ההפרעה השנייה. לדוגמא, אדם המתמודד עם הפרעת פאניקה הגורמת לפגיעה תפקודית ולמצוקה רגשית (למשל, חרדה מנסיעה באוטובוס) עשוי לחוות בתגובה להתקפים גם ירידה בערך העצמי, בושה ואשמה (למשל, "אני חסר ערך – אני אפילו לא מצליח להתנהל בתחבורה ציבורית"). משם – הדרך להתפתחותו של דיכאון היא קצרה.
2. הסבר אחר מציע כי אותה פגיעות נוירו-ביולוגית (כלומר נטייה מולדת) מביאה להתפתחות שתי ההפרעות, ולכן ישנה חפיפה בין דיכאון לחרדה.
3. הסבר שלישי נשען על ההנחה לפיה דיכאון וחרדה נובעים שניהם מאותה פגיעות סביבתית. כלומר, משילוב של סגנון חשיבה, תפיסות ומבנה אישיות, אשר התפתחו בתגובה לאירועי ילדות ומופעלים בצורה קיצונית בתגובה לטריגרים רגשיים. לדוגמא, אישה שגדלה בילדותה בסביבה בלתי צפויה ורווית אירועים מלחיצים (למשל, מחלה או מוות בטרם עת של הורה) עשויה לפתח בבגרותה סגנון אישיותי דאגני ("בטוח משהו רע יקרה לי או לקרובים אליי") וכאשר תתמודד עם אירוע חיים מלחיץ במיוחד (למשל, תקופת הקורונה), יתעוררו אצלה סימפטומים של חרדה ודיכאון באופן בולט וקיצוני.
4. לבסוף, ייתכן והקשר החזק בין ההפרעות הינו קשר מקרי ונובע בעיקר מהעובדה שהשכיחות של כל אחת מההפרעות הללו באוכלוסייה היא גבוהה מלכתחילה.
טיפול בדיכאון וחרדה: מאתגר אך אפשרי!
אף על פי שישנן דרכי טיפול מגוונות, השילוב בין דיכאון לחרדה אינו רק מקור משמעותי לסבל ומצוקה, אלא גם לאתגרים בטיפול. החמצת מרכיב דכאוני בתהליך האבחון של אדם הסובל מחרדה, או מרכיב חרדתי אצל אדם דכאוני, עשוי להקשות על בחירת הטיפול המתאים ביותר למקרה – דבר שעשוי להפריע להשגת שיפור סימפטומטי.
בנוסף, רבים מהסובלים משילוב של דיכאון וחרדה רגישים לתופעות הלוואי של תרופות פסיכיאטריות. למשל, תרופות מסוימות נגד דיכאון יכולות לגרום לדופק מואץ – דבר שמאפיין התקפי חרדה. בכך, אדם אשר סובל הן מחרדה והן מדיכאון, עשוי לקחת תרופה שתעזור לתסמינים הדיכאוניים אך תוביל בין היתר להגברת תסמיני החרדה.
לשני אתגרים אלו פתרון משותף – פנייה לאיש מקצוע מנוסה! במקרים של שילוב בין דיכאון לחרדה ישנה עדיפות משמעותית לקבלת טיפול תרופתי מפסיכיאטר מנוסה (על פני רופא המשפחה למשל), כמו גם קבלת טיפול רגשי מפסיכולוג/ית שעבדו בעבר עם מצבים משולבים. לכן, אף פעם אל תתביישו לשאול את המטפל על הכשרתו והיכרותו עם התחום.
קיימים היום מגוון טיפולים יעילים לטיפול בדיכאון, בחרדה ובשילוב ביניהם:
• טיפולי פסיכותרפיה עם מטפלים מומחים לדיכאון וחרדה, כמו טיפול פסיכודינמי, פסיכותרפיה בין אישית (IPT) ועוד. טיפולים אלו שמים דגש על הקשר עם המטפל ככלי להבנת שורשי הבעיה.
• טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) הינו טיפול פסיכותרפיה המתמקד בשינוי דפוסי התנהגות וחשיבה בלתי יעילים שיכולים להוביל לדיכאון וחרדה, או להחמירם. טיפול מסוג זה ממוקד בהקניית מיומנויות להתמודדות עם מצוקה ובאספקטים הנוגעים ללחץ וויסות רגשי.
• גישות טיפוליות מבוססות מיינדפולנס, כמו גישת ACT, או כמו MBCT המתמקדת בדיכאון ו-MBSR המתמקדת בחרדה.
• טיפול תרופתי מותאם לשילוב בין דיכאון לחרדה. חשוב לציין שמרבית המחקרים תומכים ביעילות טיפולית מקסימלית כתוצאה משילוב בין טיפול פסיכולוגי לטיפול תרופתי.
מקורות
Hranov, L. G. (2007). Comorbid anxiety and depression: illumination of a controversy. International Journal of Psychiatry in Clinical Practice, 11(3), 171-189
https://www.psychologytoday.com/intl/blog/lifting-depression/202103/the-invisible-threat-depression-and-anxiety
