02.02.09
אולה בן ארי ויעל יגור
כביכול, אין דבר טבעי מזה: אחרי הריון ממושך ולידה מתישה את שומעת אותו בוכה את הבכי הראשון שלו ואחרי ההתאוששות חוזרת הביתה כאמא. אלא שעל אף שמרבית ההריונות מסתיימים בלידת תינוק בריא, תהליך זה אינו מובן מאליו. כ-15% מההריונות מסתיימים מבחירה או מכורח, כאשר חלקם מסתיימים במה שנקרא 'לידה שקטה' - לידת תינוק מת, שבכיו לא ממלא את החדר בשניות המתוחות שלאחר הלידה.
אולה בן ארי ויעל יגור, עובדות סוציאליות ממכון אנימה המתמחה בפסיכותרפיה לנשים, מתארות את השפעותיו הפסיכולוגיות של אובדן ההריון והדרכים להתמודד עמו.
"אמרו לי שזה לא נורא, שטוב שקרה לפני שנקשרתי אליו" - משמעויות אובדן ההריון
כמעט כל אישה שהייתה בהריון יכולה להעיד על כך שבמקביל להתפתחות העובר מתפתחים גם ציפיות, פנטזיות, תוכניות לעתיד ובעיקר - רגשות חזקים כלפי העובר. בהתאם, לדבריהן של אולה בן ארי ויעל יגור, אובדן של עובר בכל שלב של ההריון, ובמיוחד בשלבים המאוחרים, הוא אובדן לכל דבר: "כאשר הורה מאבד ילד חי, גם אם מדובר בתינוק צעיר מאוד, ברור לכולם שמדובר באובדן המלווה בכאב אדיר ומצריך תהליך של התאוששות מהאבל. לעומת זאת, אובדן של עובר הוא מוחשי פחות, כביכול, ולכן יש נטייה להתעלם מכך שמדובר באובדן של ילד על כל החלומות והתקוות להורות הנלווים לו".
גם המנהגים והקודים החברתיים, אומרות אולה בן ארי ויעל יגור, מעבירים מסר לפיו אין מדובר ב"אובדן אמיתי": רבים מהצוותים הרפואיים אינם מוכשרים לספק תמיכה פסיכולוגית ולהתמודד עם אובדן הריון ולעיתים אינם יודעים לנהוג ברגישות הראויה לאירוע הטראומטי. מעבר לכך, על עובר מת לא יושבים שבעה והסביבה נוטה "לנחם" באמירות כ'טוב שזה קרה לפני שהספקת להיקשר אליו', 'לפחות כבר יש לך ילדים', 'לא נורא, תוכלי ללדת שוב' וכן הלאה. מסרים אלו יוצרים פער משמעותי בין חווית האובדן והכאב לבין ההתייחסות הסביבתית ומונעים לא פעם קבלת תמיכה מספקת.
"אובדן הריון הוא תמיד מכאיב", אומרות יגור ובן ארי. "נשים שאיבדו את העובר עשויות לחוות קושי רגשי משמעותי במפגש עם נשים הרות או אמהות טריות ולהשקיע אנרגיות רבות בהמנעות ממפגשים מסוג זה. גם ההתמודדות עם פרטים טכניים כביכול, כמו גודש בחזה ובטן שעדיין נראית הריונית ומצריכה בגדי הריון, מקשים על ההתמודדות. כאשר ההריון נקטע בשלבים מאוחרים ישנה גם השפעה הורמונלית משמעותית. יחד עם זאת, באופן טבעי נשים שונות מגיבות לאובדן ההריון באופנים שונים. אופן התגובה מושפע הן ממידת התמיכה והלגיטימציה לאבל הניתנת מהסביבה והן מאישיותה של האישה והאופן בו היא תופסת ומפרשת את אובדן ההריון.
אחת החוויות הקשות ביותר באובדן הריון הוא חווית חוסר השליטה. במקרים רבים של לידת עובר מת או הפסקת הריון הסיבה הרפואית למוות אינה ידועה כך שנוצרת חוויה קשה של חוסר אונים. כאשר יש התייחסות למצב זה כאל תקלה רפואית ההתמודדות תהיה מעט קלה יותר מאשר במצב של האשמה עצמית (זה קרה כי לא שמרתי מספיק, בגלל דברים שעשיתי בעבר וכן הלאה). גם תחושות ואמונות כ'אם זה קרה כנראה שלא באמת רציתי בילד', 'כנראה משהו אצלי לא בסדר' וכד' עשויות להקשות עוד יותר על ההתמודדות הקשה ממילא".
מעבר לכך, מצביעות יגור ובן ארי על חשיבות העיבוד הרגשי של האובדן: "כאשר אין מספיק תמיכה, הכרה באובדן ועיבוד שלו, עשוי להיות נתק מהכאב אשר בדומה לכל טראומה בלתי מעובדת יכול להביא להתפרצות האבל בשלב מאוחר יותר ולקשיים וחרדות בהריונות הבאים".
התמודדות וצמיחה לאחר אובדן הריון
"באופן רציונלי כולנו מודעים לכך שחלק מההריונות אינם מסתיימים בלידת תינוק בריא", אומרות אולה בן ארי ויעל יגור, "אך מאחר ולידה מקושרת עבורנו באופן טבעי להתחלה ולמתן חיים, רובנו לא ערוכים נפשית להתמודד עם האפשרות שהלידה תסתיים במוות. למרות זאת, בני הזוג הנמצאים במצב של אבל והלם נאלצים לעשות בחירות משמעותיות הנוגעות להתמודדות כבר בדקות והשעות שלאחר האובדן: האם לראות את הילד? לצלם? לקיים טקס הלוויה? לקחת מזכרות מבית החולים?"
לדבריהן של יגור ובן ארי ישנן עדויות מחקריות סותרות בנוגע להשפעת ה"מפגש" עם הילד המת על ההתמודדות עם האובדן: המפגש עם דמותו הממשית של הילד עשוי להיות טראומטי אך גם לסייע בתהליכי הפרידה. בהתאם, לטענתן, צוותים רפואיים אינם יכולים להמליץ לזוגות החווים אובדן הריון כיצד לנהוג אבל חשוב שיידעו את הזוג לגבי האפשרויות, יאפשרו להם מרחב זמן בו יוכלו להחליט האם וכיצד להיפרד ויספקו הדרכה ומענה לצרכיה הפיסיים והרגשיים של האישה.
אובדן ההריון אינו משפיע, כמובן, רק על האישה אלא גם על בן הזוג, המערכת הזוגית והילדים האחרים בבית, אשר ציפו לאח קטן.
"ישנם מעט מאוד מחקרים על התמודדותם של גברים עם אובדן ההריון", אומרות יגור ובן ארי, "ולא פעם יש נטייה לשכוח כי גם הם כואבים את האובדן ועשויים לחוות תחושות של בלבול, אשמה וכישלון. הנטייה היא להתייחס בעיקר לאובדן של האישה וחשוב מאוד לאפשר גם לגבר להביע את הכאב שלו ולא רק להוות משענת לאשתו. אובדן הריון עשוי לאחד את הזוג בהתמודדות עם הכאב אבל כמו כל משבר, עשוי להביא גם לקרע, האשמות הדדיות ופגיעה ביחסים. האיזון הזוגי מתערער וחשוב להתגייס לעבודה זוגית משותפת ולייצב את הקשר מחדש.
כמו כן, צריך לזכור כי כאשר יש בבית ילדים נוספים, גם אם צעירים, גם הם שותפים לאובדן - ילדים מרגישים היטב שמשהו קרה ולא בהכרח מתנחמים בהבטחות כ'יהיה לך אח אחר בהמשך'. לכן, חשוב לאפשר לילד להביע את כאבו ואת הבלבול שלו וכדאי ליידע גורמים חינוכיים-טיפוליים הבאים איתו במגע לגבי המצב, כדי שיהיו ערים לשינויים רגשיים והתנהגותיים".
לדבריהן של אולה בן ארי ויעל יגור, תגובות של דכדוך, עצב, קשיים תפקודיים, קשיים בתפקוד המיני וכן הלאה הן טבעיות ונורמטיביות לאחר אובדן הריון. עם זאת, במידה והקשיים נמשכים למעלה משלושה חודשים ובמידה וקיימת מצוקה קשה או פגיעה תפקודית חמורה, ניתן להיעזר בסיוע מקצועי: "צורך בטיפול בתגובה לאובדן הוא נורמטיבי לגמרי. היעדר הלגיטימציה החברתית לאבל במקרים של אובדן הריון מונע לעיתים קבלת סיוע ותמיכה המקלים על ההתאוששות; בהתאם, טיפול מספק לגיטימציה לרגשות המלווים את האובדן, אינפורמציה רלוונטית, תמיכה וסיוע בגיוס כוחות ומשאבים פנימיים להתמודדות. כמו כן, הטיפול מאפשר עריכת עיבוד רגשי ואינטגרציה של האובדן עם כלל סיפור החיים של האישה. אפשרות טיפולית נוספת ומשמעותית היא טיפול קבוצתי לנשים אשר עברו לידה שקטה והפסקת הריון או חוו אובדני הריונות מרובים - המסגרת הקבוצתית יוצרת מסגרת תמיכתית משמעותית המדגישה את לגיטימיות התחושות והקשיים המתעוררים בעקבות האובדן".
על המטפלות - אולה בן ארי ויעל יגור
אולה בן ארי היא עובדת סוציאלית (MSW), בוגרת לימודי נשים ומגדר המתמחה בטיפול רגיש מגדר וטיפול במצבי טראומה ומשבר. עובדת במכון אנימה ובמרכז הורים-ילדים בת"א.
יעל יגור היא עובדת סוציאלית (MSW) בוגרת לימודי נשים ומגדר. עובדת במשרד הביטחון בתחום שיקום פסיכוסוציאלי של נכי צה"ל.
