04.06.15
צוות בטיפולנט
הורים רבים מתמודדים עם בעיית חוסר המוטיבציה של ילדיהם ללימודים ונאבקים בעצלנות/אדישות/דווקאיות של הילד סביב הנושא. מאבקים אלו מלווים פעמים רבות בתהייה מה לא בסדר עם הילד ("למה אחותו כזאת חרוצה והוא כזה עצלן?"), מה לא בסדר בהורות עצמה ("אולי לחצנו עליו/פינקנו אותו יותר מדי?") ומה לא בסדר במערכת החינוך ("אם רק היה לו מורה שהיה תופס אותו באמת..."). מחקר שנערך באוניברסיטת אוהיו ופורסם בכתב העת Personality and Individual Differences מציע הסבר נוסף לרמת המוטיבציה הלימודית של ילדים שונים ותולה אותה בגורמים גנטיים.
במחקר השתתפו למעלה מ-13,000 תאומים בגילאי 9-16 משש מדינות ברחבי ארה"ב. התאומים נשאלו לגבי רמת ההנאה שלהם מקריאה, מתמטיקה, מדעים ונושאים אקדמיים נוספים, והתבקשו לדרג את יכולותיהם בכל אחד מתחומים אלו. החוקרים התמקדו בהיבט של רמת המוטיבציה והשוו את רמת הדמיון בתשובותיהם של תאומים לא זהים ביחס לאמת הדמיון בתשובותיהם של תאומים זהים.
הממצאים הצביעו על כך שכ-50% מההבדלים במוטיבציה של התאומים ניתן היה להסביר במונחים של גנטיקה, בעוד שכ-50% מהם ניתן היה להסביר בחוויות הלימודיות השונות של התאומים (למשל, סגנון הורות שונה לכל אחד מהתאומים או למידה אצל מורים שונים אשר עוררו רמות שונות של מוטיבציה לימודית).
במילים אחרות, בפעם הבאה שהילד שלכם יסרב ללמוד למבחן לא תוכלו להתווכח אתו כשהוא יצהיר שזה לא הוא, זה הגנטיקה...