20.11.11
צוות בטיפולנט
"בכנות? אין לי מושג מה מתן עושה בחדר שלו. אחד הדברים שהכי חשובים לו זה שתהיה לו פרטיות, שנכבד את זה שזה החדר שלו ולא ניכנס אליו בלי רשות, ואני מבינה אותו. גם אני כנערה מתבגרת נאבקתי בהורים שלי שלא יפתחו מכתבים שלי וידפקו לפני שהם נכנסים לחדר. מצד שני, לפעמים אני לא בטוחה שיש הצדקה לאמון שאנחנו נותנים במתן. לפעמים החדר מסריח מעשן אחרי שחברים שלו מבקרים ופעם מצאתי בקבוק בירה ריק מתחת למיטה שלו. הבעיה היא שאי אפשר לדבר איתו על זה, הוא משתולל מכעס אם הוא מבין שהיינו בחדר שלו בלי רשות".
כמו אמא של מתן, רבים מאיתנו מחזיקים בערכים התומכים במתן חופש וכבוד לרצונותיו של הילד אך עלולים לחוש אי נוחות כאשר מתעוררת תחושה ש"הזכות לפרטיות" מנוצלת למטרות שליליות.
ערך הפרטיות לכשעצמו הוא ערך חשוב אשר מעביר לילד מסר של כבוד לנפרדותו ועצמאותו ואמון בבחירותיו, ומשמעותי במיוחד בגיל ההתבגרות בו המתבגר מבסס את זהותו האישית. אלא שצידה השני של כיבוד הפרטיות הוא ההתעלמות: ילד אשר מרגיש כי הוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו עשוי לחוש לא מוגן ובחלק מהמקרים אף לנצל את כיבוד פרטיותו לרעה.
מחקרים רבים מוכיחים בעשורים האחרונים כי השגחה הורית, המתבטאת בידיעת ההורה היכן ועם מי מבלה ילדו, היא אחד האלמנטים החינוכיים החשובים ביותר בהורות וקשורה במניעת התנהגויות שליליות רבות כנשירה מבי"ס, עבריינות, שימוש בחומרים ועוד. עם זאת, הורים רבים חווים קושי בשילוב בין השגחה הורית לכיבוד הפרטיות.
פרופ' חיים עומר, בספרו 'הסמכות החדשה', מציע כי השגחה הורית יעילה בהיבט הפרטיות מאזנת בין יצירת אווירה המאפשרת שיח פתוח עם הילד לבין מעורבות אקטיבית המונעת הדרה של ההורה מחייו של הילד. אווירת שיח פתוח נוצרת על בסיס התעניינות כנה בעולמו של הילד על העדפותיו, חבריו ותחביביו - ולא רק בהישגיו הלימודיים או בהתנהגויותיו הבעייתיות. כאשר מתבססת אווירה של שיח פתוח, תחושת האמון של הילד גדלה והוא יכול לשתף גם בנושאים "רגישים" יותר. יחד עם זאת, אווירת שיחה ביתית לא תמיד מביאה את הילד לוותר על "זכות הפרטיות" בנוגע להתנהגויות אסורות בהן הוא מעורב. במצבים אלו, פרופ' עומר טוען כי נדרש "תשאול ממוקד" המתמקד ישירות במעשיו של הילד ובדרישה ברורה לספק להורים מידע על מקומות הבילוי והחברים איתם הילד מבלה. במקרים רבים הילד יספק את המידע גם אם בכעס ובאי רצון, מאחר והוא חש כי ההורים נאבקים על הגנתו ועל היותם הוריו על כל המשתמע מכך. כמובן, בחלק מהמקרים המצב מורכב יותר והילד מתנגד נחרצות לספק מידע ובמקרים אלו ניתן לבחור במה שמכנה פרופ' עומר "פעולות חד צדדיות" - פעולות השגחה אקטיביות ככניסה לחדרו של הילד, שיחה עם חבריו, ביקור באיזור הבילוי שלו וכן הלאה. כמובן, פעולות אלו נדרשות רק כאשר יש חשש לשימוש לרעה בפרטיות.
פרטיות הילד: מדריך להורה
• צרו אווירה של אמון: הביעו התעניינות בעולמו של הילד, וגם כאשר הוא מתאר התנהגויות בעייתיות של חבריו או משתף בעניין שלו בהן - אל תמהרו לאסור ולגנות אלא נסו ליצור שיחה של ממש בנושא. אם הילד משתף אתכם - סימן שהוא רואה בכם פרטנרים שאת דעתם שווה לשמוע.
• זכות הדיבור: כן, גם לכם ההורים יש זכויות ואחת מהן היא זכות הדיבור. הורים רבים חוששים לעמת את הילד עם תחומים שהם מודאגים לגביהם וכך למעשה משתפים פעולה באופן שקט עם התנהגויות בעייתיות הנוגדות את ערכיהם. לעומת זאת, פתיחת הנושא באופן גלוי מעבירה לילד מסר ברור כי ההורה אינו מעלים עין אלא מודאג ומתכוון לפעול כדי להפסיק את ההתנהגות הבעייתית.
• מה מחוץ לתחום? ומה לא? יומנים, שיחות טלפון ומכתבים הם מקומות פרטיים אשר חדירה אליהם יכולה לערער את הקשר עם הילד באופן משמעותי, מאחר והיא מהווה חדירה לרגשות וליחסים האינטימיים שלו. יחד עם זאת, חדרו של הילד, כתובות אתרי האינטרנט בהם הוא גולש ומקומות בילוי בעייתיים אינם איזורים אינטימיים אלא מרחבים אליהם להורה יש זכות כניסה כאשר יש חשש שהילד משתמש בהם לרעה.
• השגחה או חטטנות? שאלו את עצמכם האם הרצון שלכם לערוך חיפוש בחדרו של הילד, להכנס למייל שלו או לעיין ביומן נובעים מדאגה ממשית שלכם או מסקרנות ורצון להכיר טוב יותר את ילדכם. אם המניע המרכזי הוא סקרנות ורצון להכיר את הילד - לא זאת הדרך.
• "הוא ממש ביקש ממני לקרא": לא פעם גם הורים לילדים הנאבקים מרות על פרטיותם נתקלים בבלוגים, יומנים או תכתובות שנותרו פתוחות על שולחנו של המתבגר באופן מזמין במיוחד. לעיתים זוהי דרכו של המתבגר לאותת באופן בלתי מודע על הצורך שלו בהשגחה והתעניינות גבוהים יותר. יחד עם זאת, קריאת חומרים אישיים תיתפס כפגיעה בפרטיות ולכן חשוב שלא להתפתות לקריאה אלא להקשיב למסר ולהגביר את המעורבות בדרכים חלופיות.
• בלי סודות: אם אתם נדרשים להפר את פרטיותו של הילד על ידי עריכת חיפוש בחדרו או במחשב שלו, יצירת קשר עם הורים/ חברים וכן הלאה - אל תעשו זאת בסוד. אמרו לילד ישירות כי אתם דואגים לו ומאחר ואתם חוששים שהוא מעורב בפעילות המזיקה לו, תאלצו לפגוע בפרטיותו עד שתחושו בטוחים יותר.
• לא לפחד מהחברים של הילד: עבור מתבגרים רבים מפגש בין ההורים לחברים נתפס כ"פאדיחה" ולכן הורים רבים מסייעים להם להמנע ממפגשים אלו. למרות זאת, הפגנת נוכחות בעת ביקור החברים, ניהול שיחת חולין איתם ואף שאילת שאלות ישירות ("באיזה כיתה אתה? מאיפה אתם מכירים?") יאפשרו לכם להעביר מסר של מעורבות בחיי ילדכם ושל השגחה על פעילותו החברתית.
• אינטרנט - האתגר: חלק משמעותי בחיים החברתיים מתרחש כיום במרחב הוירטואלי, ואחת הדילמות המרכזיות היא עד כמה להיות מעורבים בתחום זה. כאמור, חדירה להתכתבויות פרטיות של הילד פוגעת באמון וחושפת איזורים פרטיים בנפשו ויחסיו של הילד. לעומת זאת, מניעת "שימוש יתר" במחשב או מניעת גלישה לאתרים שאינם מקובלים על ההורה (הימורים, פורנו וכד') הם יעדים לגיטימיים להשגחה הורית.
שורה תחתונה...
בשורה התחתונה, ניתן לומר כי פרטיות הילד היא ערך חשוב וראוי לכבוד כל עוד אין הוא מנצל אותו לרעה. מרבית הילדים אינם מנצלים לרעה את הכבוד שהוריהם נותנים לפרטיותם, ואינם עוסקים בפעילויות שליליות גם ללא השגחה צמודה של הוריהם. לעומת זאת, כאשר ערך הפרטיות מאפשר לילד לבצע פעולות המנוגדות לערכי ההורים ו"משתק" את ההורה מפני התערבות - הרי שהיא מאבדת מערכה החיובי. המעבר ממתן אמון ופרטיות מלאה למעורבות והשגחה אינטנסיביים יותר מלווה לא פעם בהתנגדות של הילד, גם אם באופן עמוק ובלתי מודע הוא חש מוגן יותר. כאשר ההתנגדות עזה ו/או כאשר אתם חשים כי אינכם מצליחים להגן על ילדכם, מומלץ להיעזר בהדרכת הורים אשר תסייע בהצבת גבולות, שבירת "קשר הפרטיות" השלישי ושיפור התקשורת עם הילד.
