03.12.14
צוות בטיפולנט
מבוכה נתפסת כרגש אותו קל יחסית לעורר באנשים, ועובדה זו מעוררת שאלה: מדוע קל כל כך לעורר בנו תחושה אשר גורמת לנו אי נוחות גדולה כל כך? מחקרים מצביעים הן על רווחיה החיוביים והן על צדדיה האפלים של המבוכה.
פסיכולוגים רואים מבוכה כדרך אנושית המסייעת בתיקון קשרים חברתיים. בני אדם הם יצורים חברתיים החיים בקבוצה, ובאופן טבעי אנו מכווננים שלא לחרוג מהנורמות החברתיות. במובן זה, תחושת מבוכה מהווה רמז פנימי המאותת על כך שחרגנו מהנורמה באופן שיכול להביא להתנגשות עם החברה אליה אנו מבקשים להשתייך. כך, למשל, במחקר שנערך באוניברסיטת סטנפורד בארה"ב נמצא כי אנשים אשר ביטאו סימני מבוכה ברורים יותר בזמן שתיארו רגעים מביכים שחוו, תיארו את עצמם גם כ"פרו-חברתיים" (מסבירי פנים ונדיבים) יותר ביחס לאנשים אשר ביטאו פחות סממני מבוכה גלויים. כמו כן, בניסוי בו חשפו את הנבדקים להתנהגות נבוכה או גאה של אדם אחר לנוכח ציון הישגיו, נמצא כי האנשים אשר הביעו מבוכה זכו ליותר אהדה ואמון.
במחקר אחר נמצא כי אנשים נוטים לחוש יותר מבוכה כאשר הם שוגים בפני הקבוצה החברתית אליה הם משתייכים, ופחות מבוכה כאשר הם שוגים בפני אנשים מקבוצה חברתית אחרת, ובפרט אם הם תופסים קבוצה חברתית זו כבעלת סטטוס נמוך משלהם.
בהתאם לממצאים אלו אשר מצביעים על השפעותיה החברתיות של המבוכה, חוקרים מסיקים כי למבוכה תפקיד חברתי חשוב אשר מסייע בתיקון אינטראקציות חברתיות שליליות והגברת הסיכוי לסליחתם של חברי הקבוצה. לעומת זאת, היעדר המבוכה היחסי אל מול קבוצות חברתיות שונות, מגביר את הפער בין הקבוצות.
על אף תרומותיה החברתיות, למבוכה יש גם צדדים פחות חיוביים. כך, למשל, בניסיון להימנע מתחושות של מבוכה אנשים עשויים להימנע מהתנהגויות חיוניות כמו קניית קונדומים, פנייה לבדיקת ממוגרף, שימוש במכשירי שמיעה עם ההזדקנות או דיווח לרופא על סימפטומים הנתפסים כמביכים. כלומר, חשש מפני מבוכה יכולה לגרום לאנשים להתנהג באופנים לא רציונליים.
בהקשר להתמודדות עם מבוכה, למרבה הצער המחקר טרם מצא דרך להתמודדות עם מבוכה או להפחתתה במקרים בהם היא גורמת להתנהגויות לא רציונליות אלו. עם זאת, המחקר מצביע גם על ממצאים שיכולים להקל על הנבוכים מבנינו. במחקר בו ביקשו מאנשים להתנהג באופנים מביכים, נמצא כי עוצמת המבוכה שהמשתתפים במחקר חוו סביב התנהגויותיהם היתה גבוהה ומחמירה מאוד ביחס לתגובותיהם של אנשים אחרים אשר צפו בהתנהגויותיהם, וחוו אותן כמביכות הרבה פחות מכפי שהמשתתפים עצמם חוו אותן.
מקורות
Weir, K. Oh, no, you didn't! Monitor on Psychology, American Psychological Association, November 2013, p. 62- 65