מה בין ייעוץ זוגי לטיפול זוגי?

19.03.13

נלי יואבי

פסיכותרפיה הנה תחום המצוי כל הזמן בתהליך של תמורה והתפתחות. עובדה זו ידועה היטב לעוסקים במקצועות הטיפול, אולם לעיתים היא פחות נהירה לציבור הרחב. ברשומה זו אציג את ההבחנה בין ייעוץ זוגי לבין טיפול זוגי שכן לא אחת נוצר אצל הציבור בלבול בין שני תחומים אלה.

התערבות זוגית ומשפחתית: רקע היסטורי

טיפול משפחתי התפתח בארצות הברית שאחרי מלחמת העולם הראשונה (1950) נמצא כי יציאתם של גברים למלחמה אינה משפיעה רק עליהם, אלא גם על נשותיהם שנותרות בבית, ניכר היה כי מעבר לכך שינוי זה לא רק שמשפיע על כל פרט בנפרד, אלא יש בכוחו לשנות את הדינאמיקה הזוגית וליצור דינאמיקה אחרת, לא פשוטה, הנשענת על אותה התמודדות לרוב טראומטית של כל אחד מן הצדדים. בתקופה זו קרנה של תחום המכונה פסיכולוגיה חברתית עלה, תהליך שהוביל להפניית הפוקוס מן הפרט אל הקבוצה והקהילה. בהתאם, מטפלים החלו להתעניין בהקשרים סביבתיים ופסיכו-חברתיים בהם חי האדם.

הסוציולוג והאנתרופולוג הבריטי גריגורי בייטסון (1950), החל להתעניין בקשרים שבין פרטים ותיאר את השפעת הקשר הזוגי והמשפחתי, כמו גם את התקשורת התוך משפחתית על יצירת תסמיני סכיזופרניה. בייטסון טען בין השאר כי מחלת הסכיזופרניה היא בעלת תפקיד בשמירת האיזון התוך משפחתי במשפחות בהן היא מתפתחת, ובכך הסב את תשומת הלב לאופן בו הפרעות נפשיות ורגשיות קשורות באופן עמוק לדינמיקה המשפחתית.

דמות בולטת אשר השפיעה על תחום הטיפול הזוגי והמשפחתי היתה דמותו של נתן אקרמן, פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי יהודי-אמריקני. אקרמן היה מחלוצי גישת הטיפול הזוגי והמשפחתי (1930), אשר מצא כי ניתן לשלב את הטיפול המשפחתי בטיפולי פסיכואנליזה קלאסיים. תפיסה זו הביאה להרחבת והעמקת הטכניקה הטיפולית כך שתיגע בדינמיקות הרגשיות והלא מודעות אשר עמדו פעמים רבות בבסיסן של מערכות יחסים זוגיות ומשפחתיות מורכבות. כך, טכניקת הטיפול הזוגי-משפחתי אימצה את הנחות היסוד לגבי השפעתם של גורמים לא מודעים על חיי הנפש ועל חיי המערכת הזוגית-משפחתית, אך בו זמנית נותרה ממוקדת באופן בו דפוסי תקשורת ואינטראקציה מבנים את הקשיים הרגשיים והמערכתיים.

לדוגמא, כאשר בת הזוג מתמודדת עם הפרעות אכילה גם בן הזוג נאלץ, למעשה, להתמודד עמן מאחר והן מנהלת היבטים רבים בחייה של בת הזוג ועל כן גם בחיי הזוג. בן הזוג נאלץ להתמודד עם קושי, וכאשר הוא מציע סט תגובות משלו לסיטואציות מסוימות, נוצרות בין בני הזוג דינמיקות אשר לא פעם מקשות על יצירת דיאלוג איכותי ותקשורת בריאה.

כמו בכל תחום טיפולי שעוסק בנפשות ואנשים, נדרש המטפל הזוגי והמשפחתי לעמוד בתנאים מסוימים טרם הסמכתו כמטפל. תהליך ההכשרה אשר אורך כעשר שנים כולל לימודים אקדמיים לתואר ראשון ושני בתחומי הטיפול (פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, פסיכיאטריה וכן הלאה) והתמחות. תהליך זה מקנה למטפל הזוגי והמשפחתי ידע תיאורטי רחב ומאפשר לו התנסויות רבות הבונות את זהותו המקצועית ומסוגלותו להתמודד עם מצבים שונים.

ייעוץ זוגי לעומת טיפול זוגי

זוגות המעוניינים בעזרה מקצועית ניצבים לא פעם מול השאלה האם לבחור בטיפול זוגי או בייעוץ זוגי, כאשר לא פעם ההבדל בין שתי התערבויות אלו אינו ברור.

הייעוץ הזוגי מכוון להמליץ, להדריך, להנחות ולכוון את בני הזוג, ולמעשה עונה על ה"מה?", ה"איך?" וה-"מה ואיך עושים?" אשר מלווים את החיים הזוגיים. היעוץ הזוגי מציע כללי עשה ואל תעשה, העשויים להועיל למי שאיבדו מעט את הדרך. כך, למשל, זוגות המתמודדים עם קושי נקודתי המופיע על רקע תקופת מעבר ושינוי (שנת הנישואין הראשונה, הולדת ילד, מעבר דירה וכד'), מתמודדים למעשה עם מצבים המזמנים חוויות חדשות המצריכות רכישת הרגלים חדשים שישיבו את האיזון לפרט ולזוג. כאשר הסתגלות זו מלווה בקשיים, ייעוץ זוגי המכוון להרחבת המיומנויות האישיות והזוגיות ולהכוונה בהתמודדות עם האתגרים שמציבות אותן תקופות של שינוי - יכול להציע סיוע מספק.

לעומת מצבים אלו, חלק מהזוגות נושאים עימם "מטען" רגיש קשה. חלקם צברו חוויות מכאיבות עוד בחייהם כפרטים לא נשואים, ולעיתים חוויות בלתי מעובדות אלו מחלחלות לדינאמיקה הזוגית, לתקשורת עם הילדים ולהלך הרוח המשפחתי. הטיפול הזוגי מכוון למרחב בו ה"מה עושים?" וה"איך עושים?" ידוע - אולם אינו ניתן למימוש מאחר והפרוצדורות הזוגיות הפכו מורכבות והדפוסים המעיקים (של כל אחד מן הצדדים) חלחלו פנימה למערכת. לעיתים אלמנטים אלו מחלחלים עד כדי כך שלא רק שלא ניתן ליצור תקשורת זוגית, אלא הרבה מעבר לכך: ישנה טינה הדדית, חרדות כלשהן, קנאה חולנית, אובססיה פרטית או הדדית, דיכאון לסוגיו, התמכרות, או כל גורם אחר המעיב על הפרט ובאופן טבעי משפיע על אופי היחסים והאווירה המשפחתית. עקב שורשיהם העמוקים, ביטויים אלה עמידים לניסיונות גישוריים/ייעוציים, וניצבים איתנים בפני עצות פרקטיות הניתנות במסגרת הייעוץ הזוגי כהרחבת זמן האיכות והפעילות המשפחתית/זוגית המשותפת.

במצבים אלו, בהם תחושות שליליות מציפות את בני הזוג, מתעוררות פעמים רבות תחושות שמקורן בעברו של כל אחד מבני הזוג: פתאום תחושת הדחיה שהייתה בבית ההורים חיה וקיימת בתוך הקשר הזוגי; פתאום הוא הפך אובססיבי כמו אבא שלך והיא הפכה חמדנית כמו אימא שלך... החרדה שנדחקה מעט בתחילת הקשר הזוגי חוזרת, משפיעה על כל בני הבית ויוצרת אוירה מלחיצה.

לא פעם, דווקא במסגרת יעוץ זוגי אשר מכוון לשיקום הקשר עולה רמת הכעסים והקשיים. מצב זה יכול להעיד על כך שבני הזוג טעונים מדי ואינם פנויים לשיקום "פשוט" של הקושי הזוגי. במצבים אלו אופייניות תגובות של אקטינג אאוט ופאסיב אגרסיב אשר המסר שלהן הוא לא מגיע לך, אעשה לך דווקא, אני אשמה ולא ראויה כי אני איתך, את מעצבנת אותי, החיים גדולים עלי - אני לא מסוגל לראות, להתמודד ולעשות וכן הלאה.

במצבים אלו המטפל, לעומת היועץ, שואל שאלות ולא מכוון לפתרון. זאת, מאחר והוא מכוון להבנת הדינמיקות והתהליכים הבלתי מודעים, ודרך הניתוח והדגשים שלו הוא מסייע למטופלים לראות ולהבין באופן ברור יותר את מקור הקשיים הזוגיים. כך, מטרת המטפל אינה לכוון את הזוג לעשות, אלא לכוון את הזוג לראות; לכוון את הזוג (יחד וכל אחד לחוד) להתבונן, להבין את המתרחש, להבין איך האמירה, ההתנהגות והגישה נתפסת/נראית מבחוץ, מה היא מזמינה אצל האחר והאם זו הייתה הכוונה. כלומר, בשלב זה האמירות המוסוות עוברות טרנספורמציה והופכות גלויות וישירות יותר בסיוע המטפל אשר מתווך, מרכך ומאפשר ביטוי של הרגשות. המטפל מסייע ביצירת אווירה בה בני הזוג חשים כי יש מקום לרגשותיהם.

במקביל, השהות המשותפת בחדר מאפשרת למטופל/ת לא רק לשמוע את עצמו, אלא להקשיב גם לבן/בת זוגו, להביע, להתווכח, להאשים ובעצם תת מקום לרגשות המוסתרים. זהו שלב מאוד חשוב אשר חלק מהזוגות חייבים לצלוח כדי שיוכלו להתפנות באופן מלא לשיקום הקשר הזוגי ועשייה עבורו. זאת, מאחר וכל אחד מבני הזוג לומד להכיר את חלקיו הנסתרים והלא מודעים, אותם חלקים אליהם לא הגיעו ואותם לא זיהו. אותם חלקים אשר גילויים הופך את השניים לבעלי אחריות משותפת לקשר הזוגי.