מה משפיע על דפוסי האכילה של ילדים - ההורה או התינוק?

צוות בטיפולנט

כבר בגמרא נאמר כי "יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק". כעת, מחקר חדש בחן מה משפיע יותר על התנהגות האכילה של הילד – רצונה של ההורים להאכיל, או רצונו של התינוק לאכול.

החוקרים התבססו בתחילת מחקרם על תוצאות מחקרים קודמים, שמצביעות על כך שאופן ההאכלה שההורים מקיימים בבית, משפיע מאוד על הסיכויים של ילדיהם לסבול מהשמנה בילדות.

המחקר הנוכחי, שבוצע בנורבגיה, בחן כ-780 ילדים, ומצא שילדים שהוריהם משתמשים באוכל כפרס, נטו יותר לאכילה רגשית, (כלומר הם נטו לאכול יותר על מנת להרגיע מצבים נפשיים ולא רעב פיזי) וכן לתגובתיות לאוכל (כלומר אכלו יותר בגלל שהאוכל "היה שם", "היה טעים", "כדי לא להשאיר בצלחת" וכן הלאה, ולא בגלל רעב פיזי). זאת ועוד, ילדים שהוריהם עודדו אותם לאכול בגיל שש, בדרך כלל נהנו יותר מאוכל ואכילה בגיל שמונה.

החוקרים גם בדקו כיצד הנטייה הטבעית של תינוקות לאכול השפיעה על אכילתם בגילאי הילדות. למרבה ההפתעה, החוקרים לא מצאו קשר בין הנטייה הטבעית של תינוק לאכול ואכילתו בגילאים מאוחרים יותר.

מתוך כך, נראה שהאופן בו ההורים מתייחסים לאוכל ומאכילים את הילד, משמעותי הרבה יותר לעתידו הקולינרי והבריאותי של הילד, מאשר הנטייה הטבעית הבסיסית עמה הוא נולד.

החוקרים מציינים כי התנהגויות האכילה של ילדים, מרגע שהתקבעו בגילאי הילדות, הנן די קבועות. לכן חשוב לנסות לסייע להורים כבר כשילדיהם צעירים ביותר (בגילאי הינקות) לנקוט בדפוסי האכלה נכונים, הקשובים לתינוק ולצורכי הרעב הפיזיים שלו ולא דוגלים באוכל כפרס או באכילה בגלל שהאוכל נמצא על הצלחת. בצורה זאת, מאמינים החוקרים, ניתן להתמודד עם מגפת ההשמנה עמה התרבות המערבית מתמודדת בעשורים האחרונים.

ביבליוגרפיה

Steinsbekk, S., Belsky, J., & Wichstrøm, L. (2016). Parental Feeding and Child Eating: An Investigation of Reciprocal Effects. Child development.‏