מי שרב, מאוהב: כיצד מריבה בזוגיות דווקא יכולה לקרב?

05.12.22

טל מרום

כאשר זוג מגיע אליי לקליניקה לטיפול, בפגישה הראשונה אני נוהגת לשאול – מה הם היו רוצים שיקרה בטיפול. כאשר הם עונים לי "להפסיק לריב", אני משיבה כי הם הגיעו למקום הלא נכון. לרוב מריבות וקונפליקטים נתפסים כדבר הרסני, מסוכן, אשר יש לנסות ולהימנע מהם ככל הניתן, בוודאי בתוך זוגיות. עם זאת, כאשר בני הזוג לומדים להתנהל באופן נכון בעת מריבה, היא דווקא עשויה להיות הזדמנות להתפתחות ולבניית הקשר.

מריבות הן חלק מכל זוגיות טובה

מריבות הן לעיתים הדרך של בן או בת הזוג לסמן "היי, אני כאן! הקשר חשוב לי, אתה חשוב לי!". זו הזמנה לעבוד קצת על הזוגיות, לבדוק מה שלומינו, לפתוח את החוזה הקיים ולראות מה היינו רוצים לשנות ואיך ניתן לעשות זאת. הרי לא הגיוני לצפות שמה שהתאים לנו בתחילת הקשר, יתאים לנו כל הזמן ולמשך כל חיינו.

אני גורסת כי כאשר זוג אינו רב או מתווכח מדי פעם, ייתכן כי הוא מתמודד עם קושי אחר בזוגיות. למשל, מצבים בהם בני זוג חיים באופן מקביל ולא ממש שותפים או מתעניינים אחד בחיי השני. מצב נוסף הוא כאשר בני הזוג מיואשים מן המצב הנוכחי, ולכן מוותרים מראש על האופציה להיכנס לקונפליקט במטרה לשפר את המצב. אפשרות נוספת היא כאשר אחד מבני הזוג מבטל את צרכיו ורצונותיו מול השני, ולכן לא נוצרים קונפליקטים. בכולם, מדובר על זוגיות לא מספקת.

מחקרים רבים נעשו בארץ ובעולם במטרה להבין על מה זוגות רבים. באופן לא מפתיע, הנושאים המרכזיים עליהם זוגות רבים הם כסף, סקס וילדים. בנוסף, בין הנושאים הבולטים נמצאים גם חלוקת התפקידים בבית, יחסים עם ההורים ומשפחות המוצא, סדרי עדיפויות, העדר חום ואהבה, קנאה, ומטעני עבר. המשותף לכל הנושאים האלו הוא הרצון של כל אחד מבני הזוג לחוש בעל משמעות, שותף, נראה ונשמע, וכן לשלול מצבים בהם אחד שולט או מחליט עבור שניים.

מה הקשר בין ריבים לבין הבית בו גדלנו?

כילדים צעירים הקשר עם ההורים היה קריטי עבורנו, לכן ייתכן כי על מנת לשמור עליו סיגלנו דפוסים אשר אולי בעבר שירתו את הקשר עמם, אך כיום נראה כי הם פוגעים בקשר הזוגי. למשל, לעיתים כאשר הורה מתקשה לפנות זמן לילדו או להפנות אליו תשומת לב, הילד עלול לחוש נטוש ולחשוש מאובדן האהבה של ההורה. על מנת להתמודד עם תחושות אלו, הילד עשוי לסגל דפוס "מנדנד", לפעמים אפילו ״מציק״, כדי לקבל יחס מההורה, גם אם מדובר ביחס שלילי. דפוס זה עלול ללוות אותו גם בחייו הבוגרים בקשרים משמעותיים אחרים.

במקרה הזה לדוגמה, בן הזוג השני יתקשה לקבל את ההתנהגות ה״מציקה״ וסביר כי לא יראה בה ככזו המבקשת לחזק ולשמור על הקשר. פעמים רבות בתוך זוגיות בני הזוג מקיימים דפוסים משלימים, לכן בן הזוג עשוי להגיב בדפוס משלים של נסיגה מן הקשר והימנעות, תגובה אשר עלולה לעורר אף יותר את החשש מנטישה אצל בן הזוג הראשון. זוהי דוגמה לאופן שבו דפוסים משלימים אצל בני הזוג עלולים לשמר ולהחריף את הקונפליקטים ביניהם בתוך ״מעגל קסמים״ שלילי. זיהוי דפוסים אלו וההתמודדות עמם יכולים לפרוץ את הדרך לתקשורת וזוגיות מיטיבה יותר.

מעבר לכך, לעיתים התנהגויות בעת מריבה משקפות את דפוס המריבה ההורי לו נכחנו בילדותינו, כך שאם ראינו את ההורים שלנו מזלזלים או מעליבים זה את זה בזמן מריבה, או משתתקים ונמנעים מתקשורת במשך ימים ארוכים – סביר שהדפוס הופנם ויעלה גם אצלנו בשעת מריבה עם בן זוגנו, אלא אם אנו מודעים אליו ועשינו עבודה אישית לשנותו.

אז איך ״רבים נכון״?

ד"ר ג'ון גוטמן, פסיכולוג אמריקאי אשר חקר דינאמיקה זוגית במשך עשרות שנים, טוען כי ההבדל בין "זוג טוב" ל"זוג לא-טוב" אינו טמון בשאלה האם הם רבים או לא, אלא האופן שבו הם מתנהלים בעת מריבות. אם כך, לפניכם 6 דרכים להתנהלות טובה יותר בעת מריבה:

1. עצרו התנהגויות הרסניות: ד"ר גוטמן הצליח לזהות כי זוגות אשר אינם מחזיקים מעמד בזוגיות, מגלים ארבע התנהגויות הרסניות בזמן מריבה – הבעת בוז (גלגול עיניים, חיקוי השני, ציניות), התגוננות מתמדת, ביקורתיות רבה והימנעות מהמשך השיח על ידי שתיקה או התנתקות. זהו את ההתנהגויות הללו, סמנו זה לזו כאשר הן מתרחשות, ונסו לעצור אותן מוקדם ככל הניתן.

2. הכו בברזל כאשר הוא קר: לכולנו קשה לנהל קונפליקטים באופן רגיש, מקדם ובונה כאשר אנו מצויים בסערת רגשות. כאשר המריבה מתלקחת, נסו לקחת פסק זמן או לעבור לנושא אחר, ושובו אליו מאוחר יותר כאשר הלהבות נחלשו. פסק הזמן יסייע לכם להימנע מכניסה אל התנהגויות הרסניות, או לדון בנושא שוב ושוב ללא התקדמות באופן אשר עלול להוביל לשחיקה.

3. הקשיבו לצד השני, והביעו זאת: הביעו הקשבה לצד השני בדרכים מילוליות ובלתי-מילוליות – שמרו על קשר עין, על קרבה פיסית, אל תקטעו את השני באמצע דבריו, אלא נסו להבין מה הוא אומר ומרגיש. כאמור, המשותף לרוב המריבות הוא הצורך של בן או בת הזוג לחוש כי הם נשמעים ונראים בתוך הקשר, לכן הקשבה אמיתית תקדם שיח אשר מטיב עם הקשר הזוגי.

4. דברו בגוף ראשון: דברו על מה אתם מרגישים בגוף ראשון ("כואב לי כשאתה מדבר אלי ככה") ולא בהאשמת האחר ("תפסיק להכאיב לי"). באופן זה תוכלו להביע לקיחת אחריות על הרגשות, הצרכים והמשאלות שלכם, כמו גם למנוע תגובה מתגוננת של בן או בת הזוג אשר עלולה להוביל להחרפת הקונפליקט או לניתוק מגע.

5. הפעילו שיקול דעת ליד הילדים: חשוב שילדים יראו את הוריהם מתווכחים מדי פעם. כל עוד שומרים על כבוד הדדי ותרבות שיח, הילדים לומדים שמותר לכעוס, ולהביע גם רגשות לא נעימים. אם לאחד ההורים קשה להתנהל באופן כזה – יש לחכות עם הוויכוח לדלתיים סגורות. נושאים אשר אינם מתאימים למריבה ליד הילדים הם סקס, חלוקת הטיפול בילדים וכל נושא שעשוי להתפרש כסכנה להמשך השגרה התקינה בבית.

6. פנו לטיפול זוגי: אל תחכו לשלב בו אתם שחוקים ומיואשים עקב מריבות (או שתיקות) בלתי פוסקות. ניתן לשנות את דפוסי התקשורת הבלתי יעילה בתהליך טיפולי בו כל אחד מבני הזוג מזהה את הדפוסים שלו, מבין מדוע וכיצד הוא פוצע את השני, ומתחיל לתרגל דפוס חלופי. ההשקעה הנדרשת אכן רבה, אך הריפוי והשיפור באיכות החיים מצדיקים זאת. הזוגיות אמורה ויכולה להיות המקום הבטוח והתומך שאתם חפצים בו.

לסיכום, כאשר זוג חדש מגיע אליי לקליניקה, אני שואלת אם הם מסכימים שאחת המטרות הטיפוליות תהיה "איך לריב נכון" או "איך להפוך מריבה לצומת ממנו מתפתחים ומתקדמים", ולא "איך לא לריב".

על הכותבת – טל מרום

טל מרום היא בעלת MA בקרימינולוגיה שיקומית (בר-אילן), מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מתמחה בטיפול מיני במרפאה הסקסולוגית באיכילוב, מגשרת לגירושין, ניהלה בעבר מסגרות שונות בתחום השיקום הפסיכיאטרי ואוכלוסיות קצה, הנחתה סטודנטים בבית ברל ובקריה האקדמית אונו, בעלת קליניקה פרטית בנס ציונה.