04.06.15
צוות בטיפולנט
כן, קראתם נכון, לא התבלבלנו: לא מדובר במשבר גיל 40 אלא במשבר גיל 30. גם אם ספרי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה מעולם לא התייחסו לגיל 30 כגיל מועד לסיכון, בפועל אנו עדים לכך שלא מעט אנשים חווים את גיל 30 כגיל משברי ומטלטל. אז מה קורה לנו בגיל 30, ואיך הופכים את המשבר לנקודת מוצא לצמיחה?
הילד בן 30, יש לו עניינים פסיכולוגיים
בואו נשים בצד את כל התיאוריות הפסיכולוגיות ונודה: העולם מחולק בסך הכל לשני סוגי אנשים - אלו שאוהבים את ימי ההולדת שלהם ואלו שלא יכולים לסבול אותם, משתדלים להיות בחו"ל ביום ההולדת או מנתקים את הפלאפון למרבית שעות היום. ימי הולדת הם נקודה רגישה עבור אנשים רבים מאחר וגילאים מסוימים (ובפרט גילאים "עגולים") מהווים פעמים רבות מעין ציוני דרך בהם אנו עוצרים ושואלים את עצמנו איפה היינו אמורים להיות - ואיפה אנחנו בפועל.
במשך שנים ארוכות זוהו גיל 40 וגיל 60 כגילאים "רגישים". גיל 40 נחשב לגיל "מסוכן" בו עשוי לפרוץ משבר אמצע החיים מאחר והאדם מבין שמחצית מחייו עברו, ושואל את עצמו האם אכן ירצה לבלות את המחצית השנייה במסלול בו הוא נמצא. גיל 60 נחשב גם הוא לגיל רגיש מאחר והוא מסמן את התקרבותה של הזקנה, ומביא עמו פחדים, תחושות החמצה ואבל על השינויים הגופניים הנלווים להתבגרות. גיל 30, לעומת זאת, מעולם לא זכה לתשומת לב מיוחדת אך בפועל - לא מעט אנשים חווים אותו כגיל משברי. אז מה קורה בגיל 30?
אריק אריקסון, תיאורטיקן ופסיכואנליטיקאי, הציע תיאוריה התפתחותית לפיה שלבי ההתפתחות הפסיכולוגית נמשכים לאורך כל החיים, כאשר בכל שלב מתרחש משבר זהות אשר יכול להביא או להתפתחות חיובית ורכישת "מעלה" פסיכולוגית, או למשבר.
השלב הרלוונטי לגיל 30 על פי המודל של אריקסון הוא שלב הבגרות המוקדמת אשר מתרחש בגילאי 19-35. בגיל זה האדם נמצא כבר לאחר תהליכי ההתבגרות ונכנס אל גיל הבגרות. אריקסון הציע כי הקונפליקט המאפיין שלב זה הוא אינטימיות מול בדידות, וכי אדם שמצליח לצלוח אותו באופן חיובי זוכה בהישג הפסיכולוגי-התפתחותי של היכולת לאהבה. באופן ספציפי, אריקסון הציע כי המטרות המרכזיות של האדם בשלב זה של החיים הן בניית זוגיות אינטימית וקבלת אחריות במסגרת התעסוקתית.
בהתאם למודל של אריקסון, אנשים אשר אינם מצליחים לעמוד במטלות ההתפתחותיות של שלב זה ולייצר זוגיות וקיירה משמעותיות ומספקות עשויים לחוות משבר רגשי. במובן זה, גיל 30 מסמן עבור אנשים רבים לא צמיחה והתפתחות המלוות בהנאה וגאווה, אלא את התקיעות, חוסר הסיפוק והפחד מפני העתיד: איך קרה שכל החברות שלי נשואות ואני לבד? מתי כבר אדע מה אני רוצה לעשות "כשאהיה גדול?" ומה יהיה אם כולם ימשיכו להתקדם ורק אני אשאר מאחור, סטודנט נצחי או רווק משועמם שלא מוצא את עצמו בשיחות על חתונות, משכנתאות וילדים?
יום הולדת שמח? תלוי בך
אריקסון הציע כי קושי בהתמודדות עם מטלות התפתחותיות קשור בכך שהאדם לא השלים בהצלחה מטלות פסיכולוגיות הקשורות בשלבי חיים מוקדמים יותר. כך, כאשר אדם מגיע לגיל 30 מבלי שהשלים מטלות מוקדמות כיצירת אמון בסיסי בעולם ותחושות יכולת ומטרה - הוא יתקשה מאוד במטלות כהתחייבות לקריירה וניהול משק בית משותף עם בן/בת זוג. בדומה, כאשר מטלה התבגרותיות כגיבוש זהות עצמית יציבה אינה מתבצעת כהלכה, האדם עשוי להתקשות בבחירת תחום לימודים, החזקת משרה קבועה ויצירת קשר זוגי אינטימי יציב. כך, האדם מגיע לגיל 30 כאשר הסביבה החברתית והוא עצמו מצפים ממנו למטלות אשר כישוריו הפסיכולוגיים אינם מאפשרים לו למלא: בדיוק כפי שילד שטרם למד לזחול לא יוכל להתחיל ללכת.
הגורמים לקושי בהשלמת מטלות התפתחותיות שונות משתנים מאדם לאדם, אך פעמים רבות הם קשורים לאירועי עבר בעלי השפעה רבה אשר לא זכו לעיבוד רגשי מספק, ולמערכות יחסים מוקדמות אשר השפיעו על האופן בו העצמי מתפתח. כך, למשל, אדם אשר גדל בתנאים בהם ריצוי נתפס כדרך היחידה להשגת אהבה עשוי למצוא את עצמו בגיל 30 "תקוע" בקריירה משמימה ובקשר עם בת זוג שתלטנית.
ההכרה בתקיעות ובקושי בהשגת המטלות ההתפתחותיות תואמות הגיל הופכות את גיל 30 לגיל של "חשבון נפש" שעשוי להיות מכאיב ומתסכל, אך כפי שאריקסון זיהה - משבר מסוג זה עשוי להיות גם פתח לצמיחה. כך, הדודה ששואלת שוב ושוב "נוווו....? מתי אצלך?" ונתפסה כ"סתם נודניקית" בגיל 20 יכולה להפוך לזרז משמותי בגיל 30, כאשר ישנה נכונות להתבונן פנימה ולשאול מתי באמת אצלי, ולמה עדיין לא.
במילים אחרות, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם משבר גיל 30 היא לערוך חשבון נפש ולבדוק: האם אני מרוצה מהמקום בו אני נמצא? אם כן, למה הלחץ הסביבתי להתחתן/ למצוא עבודה קבועה/ להפסיק לנסוע להודו כל קיץ מפריע לי כל כך? אם לא, מה הם הגורמים שמעכבים אותי ואינם מאפשרים לי להתקדם? מה מנוע ממני למצוא זוגיות, "להתאהב" בתחום לימודים או לשרוד במקום עבודה יותר משלושה חודשים?
בדיקה מסוג זה ניתן לעשות באופן עצמאי אך טיפול פסיכולוגי מסייע פעמים רבות בהעמקת וזירוז הבדיקה - כך שיום הולדת 31 יהיה טוב יותר מיום הולדת 30.
