סימפטומים של חרדה בעקבות פרידה והטיפול בהם

24.11.13

טל גלסברג

לימור (שם בדוי) היא רווקה בת שלושים וחמש. לפני קצת יותר מחצי שנה נפרדה לימור מבן זוג איתו הייתה ביחד שלוש שנים. הזוגיות הייתה טובה מאד, לה ולחבר הייתה אהבה גדולה. הם הסתדרו מצוין והכל היה טוב. הם החלו לדבר על חתונה וחיים משותפים. אך אז גילתה לימור על החבר שלה דברים חדשים שגרמו לה לפקפק. היא גילתה שהסתיר ממנה בעיה רצינית של התנהלות עם כספים, חובות שגרר איתו לאורך שנים בשל השקעות נמהרות שעשה עוד לפני שהכירו. בשלב הראשון לימור ניסתה לדבר איתו ולראות אם היא יכולה לעזור לו לפתור את הבעיה, אך החבר לא הסכים לעזרה ולא הסכים להודות שיש בעיה. אחרי חודשים ארוכים של ניסיונות לעזור ולשכנע לימור הבינה שעליה לבחור בין חיים משותפים עם אדם הנמצא בחובות, אינו מכיר בכך ונכנס לחובות נוספים או להיפרד. לימור החליטה להיפרד. היא שלמה עם ההחלטה לחלוטין, אך מאז הפרידה היא סובלת מאד מתחושות אותן לא הכירה בעבר.... היא חשבה שתחזור לרווקות העליזה שלה, למסיבות, ליציאות עם חברות לברים, לחיזורים, להיכרויות, כל הדברים מהם נהנתה מאד בעבר אך אינה מצליחה.

לימור לא מרגישה טוב. היא מתארת כאבים בגוף, מתח בשרירים והגרוע מכל - מועקה בחזה שמלווה אותה שעות רבות כל יום. הבדיקות הבריאותיות לא הצביעו על בעיה רפואית כלשהי.

בנוסף לימור מתקשה מאד לשמוע כל שיחה או סיפור הנוגעים להיכרויות, פרידות, בגידות ונושאים הקשורים בתחום הרומנטי. כאשר חברה מספרת לה על הכרות חדשה או על קשיים בזוגיות לימור אינה מסוגלת להקשיב. היא לא מסוגלת לראות סרטים רומנטיים, ולא לקרוא רומן פשוט. זה מאד מקשה עליה. היא התרגלה לחיים משותפים עם בן זוג אוהב ועכשיו בזמן הפנוי הרב שנוצר לה אינה מסוגלת להסיח את הדעת באמצעות צפייה בטלוויזיה או קריאה.
חברות מזמינות אותה למסיבות בתקווה ששם תוכל להכיר בן זוג חדש, אך כאשר היא מגיעה למסיבה תחושת המועקה בחזה גוברת והיא אינה מסוגלת ליהנות. היא ניסתה להירשם לאתר הכרויות, אך אחרי כמה ניסיונות חשה שהשהות באתר גורמת לה מצוקה והפסיקה עם זה.

מה קורה ללימור? היא רווקה מושכת מאד, חכמה, חברותית, בחורה מסודרת בחיים, וגם מסוגלת ואוהבת להיות בזוגיות. היא התגברה על פרידות בעבר ושלמה עם החלטתה.
לימור סובלת מחרדה. חרדה שלא תמצא זוגיות חדשה. חרדה שמשתקת אותה בכל פעם שהיא נפגשת עם המחשבה על זוגיות.
הפרידה שחוותה לימור, למרות שבחרה בה, הביאה לכאב לב, בדידות, אבדן אמון באדם שאהבה והעריכה, ואבדן של חלום לחתונה וחיים משותפים.
לימור אהבה והשקיעה בקשר רבות וגם אחרי שהתעוררו הבעיות ניסתה לתקן ולעזור. אחרי שהקשר הסתיים האמון שלה בעצמה התערער, ומחשבות חדשות חוזרות וחולפות במוחה: אולי אינה מתאימה לזוגיות? אולי לא ראויה לכך? איך לא ראתה את הסימנים בזמן? למה הייתה כזאת פתי? למה אדם כל כך בעייתי אהב אותה? איך לא הצליחה לעזור לו? אולי רק אנשים כאלה יכולים לאהוב אותה? והיא, בחורה מסודרת, אין סיכוי שתקשור קשר לחיים עם אדם כזה, ואז אין סיכוי למצוא בן זוג חדש....
לימור חוותה חוויה רגשית קשה שערערה את אמונתה הבסיסית על האדם, וחוויה מסוג זה עשויה להביא לחרדות.

מה הסיבה שמדובר בתופעת חרדה ולא רק קשיים שגרתיים איתם מתמודדים רווקים רבים?
כאשר לימור נפגשה בגירוי רלוונטי, שיחה עם חברה על זוגיות או צפייה בסרט רומנטי, היא נזכרה בפחד הנסתר שלה: "לא ילך לי, אחרי מה שהיה לעולם לא אמצא זוגיות בריאה -> תמיד אשאר לבד, בודדה וגלמודה....". כלומר גירוי פשוט ויומיומי מביא למחשבה: "אשאר לבד, בודדה וגלמודה לנצח". עבור לימור זהו איום ממשי מאד. המפגש עם האיום יוצר תגובה פיזית, ולכן נוצרת מועקה בחזה. איום אמיתי אמור ליצור תגובה פיזית, להזרים חמצן ולהגביר את פעילות הלב, כדי לאפשר לגוף לברוח או להלחם (Fight או Flight). אלא שבמקרה זה האיום אינו אמיתי אלא תסריט של מצב בעתיד. התסריט נראה אמיתי בגלל שלימור איבדה את האמונה ביכולת שלה לזמן וליצור זוגיות בריאה ומאושרת. בשל אבדן האמונה, תרחיש של מצב בעתיד שהוא אפשרי אך אינו סביר הופך לתרחיש סביר וכמעט ודאי עבור לימור.
יש תרחישים שונים שאנשים מדמיינים, והם נפוצים למדי: דאגות לגבי מצב כספי, דאגות שתפרוץ מלחמה, דאגות לעתיד הילדים, פחדים מפני מחלות וכדומה. כאמור, הם יוצרים חרדה בשל חוסר האמונה ביכולת להתמודד עם הקשיים שתביא מלחמה או נכות או אבדן של ילד, או ביכולת להרוויח מספיק או להתמודד ולשרוד תקופות קשות כלכלית.

סימפטומים של חרדה

במקרים רבים של הופעת חרדה לא מודעים למחשבות הפחד אלא רק לתחושות הלחץ והמועקה. למעשה, האדם מודע לכך שהוא פוחד מאד מנושא זה ("אשאר לבד" או "לא אוכל לשלם חשבונות" ) אך אינו מודע לכך שהוא חושב על כך רוב הזמן. המוח מנסה להדחיק כל מחשבה בנושא הלא נעים (אני משתדל לא לחשוב על זה...), אבל המחשבות חולפות בתת מודע ומייצרות את התגובה הפיזית ואת הסימפטומים.
חרדה היא תמיד תוצאה של מפגש עם איום דמיוני שנראה כאיום אמיתי, בין אם אנו מודעים למפגש או לא. כאשר לא מודעים התגובה הפיזית היא הסימן שזה קורה. אנשים רבים מתארים מצב של לחץ, מועקה או כבדות בחזה שמלווה אותם ובמקרים רבים (אחרי ששוללים קיום בעיה בריאותית, כמובן) מדובר בסימפטום של חרדה.

איך מטפלים? שילוב של עבודת הגיון עם עבודה על הרגש

כאשר פרידה מלווה בסימפטומים של חרדה ובמצוקה נפשית מתמשכת, טיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית התנהגותית יכול לסייע בהתמודדות עמה. חלק אחד של הטיפול מתמקד בהחזרת האמונה של האדם בעצמו וביכולתו להתמודד עם תקופות של קושי וכאב ועם האתגרים הספציפיים שעל הרקע שלהם התעוררה החרדה.
במסגרת הטיפול עוברים ובודקים צורות חשיבה מוטעות ולא ריאליות, מפענחים מאלו אמונות בסיס שנוצרו בילדות הן נובעות ומסייעים למטופל לנטרל את טעויות החשיבה האלו, אשר עומדות בבסיס רבים מהסימפטומים והמצוקות.

בחלק השני של הטיפול עובדים רק עם הרגש: עבודה עם מחשבות והגיון אינה מספיקה מאחר ופחד הוא רגש ותחושה, ולא ניתן לשכנע רגש בצורה הגיונית, כפי שקשה לשכנע אדם מאוהב להפסיק לאהוב. למשל, אנשים שפוחדים מג'וקים יודעים בברור שאין בהם שום סכנה אך עדיין מתים מפחד... לכן, יש צורך לטפל בפחד ברמת התחושה. לפגוש אותו שוב ושוב, עד שהמוח מתרגל ואינו חווה פחד יותר.
הדרך הטובה ביותר להיפגש עם הפחד היא באמצעות חשיפות חוזרות ועקביות למושא הפחד. איך עושים את זה? כמובן שזה אינו דבר קל לביצוע: לא נעים להיפגש עם החוויה הגרועה ביותר, אף אחד אינו שש לכך ורבים יעדיפו להימנע. לכן החשיפה תעשה בהדרגה ובדרכים שונות. בחשיפה מדמיינים את התרחיש המפחיד באמצעות כתיבה, הקשבה, דיבור או דמיון וחווים את הפחד למספר דקות. מומלץ לבצע תרגול זה בחברת המטפל בצורה הדרגתית בפגישה או בטלפון כדי להקל על החשיפה, לבנות אותה באופן מדויק ויעיל ככל האפשר ולבסס תחושה ש"אני לא לבד בסבל".
בנוסף יש ליזום מפגשים עם המקומות המעוררים את המחשבות המפחידות.
למשל, לימור הונחתה לצפות בסרטים רומנטיים, לקרוא רומנים ולדבר על זוגיות למרות ההרגשה הרעה, ובהמשך - להפסיק להימנע ממקומות בילוי ומאפשרויות להיכרויות.
בשלב הראשון של הטיפול בחשיפות, במשך מספר שבועות, תחושת החרדה, המועקה והסימפטומים הפיזיים עלולים להתגבר, מסיבה ברורה והגיונית: עד היום המוח דחה והדחיק כל מפגש עם מה שעורר את החרדה. המפגש הגלוי עלול להגביר את החרדה וזה סימן טוב. דווקא המאמץ לפגוש את החרדה שיגביר אותה בהתחלה יביא להיעלמותה מהר מאד.

לאחר הטיפול הסיכום של לימור נשמע כך: לא נעים להסתובב עם תחושות לחץ דאגה ומועקה בחזה. עוד יותר לא נעים לדעת שזהו קשור איכשהוא לפחד התהומי שאני מרגישה (כשאני מרשה לעצמי) אבל לא להבין איך בדיוק, ויותר גרוע, איך אפשר להפטר מזה לעזאזל!! עכשיו אני מבינה את העניין הרבה יותר טוב... תחושת המועקה בחזה נעלמה ואינה חוזרת, אני מרגישה הרבה יותר אופטימית, חזרתי לצפות בסרטים רומנטיים (ולעשות עוד הרבה דברים... ) ובעיקר זוכרת, מבינה ומזכירה לעצמי: "אלו היו רק חרדות, לא מציאות...."