מה עושים כשהילד לא רוצה ללכת לבית הספר?

צוות בטיפולנט

ירון, בן עשר, קם בבוקר ומתלונן על כאב ראש שפשוט לא מאפשר לו לקום מהמיטה וללכת לבית הספר. ההורים מזהים במהירות שמדובר בכאבי ראש התקף לשעות בית הספר בלבד ודורשים שיקום להתארגן. ירון חוזר ומפציר בהוריו, אומר שלא מתחשק לא היום ונורא בא לו להישאר בבית "רק היום, רק פעם אחת ומחר אני אלך כרגיל".

נשמע נורמלי? לגמרי! כמעט כל ילד מנסה את כוחו, מדי פעם, בהתחמקות מיום לימודים. עם זאת, כאשר מדובר בנסיונות התחמקות חוזרים המביאים להיעדרויות מרובות מבית הספר, ייתכן ומדובר ב"סרבנות בית ספר" אשר תתבטא בסופו של דבר לא רק ב"יום חופש" אלא בשבוע, חודש, ואפילו סימסטר לימודי שלם.

"אני הולך לבית ספר יום כן יום לא. היום לא": גורמים לסירוב להליכה לבית ספר

באופן טבעי, כל ילד מודיע מדי פעם שלא בא לא ללכת לבית ספר ומבקש להתחמק ממנו. סרבנות בית ספר נבדלת מדפוס נורמטיבי זה בהיותה קבועה ומתמשכת ומלווה בעוצמת התנגדות גבוהה במיוחד. מספר גורמים עשויים להביא לסרבנות בית ספר:

א. ניסיון להמנע מחוויות רגשיות שליליות: רבים מסרבני בית הספר פשוט מפחדים להגיע אליו ומוכנים להפעיל לחץ רב על הוריהם כדי להמנע מהתמודדות עם החוויה הרגשית השלילית הנגרמת להם כאשר הם מצויים בבית הספר. חוויות שליליות אלו עשויות להיות חוויות של דיכאון, חרדה או ערך עצמי נמוך הנגרמות מקשיים חברתיים או לימודיים הגורמים לתחושת בידוד ומצוקה, או מפוביות ספיציפיות המקשות על השתלבותו של הילד. כך, לדוגמא, בית הספר עלול להפוך לסיוט עבור ילד אשר מפחד באופן קיצוני מדיבור בפני הכיתה, הליכה לשירותים ציבוריים או פרידה מהוריו.

ב. משיכת תשומת לב: הילד לומד כי סירוב ללכת לבית הספר מאפשר לו למשוך את תשומת הלב של הוריו ולקבל מהם התייחסות אינטנסיבית, ולכן דבק בדפוס הסרבנות לבית הספר.

ג. חיזוקים חיוביים מחוץ לבית הספר: הילד מסרב להגיע לבית הספר מאחר והעולם שמחוץ לבית הספר מציע לו פיתויים וגירויים חיצוניים מושכים יותר. היעדרות מבית הספר על רקע זה תתעורר בדרך כלל במקביל לקשיי התנהגות או התנהגויות עברייניות (בניגוד, למשל, לסרבנים המנסים להמנע מחוויה רגשית שלילית בבית הספר, אשר לא ינצלו את ההיעדרות לבילוי ולא ישתמשו בה לרעה דרך כלל).

• חרם אונליין: על חרם בקרב
  ילדים בעידן הווירטואלי

  
• זה עובר כל גבול! תיווך
  גבולות לילדים

  
• צפו עכשיו: ויסות רגשי
  אצל ילדים

  

גורמים אלו מבחינים בין סרבני בית ספר לבין ילדים הנעדרים מסיבות אחרות: ריבוי היעדרויות עשוי להתרחש גם על רקע הזנחה או התעללות הורית, או במקרים בהם הילד מתחיל להיעדר על רקע סחיטה או אלימות המופעלים עליו בבית הספר. במקרים אלו, ההתמודדות תהיה מערכתית ומכוונת להכוונת והתאמת הסביבה, ופחות ממוקדת בקשיי הילד עצמו, אשר בדרך כלל ישוב לתפקוד נורמטיבי כאשר ישתנו התנאים הסביבתיים.

כיצד מתמודדים עם סרבנות בית ספר?

מרבית ההורים מזהים באופן אינטאיטיבי את חשיבות השתתפותו של הילד במסגרת הלימודית-חברתית, אך מחקרים מדגישים את השפעותיה השליליות המשמעותיות של הנשירה מבית הספר: ילדים המרבים להיעדר אינם מאופיינים רק בהישגים לימודיים נמוכים ובקושי ברכישת מיומנויות בין אישיות, אלא גם נמצאים בסיכון מוגבר לשימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים, התנהגויות מיניות שאינן תואמות גיל, אלימות, פציעות ואובדנות. בדומה לדפוסי התנהגות רבים, ככל שמתבססת סרבנות בית הספר כך קשה יותר להתמודד עמה. הילד צובר פערים לימודיים וחברתיים, ועם הזמן חש כי גם ככה אין טעם לשוב לבית הספר בגלל ה"פאדיחה" או החשש שלא יצליח להשתלב אחרי היעדרות ממושכת.

מאחר וההתנגדות להליכה לבית הספר עשויה להיות עוצמתית ביותר, מומלץ לפנות לסיוע מקצועי. ניתן להצביע על שני סוגי התערבויות מרכזיים, אשר מותאמים לגורמי הסרבנות: התערבויות להתמודדות עם חרדה מבית הספר והתערבויות להתמודדות עם סרבנות על רקע בעיות התנהגות.

כאשר סרבנות בית הספר מתעוררת על רקע של ניסיון להמנע מחוויות רגשיות שליליות, בדרך כלל יופיעו סימנים מקדימים כדיווח על כאבים פיסיים, התחמקויות או תחנונים שלא ללכת לבית הספר. בשלב זה חשוב במיוחד לאתר את גורמי הקושי ולהציע פתרונות נקודתיים: מפגש אישי עם מורה ממנו הילד מפחד במיוחד, ויתור זמני על מטלות או שיעורים ספיציפיים אשר עומדים במוקד החרדה וכן הלאה. בשלב זה חשוב במיוחד להקפיד על עדכון הצוות החינוכי במצב ועל שמירה על "זהות התלמיד" של הילד, גם אם אינו מגיע לבית הספר. כלומר, יש לנסות לשמר את קשריו החברתיים, להקפיד על השלמת חומר הלימוד ולדאוג ששעות בית הספר לא יהפכו לשעות פנאי ובילוי. במידה וסיוע נקודתי אינו מביא לשיפור מספק, מומלץ להפנות את הילד לטיפול פסיכותרפי בחרדה, אשר ישלב טכניקות הרגעה עצמית והתמודדות עם אמונות ומחשבות היוצרות את הפחד ("כולם יצחקו עלי"; "אם אני לא מקבל מאה- אני לא שווה כלום"), עם שילוב הדרגתי בבית הספר, בהתאם לרמת החרדה. במרבית המקרים הטיפול ילווה גם בהדרכת ההורים, אשר יונחו כיצד ללוות את הילד בהתמודדות.

כאשר הסרבנות מתעוררת על רקע של בעיות התנהגות מקיפות יותר, עיקר הדגש מושם על שיקום הסמכות ההורית. ילדים ובעיקר בני נוער המסרבים ללכת לבית הספר כחלק מהפרעת התנהגות יסרבו בדרך כלל להגיע לטיפול פרטני מאחר וההיעדרות מבית הספר אינה מעוררת מצוקה. על כן, העבודה הראשונית תעשה על ידי ההורים במסגרת של הדרכת הורים. ההורים, אשר מגיעים בדרך כלל מיואשים וחסרי אונים ("הוא גם ככה לא שם עלינו") לומדים לבסס מחדש את סמכותם על ידי הפגנת נוכחות, גיוס תמיכה סביבתית וסירוב לשתף פעולה עם התנהגות הילד ("איננו יכולים לאלץ אותך להגיע לבית הספר, אבל לא ניתן לך כסף לבילויים"). גם במקרה של סרבנות בית ספר על רקע קשיים התנהגותיים, חשוב להדגיש כי מוטב לוותר על שיעורים ומטלות מסויימים כדי למנוע נשירה מלאה.

מקורות

Psychosocial interventions for school refusal behavior in children and adolescents, Pina, Armando A.; Zerr, Argero A.; Gonzales, Nancy A.; Ortiz, Claudio D., Child Development Perspectives, Vol 3(1), Apr 2009, 11-20.

שיקום הסמכות ההורית/ עומר. ח. הוצאת מודן, 2000.