16.12.19
ליטל פלג גליק
"...והייתי מוכרחה להרגיש שמשהו באמת כואב לי, לא כזה כאב לא-נתפס ואינסופי של בור בבטן ושקט באוזניים, כאב שאני לא מסוגלת להכיל בתוכי כי הוא פשוט טורף אותי כולי. הייתי צריכה משהו שיסיט לי את המחשבות... כן, בדיוק, רציתי כאב אמיתי, כזה שאפילו אני אוכל לראות שהוא כואב" (מתוך: אני לא יכולה שכועסים עלי/ עידית שמר).
פגיעה עצמית, המתבטאת בגרימה מכוונת של חתכים, כוויות וחבלות עצמיות אשר אינם מכוונים לגרימת מוות, הן רעיון בלתי נתפס עבור אנשים שאינם פוגעים בעצמם. עם זאת, אנשים אשר פוגעים בעצמם מתייחסים אל הפגיעה העצמית כאל אחת הפעולות המרגיעות והחיוניות ביותר. במאמר זה אציג את הגורמים המרכזיים לפגיעה עצמית, ואדון בסוגיות הנוגעות לטיפול בה.
פגיעה עצמית – מי, איך ולמה?
באופן סטריאוטיפי, פגיעה עצמית משויכת לגיל ההתבגרות ובאופן ספציפי לנערות מתבגרות. בפועל, מחקרים עדכניים מצביעים על כך שפגיעה עצמית נפוצה בגיל ההתבגרות ובשנות העשרים המוקדמות, וכי אין הבדל בשכיחותה בקרב נשים וגברים. חלק מהפוגעים בעצמם הם אנשים המתמודדים עם קשיים רגשיים ונפשיים - דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה, פוסט טראומה וסכיזופרניה. עם זאת, מרבית הפוגעים בעצמם אינם מאובחנים כבעלי הפרעות פסיכיאטריות, אם כי הם סובלים פעמים רבות ממצוקה רגשית ומתמודדים עם קשיים וכאבים בתחום הבין אישי.
המצוקה איתה מתמודדים מרבית הפוגעים בעצמם מסבירה את אחד מתפקידיה המרכזיים של הפגיעה העצמית - וויסות והרגעה עצמיים במצבים של כאב רגשי עז. מרבית הפוגעים בעצמם מעידים על שימוש בה כאשר הם חווים כאב נפשי, דיכאון, חרדה או זעם אשר גורמים להם סבל משמעותי ביותר. חלקם מעידים על כך שהפגיעה העצמית אף מסייעת בהפסקת מצבי נתק - החל מתחושת קהות רגשית ועד לפלשבקים של אירועים טראומטיים או מצבי דיסוציאציה מלאים. האופן בו הפגיעה העצמית מסייעת בהפסקת הסבל הנפשי אינו ברור, אך מחקרים מצביעים על כך שהמרת הכאב הנפשי לכאב פיסי, חיזוק תחושת השליטה של האדם במצבו הנפשי ופורקן המתח הפיסי הנלווית לפגיעה העצמית מביאים להקלה משמעותית. כמו כן, אנשים הפוגעים בעצמם מדווחים כי עוצמת הכאב ומראה הדם "מקרקעים" ומפסיקים את אותם מצבי נתק הנחווים כבלתי נסבלים.
כלומר, חשוב להבין כי באופן פרדוקסלי, הפגיעה העצמית אשר נתפסת פעמים רבות כאקט הרסני או מניפולטיבי, היא במרבית המקרים דרכו היחידה של האדם הפוגע בעצמו להפסיק סבל נפשי איום.
היבט מרכזי נוסף להבנת הפגיעה העצמית נוגע לתפקידה הבין אישי. מחקרים מצביעים על כך שמרבית הפוגעים בעצם חווים קשיים בתחום הבין אישי. בחלק מהמקרים קשיים אלו מקבלים ביטוי חיצוני (בדידות חברתית, ריבוי קונפליקטים בין אישיים וכן הלאה) ובמקרים אחרים הם מתקיימים ברובד פנימי ונסתר. כך, למשל, נערה מוקפת חברים עשויה לחוות בתוך תוכה בדידות וחוסר אמון, ואישה צעיר ומצליחה עשויה לשאת עמה חוויות עבר של טראומה, פגיעה ואכזבה בקשרים משמעותיים. קשיים אלו בתחום הבין אישי מביאים לחוסר אמון בקיומם של קשרים אמיתיים ומספקים ובאפשרות לתקשורת ומגע במלוא מובנן של המילים. במצבים אלו, הפגיעה העצמית הופכת לדרכו של האדם לתקשר את חוויותיו הפנימיות בינו לבין עצמו ובינו לבין אחרים.
חשוב להדגיש כי במרבית המקרים אין מדובר במניפולציה אלא בביטוי לחוסר האמון העמוק שהאדם הפוגע בעצמו ביכולתה של הסביבה להבין ולהכיל את עולמו הפנימי. כך, למשל, רבים מהפוגעים בעצמם חיים עם ספק עמוק לגבי יכולתם של האנשים הקרובים להם לשאת גם תסכול, כעס וחוסר שביעות רצון ביחסים. במצב זה, הצורך להגן על הקשר והקרבה עם האדם האהוב דוחקים את האדם להכחיש ולהפסיק לדעת את הכאב והאכזבה שבקשר, ואלו באים לידי ביטוי, לבסוף, באקטים של פגיעה עצמית אשר מבטאים, באופן לא מודע, גם כעס כלפי עצמם וכלפי היקרים להם. בדומה, פגיעה עצמית עשויה להוות ביטוי לא מודע לצורך ביותר מרחב ונפרדות בקשרים הקרובים, דרך ביסוס בעלות על הגוף ("אני אחליט מה אני עושה לגוף שלי!").
כלומר, פגיעה עצמית מהווה כלי עוצמתי להשגת הקלה רגשית במצבי סבל נפשי, ואמצעי תקשורת להיבטים הבלתי מדוברים והבלתי ידועים שבקשרים המשמעותיים. לצד זאת, להבנתי, פגיעה עצמית היא לעולם לא רק "טכניקה" או "אמצעי", אלא תמיד גם ביטוי להיבטים נפשיים לא מודעים או כאלו שלא זכו לעיבוד רגשי מספק. מחקרים עכשוויים מצביעים על כך שאחד האלמנטים המשמעותיים ביותר להתמודדות עם ושיקום מחוויות רגשיות מכאיבות היא היכולת לעבד ולתת מילים לחוויה.
כאשר עיבוד החוויות אינו מתאפשר עקב עוצמת החוויה הטראומטית (טראומה מינית, למשל), השתקה סביבתית ("נו, מה כבר קרה? מזה אתה עושה עניין?") או היעדר מיומנויות רגשיות מפותחות דיין (למשל, במקרה של מתבגרים ממשפחות אשר השיח הרגשי בהן מצומצם) - החוויה הרגשית נותרת רשומה בנפש מבלי שלאדם תהיה יכולת לבטא אותה. במקרים אלו, רישומי החוויה הרגשית באים לידי ביטוי לא דרך המילים אלא דרך הגוף וההתנהגות. כך, למשל, נער החווה בושה ואשמה סביב גילוי נטייתו ההומוסקסואלית יכול לבטא את שנאתו לגוף ש"בגד" דרך פגיעה עצמית, ואישה שחוותה טראומה מינית בילדותה עשויה לשחזר את חווית ההתעללות בגוף דרך ההתעללות בגופה באמצעות חתכים וכוויות.
טיפול בפגיעה עצמית - האם ואיך?
על פניו, אין ספק כי פגיעה עצמית מצריכה טיפול: היא מלווה בנזקים פיסיים משמעותיים, מביאה לתגובות סביבתיות שליליות וכפי שמעיד המחקר - היא בעלת נטייה ממכרת הגורמת לפוגעים בעצמם לפגוע בעצמם יותר ויותר לאורך זמן, ובאופן ההולך ומחמיר. אלא שבפועל, רבים מהפוגעים בעצמם אינם חווים את הפגיעה העצמית כבעיה, אלא להיפך - דווקא כפתרון לסבל הנפשי שהם חווים. לאור זאת, האפשרות להיפרד מהפגיעה העצמית מלווה באמביוולנטיות רבה, ולאו דווקא ברצון חד משמעי להכחיד את ההתנהגות. למרבה הצער, אמביוולנטיות זו כלפי הפגיעה העצמית מביאה פעמים רבות לקונפליקטים מול גורמים טיפוליים ולעתים גם להפסקת הטיפול: מחקרים מעידים על כך שפגיעה עצמית היא אחת ההתנהגויות הקשות ביותר להבנה והכלה על ידי מטפלים פסיכולוגים אשר מפעילים לחץ חזק (ובדרך כלל לא אפקטיבי) להפסקתה.
כיצד, עם כן, ניתן לסייע לאנשים הפוגעים בעצמם?
מניסיוני, אחד ההיבטים הקריטיים לטיפול באנשים הפוגעים בעצמם הוא הנכונות להתמקד בגורמי העומק אשר הביאו לפגיע העצמית, ולאו דווקא בהתנהגות עצמה. אנשים הפוגעים בעצמם מודעים בדרך כלל לנזקיה של הפגיעה העצמית ומוכנים לשלם את "מחיריה" כל עוד אין להם אלטרנטיבה טובה יותר להתמודדות עם עולמם הפנימי המכאיב. כאשר הטיפול מסייע באופן משמעותי בעיבוד החוויות הרגשיות והבין אישיות, וכך מביא להקלה בסבל ומרחיב את היכולת לתת להן מילים - במרבית המקרים המטופל יוכל בסופו של דבר לטפל בעולמו הפנימי באופן מכאיב והרסני פחות. בדרך כלל, כאשר המטופל פונה לטיפול מיד עם תחילת הפגיעה העצמית, הוויתור עליה יהיה מהיר מאחר והטיפול מציע אלטרנטיבה אפקטיבית להתמודדות עם הקשיים הרגשיים. לעומת זאת, כאשר מדובר בפגיעה עצמית מתמשכת אשר המטופל קשור אליה מאוד, התהליך עשוי להיות איטי וממושך. בכל מקרה, הדגש הוא על איזון בין הכרה בזכותו של המטופל על גופו ונפשו לבין עבודה נפשית המכוונת להפחתת הסבל הנפשי והבין אישי ולחיזוק יכולתו של המטופל להיות במגע עם רגשותיו, מבלי שאלו יהפכו לבלתי נסבלים באופן שמביא למתקפה העצמית האכזרית של הפגיעה העצמית.
על הכותבת - ליטל פלג גליק
ליטל פלג גליק היא פסיכולוגית קלינית, מנהלת המרכז להתמודדות עם פגיעה עצמית, מרצה ומדריכה בבי"ס לפסיכותרפיה 'יישומים קליניים' ודוקטורנטית בתכנית 'פסיכואנליזה וממשקיה' באוניברסיטת תל אביב.
