מפחדים מהצלחה? אתם לא לבד

שרון אגם - פסיכולוגית קלינית וחינוכית

למה לפעמים כשאנחנו "על הבמה", חוגגים יום הולדת, מקבלים תעודת הצטיינות, שומעים שאוהבים אותנו, עולה בנו גם נימה של עצב לא ברור ולא מוסבר? למה כוכבי בידור שוקעים במשברים נפשיים דווקא לאחר שהם מגיעים ל"פסגה"?

הנושא של הצלחה - חתירה להצלחה וההתמודדות איתה כשהיא מגיעה - נוגע בתחום מרכזי של חיי הנפש והאיזון הנפשי. הנושא של דימוי עצמי, או בשפה מקצועית: שיווי המשקל הנרקסיסטי שמשמעו היכולת של האדם לקבל את עצמו ממקום מציאותי ומאוזן.

נתייחס לשני הקטבים של ההצלחה; היכולת לחתור אליה וההתמודדות איתה ברגעים בהם היא מגיעה.

החשש לחתור להצלחה

את החשש לחתור להצלחה, ביטא נלסון מנדלה בנאום ההכתרה שלו: "...האור ולא הצד האפל שבנו, הוא שמעורר בנו חרדות. כל אחד מאיתנו שואל את עצמו, מי אני שאוכל להרשות לעצמי להיות כל-כך מבריק, מקסים, מוכשר ומאושר? למעשה, מי אתה שתרשה לעצמך לא להיות כזה?...".

מהי הדינאמיקה הפסיכולוגית שיכולה לגרום לתחושה זו?

באופן כללי ניתן לומר כי במידה והילד גדל באווירה תחרותית או ביקורתית מצד הורה דומיננטי, עשויים להיווצר אצלו החשש והאיסור הפנימי לקחת לעצמו מקום. במידה והוא "תופס את הבמה", עולה בו רגש אשם ופחד על שחרג מ"מקומו הטבעי", ותיכף יזכה לגינוי שיגרום לו להרגיש קטן או מושפל. על אף שמקורם של רגשות אלו בילדות, הם עשויים להתעורר גם בבגרות בסיטואציות שונות. בחלק מהמקרים החשש מחתירה להצלחה יביא להמנעות ממסלוים שיובילו אליה (למשל, אישה בעלת יכולות אינטלקטואליות גבוהות שבוחרת לעבוד במשרה טכנית בה אינה ממצה את כישוריה), ובחלקם להתנהגויות שיפגעו בהצלחה הקרבה (למשל, איחורים או וכחנות שמונעים קידום).

• איך נעזור לעצמנו להפוך לאנשים שתמיד רצינו להיות?

  
• מודעות עצמית - איך עושים
  את זה?

  
• כיצד לבחור פסיכולוג - טיפים
  ומידע שימושי

  

התמודדות עם הצלחה

לפעמים, אחרי שחלומות מתגשמים, עולה במפתיע גם תחושה של ריקנות ובמקרים קיצוניים יותר אף של דיכאון. איך ניתן להסביר את הדינאמיקה הפסיכולוגית הזו?

במידה והילד לא זכה בילדותו לחוויות מספקות של התפעלות, תחושה ש"רואים" אותו ואמפתיה, עלולה להתפתח תחושת חוסר ערך שאינה בהכרח מודעת.

חוויה נורמטיבית של התפעלות נוצרת באמצעות אלמנטים יומיומיים. למשל, הטקס השגור בכל בית של תליית יצירות הילד מהגן על המקרר נושא בחובו משמעות פסיכולוגית עצומה: ללא ההתפעלות מיכולותיו של הילד, הציור למעשה אינו קיים בחוויתו.

מידה מסויימת של "פצעים" כאלה, היא נחלת כולנו - כל אחד מאיתנו נושא חוויה של חוסר תשומת לב הורית, היעדר התפעלות וביטול הישג ילדי. אלא שבמצבים של חסך ממושך בהתפעלות, עשויה להתפתח כהגנה פנטזיה לקבלת תשומת לב אין סופית, כדי להרגיע את הכאב. בחלק מהמקרים יווצר סחרור של בריחה המתבטא ברדיפה אחרי הצלחה יותר ויותר גדולה בכל פעם כדי להרגיע את הכאב הפנימי, שלמרות כל ההצלחות החיצוניות עדיין אינו נרגע. כך, הנפש מפעילה מנגנון מתוחכם שמכוון לקבלת סיוע: ככל שבורחים יותר ויותר מכאב, כך הוא הולך ומתגבר, כדי להזכיר את עבודת הטיפול שיש לעשות.

טיפול

הטיפול הוא מסע של חמלה. מסע בו אנחנו לומדים להכיר את ה"פצעים", ואת המקומות שמפעילים אותנו, ולומדים כיצד לחיות איתם ממקום יותר בריא. לא ממקום של בריחה, אלא ממקום של מפגש אמיץ עם הכאבים שלנו. במצב כזה, למשל, אמן מצליח - "סלב" - יכול להתחיל לחוות את אהבת הקהל, כאהבה מקצועית ולא כאהבה אינטימית, ולהתפנות לחיפוש אחר אהבה ממשית בחייו הפרטיים - על אף הפחדים הנלווים לעיתים ליצירת קשר אינטימי ואישי.

הפסיכולוגיה הבודהיסטית מציעה אף היא אפשרות להקלה מהקשיים הקשורים בחיפוש אחר הצלחות והתמודדות איתן. הפסיכולוגיה הבודהיסטית מכוונת לקבלה של עצמנו ושל החיים ממקום של זרימה ולא ממקום של היאחזות: כפי שיש עונות שנה, כך גם אצלנו, יש עליות וירידות, תקופות יותר טובות ופחות, יתרונות וחסרונות. הכול נמצא במחזוריות, ולא ממקום של מושלמות. הרפיה משליטה ומן הצורך במושלמות, פותחת לנו צוהר לאושר. ליהנות מרגעים כפי שהם. לחזור ליכולת הטבעית שלנו לשמוח, כפי שהיינו ילדים.

על המטפלת - שרון אגם

שרון אגם היא פסיכולוגית קלינית וחינוכית מומחית. עובדת במדור פנימיות ושירותים טיפוליים של השירות הפסיכולוגי-חינוכי של עיריית ת"א, ובקליניקה פרטית. עוסקת באבחון וטיפול בנוער ומבוגרים בגישה הדינמית. מושפעת בעיקר מהגישה ההתייחסותית ומהפסיכולוגיה הבודהיסטית.

לפרטים:  054-6288201, www.sharon-agam.co.il