קנאה רומנטית - מחמאה או סכנה?

צוות בטיפולנט

"עזה כמוות אהבה, קשה משאול קנאה" - קנאה רומנטית במערכות יחסים זוגיות

..."בכוחותיו האחרונים ממש...התמוטט על סף ביתו של הרוקח, וכשיצא זה החוצה, אמר לו שמישהו נעץ לו סיף בראשו. הרוקח בדק את בבות עיניו של אליהו, נאנח ובישר לו שלקה ב'La migiraine du jaloux' הלא היא צילחת הקנאים הנדירה והנודעת, מחלה אישית שאין לה מזור וסימנים מוקדמים וכל אדם שלוקה בה נידון לחפש לו בעצמו את ארוכתה" (עשו, מאיר שליו).

אליהו, המקנא לאשתו בצורה חולנית ואינו מתיר לה אפילו לעמוד ליד חלון הבית, מהווה דוגמא קיצונית לכוחה ההרסני של הקנאה הרומנטית. מרבית מערכות היחסים המאופיינות בקנאה אינן קיצוניות עד כדי כך, אך הקנאה מהווה גורם משמעותי למצוקה וקשיים זוגיים.

"מאה מיתות ולא קנאה אחת" (מדרש רבה דברים פרשה ט פסקה ט) - קנאה נורמטיבית אל מול קנאה פתולוגית

אם חווית בחייך קנאה, בוודאי תוכל להעיד כי ההגדרה המילונית למונח אינה משקפת את הכאב והמצוקה האקוטיים בהם היא כרוכה. קנאה רומנטית היא תגובה לאיום ממשי או מדומה על מערכת יחסים חשובה ומשמעותית, והיא עשויה לכלול רכיבים רגשיים, חשיבתיים, גופניים והתנהגותיים: רכיבים רגשיים עשויים לכלול כעס, השפלה, עצב וכד'; מחשבות עשויות לכלול אשמה, השוואה עצמית למתחרה ותגובות גופניות עשויות לכלול הזעה, רעד, קשיי שינה ואכילה וכד'. כמו כן, עשויה הקנאה להביא להתנהגות של כעס, בכי, עזיבה, אלימות וכן הלאה.

• מתי לפנות לטיפול זוגי ומה
  חשוב להצלחת הטיפול?

  
• מאיזה משבר זוגי אתם סובלים
  ומה אפשר לעשות?

  
• האם אתם סובלים מאלימות
  רגשית בתוך קשר?

  

חווית הקנאה מתוארת כבר בתנ"ך ובמיתולוגיה היוונית, ונראה כי היא מוכרת כמעט לכל אדם. יחד עם זאת, ישנם מספר מדדים המבחינים בין קנאה נורמטיבית לקנאה פתולוגית:

טיב האיום: קנאה נורמטיבית מתעוררת בתגובה לאיום ממשי (בן הזוג מבלה שעות ממושכות בצ'טים, בת הזוג מציינת כי אינה מסופקת בקשר) וקנאה מוגזמת נוטה להתעורר בתגובה לאיום מדומה או מינורי (בתגובה לשיחה עם שכן, עמידה קרוב מדי לאישה אחרת, "תחושת בטן" וכד').

עוצמת התגובה: תגובה נורמטיבית לקנאה עשויה לכלול מצוקה, האשמה וכד', אך תגובה עוצמתית (אלימות, מעקב אחר בן הזוג וכד') מעידה על קנאה מופרזת.

השפעת הקנאה על מערכת היחסים: קנאה נורמטיבית עשויה להוות הגנה יעילה על הזוגיות (למשל, ציפייה כי בן הזוג לא יתראה באופן ממושך ואינטנסיבי עם בת זוגו הקודמת) אך קנאה פתולוגית נוטה להגביל ולהרוס אותה (המקנא מצוי במצוקה עזה, בת זוגו חווה אותו כמעיק וחשדני, ודינמיקה זו מביאה למריבות חוזרות).

חשוב להדגיש, אם כן, כי בדומה לרגשות אחרים המתעוררים במסגרת מערכת היחסים, רגש הקנאה עשוי לנוע על טווח נרחב ונורמטיבי ברובו. גם כאשר מעוררת הקנאה רגשות ופנטזיות עוצמתיים ("הלוואי שהמזכירה שלו הייתה מתה", "הייתי שובר לו את הפרצוף"), אין מדובר בהכרח בקנאה פתולוגית, כל עוד אינה מביאה להתנהגות קיצונית ומצוקה משמעותית וממושכת.

יחד עם זאת, ברמות קנאה קיצוניות עשויה הקנאה להיות מאובחנת כהפרעה דלוזיונית מסוג קנאי או להיתפס כאחד מהקריטריונים לאבחון הפרעת אישיות פרנואידית.

"ליבי נפל אל בור קנאה" (אביב גפן) - הגורמים לקנאה רומנטית

בסיפור "הרופא וגרושתו" מתאר עגנון את קנאתו ההרסנית של רופא לאשתו הטרייה. הרופא אינו חושד בנאמנותה של אשתו, אך הידיעה כי היה לה מאהב קודם מטריפה את דעתו, גורמת לו ולאשתו סבל רב ולבסוף מביאה לגירושיהם. לאורך הסיפור כולו, הגורמים לקנאה אינם ברורים ואכן, פעמים רבות מתקשים "הקנאים" להגדיר ולהסביר את מקור קנאתם.

כבר בראשית ימיה של הפסיכואנליזה, ניסה פרויד להסביר את הגורמים להיווצרותה של קנאה. לדבריו, הקנאה הרומנטית נורמטיבית ובלתי נמנעת, מאחר ומקורה בילדותנו, בשלב הפסיכוסקסואלי האדיפאלי: הילד/ה מתאהב/ת בהורה בן המין השני ומתחרה על אהבתו עם ההורה בן מינו. מאבק זה משאיר חותם של תסכול, חוסר אונים ואף חרדה אשר מתעוררים בסיטואציות בהן נחווה איום על מושא האהבה בבגרות. כמו כן, שלב זה עשוי להיות המקור לסובלנות קיצונית - מצב של היעדר קנאה קיצוני לבן/בת הזוג.

מלבד הקנאה הנורמטיבית זיהה פרויד שני סוגים נוספים של קנאה: קנאה השלכתית היא קנאה בה חווה אדם דחף לבגוד, אך דחף זה מעורר אשמה ולכן עובר תהליך של הדחקה והשלכה - הרצון לבגוד מושם על בן הזוג. בקנאה השלכתית ניתן לטפל באמצעות טיפול פסיכואנליטי אשר יעלה את דחף הבגידה המודחק למודעות. סוג הקנאה השני, קנאה הזייתית-פרנואידית, מבוסס גם הוא על השלכת דחפי הבגידה, אך דחפים אלו הם דחפים הומוסקסואליים מודחקים. טענה זו אינה מקובלת כיום, אך ישנם תאורטיקנים המקשרים בין קנאה הזייתית לבין טראומת ילדות בה מגלה הילד כי אמו בוגדת באביו, שימוש מופרז באלכוהול או תחושת נחיתות מינית (איבר מין קטן, אימפוטנציה והיעדר יכולת ליהנות מיחסי מין וכד'). כלומר, קנאה השלכתית והזייתית נובעות מניסיון בלתי מודע של האדם להגן על עצמו מפני זיכרונות או דחפים מאיימים וכואבים.

גישות פסיכודינמיות מתמקדות בגורמים הנפשיים הפנימיים אשר מביאים לקנאות, אך הגישה המערכתית מציעה אלטרנטיבה אחרת להבנתה. על פי גישה זו, הקנאה נובעת מהדינמיקה הספציפית הנוצרת בין בני הזוג, ולא כקושי של אחד מהם: דפוסי התנהגות מתקבעים באופן שמשמר את יחסי הקנאה, כאשר בני כל אחד מבני הזוג מחזיק בתפקיד משלים לתפקידו של בן הזוג השני. כך, למשל, עשוי גבר להתקבע בעמדת "הבוגד הרשע" בעוד שהאישה מתקבעת בתפקיד הקורבן האומלל. על פי הגישה המערכתית, עשויה הקנאה הרומנטית למלא תפקיד שאינו שלילי באופן מוחלט, כהוספת ריגוש, יצירת תחושת מחויבות ואהבה וכן הלאה. כמו כן, עשויה הקנאה (והבגידה) לשמש כדרך תקשורת בהיעדר יכולת לקיים דיאלוג על קשיים בזוגיות.

מלבד הגורמים האישיותיים והגורמים הקשורים באינטראקציה בין בני הזוג, נראה כי למסגרת החברתית- תרבותית ישנה השפעה רבה על האופן בו מוגדרת, נתפסת ומתקבלת קנאה רומנטית:

ישנן תרבויות בהן מקובלת החלפה הדדית של פרטנרים מיניים וישנן חברות בהן מוטלים עונשים חמורים על בגידה; בשבט אינדיאני מסוים נחשבת קנאה מופרזת למונעת את המעבר לעולם הבא, ובשבט אחר מהווה לידת תינוק מת הוכחה לבגידת האישה בבעלה.

בעשורים האחרונים חל שינוי משמעותי באופן בו נתפסת קנאה בחברה המערבית: עד שנות ה-70' תוארה קנאה כרגש חיובי המעיד על אהבה ומחויבות, אך מתקופה זו והלאה החלה קנאה להיתפס כרגש שלילי וכביטוי להערכה עצמית נמוכה.

היא: 'אתה מדבר איתה יותר מאשר איתי', הוא: 'ראיתי אותך מפלרטטת' - הבדלים בן גברים לנשים בטיב וביטויי הקנאה

אותלו, גיבור מחזהו של שיקספיר, סובל מקנאה עזה וממושכת לאשתו דסדמונה, אשר בסופו של דבר גורמת לו לרצוח אותה ולהתאבד, כאשר הוא מבין שחשדותיו חסרי בסיס. לעומתו, גיבורת הסרט "נשים על סף התמוטטות עצבים" (אלמודובר) מגיבה בהיסטריה ומשליכה חפצים מהחלון עקב קנאתה למאהבה הבוגד. יצירות אלו מציגות סטריאוטיפים נשיים וגבריים קיצוניים של תגובות לקנאה. בפועל, מחקרים רבים מצביעים על דמיון בשכיחות ועוצמת רגשות הקנאה אצל נשים וגברים, אך נראה כי קיימים הבדלים בביטויי הקנאה ובמוקד סביבו היא מתעוררת.

לאורך מרבית ההיסטוריה האנושית היה תפקידה של האישה לגדל את הילדים ותפקידו של הגבר לפרנס ולגונן עליהם. בחברה המערבית של ימינו חלוקת התפקידים אינה חד משמעית כבעבר, אך הגורמים השונים המשפיעים על קנאתם של נשים וגברים מצביעים על השפעתה של חלוקה מוקדמת זו. באופן כללי, נשים נוטות לקנא לנאמנותו הרגשית של בן זוגן (הוא אוהב מישהי אחרת? מנהל חברות רומנטית קרובה עם אישה נוספת?) ואילו גברים רגישים יותר לנאמנותן המינית של בנות הזוג. הבדל זה עשוי לנבוע, ע"פ הגישה הסוציו-ביולוגית, מסיבות אבולוציוניות: אישה, בניגוד לגבר, יכולה להיות בטוחה בכך שהילד שברחמה הוא ילדה, ולכן גבר הרוצה להבטיח את הישרדותו הגנטית צריך לוודא כי הוא הפרטנר המיני היחיד. האישה, לעומת זאת, בטוחה באימהותה וממוקדת בהשגת קשר עם גבר יציב ומגונן. לכן, בגידות מיניות אינן מאיימות על העברת הגנים הלאה, כל עוד הגבר אינו מחויב לאישה אחרת וחולק עמה את משאבים חומריים. הבדל נוסף בקנאתם של גברים ונשים הוא אופן התגובה לרגשות קנאה. מרבית הגברים והנשים מגיבים לקנאה בהתעלמות ממנה, העלאת הנושא לדיון או הפגנת היפגעות. עם זאת, נשים נוטות להביע את הפגיעה באמצעות בכי או צעקות ואילו גברים נוטים יותר להתפרצויות כעס, דרישה לשינוי התנהגות והתנהגות אלימה.

"וקינאתי לך ובחושך ארבתי, ושנאתי לך ועד דמע אהבתי" (אלכסנדר פן) - כיצד מתמודדים עם קנאה?

באופן טבעי אנו נוטים לחשוב עד כמה קשה לבן הזוג המשמש מושא לקנאה בלתי מוצדקת, אך בפועל סובלים הן המקנא והן בן זוגו, ורבים מה"קנאים" היו מאושרים אילו יכלו להיפטר מקנאתם. קנאה עשויה להוות חוויה עוצמתית וקשה עד ייאוש, אך ניתן לטפל בה והביא הן לשיפור ניכר במצוקה אשר היא גורמת והן בהפחתת השפעתה ההרסנית על היחסים הזוגיים.

העיקרון הראשון להתמודדות עם קנאה הוא הכרה בה כבעיה שחשוב וניתן לטפל בה. על בן הזוג המקנא לזהות מה מקור הקנאה - האם מדובר בחשש מנטישה, השפלה, פגיעה בערך העצמי? לאחר שמזוהה מוקד הקנאה, יש לזהות את שורשיה: האם התגובה נובעת מחוויות העבר (הורה שעזב את הבית, בן זוג בוגדני), מגורמים חברתיים ("מה יחשבו עלי אם יראו שנתתי לך לשתות קפה עם "ידיד"?) או מאיום ממשי על הקשר?

אילו הייתה המודעות להיבטיה השונים של הקנאה מביאים להיעלמותה, כאב רב היה נחסך מזוגות רבים. אלא שבפועל חווית הקנאה עוצמתית ומעוררת מצוקה רבה עד כדי כך שמרבית האנשים אינם מסוגלים לחשיבה רציונלית זו. לכן, כאשר בעיית הקנאה הופכת לבעיה ממושכת הפוגעת בקשר הזוגי, עשויה פנייה לגורם מקצועי להביא להקלה משמעותית.

טיפולים בגישה הפסיכודינמית יתמקדו בהעלאת המודעות לגורמי הקנאה, ובהבנת הזיכרונות, המחשבות והרגשות הנלווים לסיטואציות מעוררות הקנאה. טיפולים בגישה ההתנהגותית, לעומת זאת, אינם מתמקדים בהבנת הקנאה אלא בלמידת התנהגויות חלופיות ויעילות יותר מהקנאה. כך, למשל, עשוי מטופל הסובל מקנאה ללמוד טכניקות הרגעה עצמית המגדילות את הסובלנות לדימויים והסיטואציות מעוררי הקנאה. טכניקות התנהגותיות אחרות כוללות הצפה - חשיפה חוזרת לדימויים מעוררי הקנאה (אשתי שוכבת עם גבר אחר, בעלי מפלרטט במסיבה) עד שדימויים אלו הופכים מאיימים פחות. כמו כן, במקרים בהם מדובר בקנאה פתולוגית הנובעת מהפרעה דלוזיונית (כלומר, תפקודו של בן הזוג תקין מלבד הערכותיו השגויות סביב נושא הקנאה), עשוי טיפול תרופתי להביא לשיפור משמעותי.

גישות טיפול אלו מתמקדות בטיפול באדם המקנא, אך עיקרון מרכזי נוסף בהתמודדות עם קנאה היא ההבנה כי הקנאה מתעוררת בתוך מערכת יחסים מסוימת ובתגובה לגירויים מסוימים. גישת הטיפול המערכתית, למשל, מציעה טיפול זוגי אשר ממשיג את הקנאה כבעיה זוגית משותפת ופועלת במטרה לזהות ולשנות את הדפוסים הזוגיים המשמרים את הקנאה. כמו כן, טיפולים זוגיים מאפשרים - לעיתים בפעם הראשונה - עיבוד של חווית הקנאה והגברה של הבנת כל אחד מבני הזוג את קשיי בן הזוג השני.

מקורות

צילה של האהבה: קנאה רומנטית/ איילה מלאך פיינס, הוצאת צ'ריקובר 1992 .

עשיו/ מאיר שליו, עם עובד 1991.